חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“הפרשה והמיתוס” פרשת וירא: דנאל ואקהת, אברהם ויצחק

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

הרב אביע"ד סנדרס

בסיום פרשת לך לך אנו למדים על ברית המילה שעושים אברהם אבינו, ישמעאל ודמשק אליעזר. המילה לא היתה מעה חריג בימים ההם. אנו מוצאים תבליטים מצריים שיש בהם תמונות של מעשה המילה. אמנם, לא ברור אם מעשה המילה היה מעשה שעושים רק הכהנים או שמא כל בני הארץ- אך ודאי שזה היה אקט מקובל.
אנו גם יודעים שמעשה המילה נעשה על ידי הסורים ועל ידי עמים נוספים באסיה הקטנה. מסתבר שזהו אקט שהיה עושים האב או האם (כדומגת ציפורה) לילדם בשנים הראשונת לחייו. המילה הפכה להיות ייחודית לעם ישראל רק אחרי הכיבוש היווני את האיזור שם המילה היתה נחשבת לאיסור של ממש.
מיד לאחר המילה, בתחילת פרשתנו מקבל אברהם את שלושת המלאכים והם מבשרים לו על הולדת יצחק:
א וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ–אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ–כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת–לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ. ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן. טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.
לסיפור זה ישנן מקבילות רבות במיתוס. מקבילה מוכרת נמצאת במיתוס היווני שם מסופר על הולדת אוריון. על פי המיתוס היווני, היריאאוס היהי איכר זקן ללא בנים זוכה לביקורם של זאוס, פוסידון והרמס, והוא עורך עבורם סעודת מלכים. בתום הסעודה, מבקשים האלים לגמול לאותו איכר על ידי מילוי משאלתו, שהיא בן. ואכן כעבור עשרה חודשים נולד הבן המובטח אוריון. (אובידיוס , “פאסטיה “, 495 ואילך)
כמובן יש שוני בין המיתוס היווני למקרא. במקרא, לא האלים התהלכו בקרב הארץ אלא המלאכים, אך כמובן יש דמיון בבשורת הזרע.
חשוב לציין, שאברהם לא מקבל את בשורת הזרע בעקבות מעשה יחיד אלא בעקבות התנהלות ארוכת טווח עם האלוקים. אולי כאן טמון גם שורש ההבדל בין התפיסה היוונית לתפיסת התנ”ך, לא מדובר כאן במשהו שרירותי על בסיס אירוח חד פעמי, הבטחת הזרע הסופית מגיעה אחרי מערכת יחסים ארוכה בין האדם לבין אלוקים, אחרי לקיחת האחריות על המציאות בהתערבות במלחמה הגדולה ולא בעקבות מעשה חסד רנדומלי.
אך אנו מוצאים מקבילה לבשורה על הולדת יצחק לא רק במיתוס היווני אלא גם בעלילות אקהת- המיתוס האגורי הידוע.
בדומה למיתוס היווני בעלילת אקהת מסופר שאלי המלאכה ביקרו את דנאל, שהיה ערירי ללא בנים, ובברכת האלים נולד לו בן. האלים נותנים לילד קשת פלאים ובכך מסמנים אותו כגיבור עתידי. הדמיון בין הסיפור המקראי לבין עלילת אקהת, אינו רק בנושא הכללי, אלא כאמור גם בפרטים, בלשון ובסגנון.
ישנם מקבילות רבות בין הסיפורים, על דנאל נאמר כי הוא יושב לפני השער, ואחר כך, שהוא משרת את אורחיו תחת העץ שבגורן.
על אברהם נאמר: “וישא עיניו וירא”, ואילו על דנאל נאמר – “בנשוא עיניו וירא”. נשיאת העיניים בעלילות אקהת בדרך כלל מתאתר שינוי מצב משמעותי שהולך לעבור על גיבור העלילה. בעלילת אקהת נאמר כי באו לבקרו דמויות אלוהיות, אלי המלאכה כת’ר, ח’סס והין.
אקהת, שנולד לדנאל שמסומן על ידי האלים כגיבור העתידי של האנושות (חשוב לציין שבמהשך הסיפור שגיברו זה נרצח בחיי אביו) שבעוד ומובטחת קשת אלוקית, ההבטחה שמקבל אברהם יחד עם יצחק הנה ההבטחה שיצא ממנו עם, המשך בשורת הזרע- לא גיבור, אלא אומה.
אם נמשיך את ההקבלה בין הסיפורים, במיתוס האגורי דנאל מקביל לאברהם.
בספר יחזקאל דנאל מוזכר כשלוש פעמים:
והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דנאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם ד’ ה’ ” (יחזקאל יד יד)
ונח דנאל ואיוב בתוכה חי אני נאם ד’ ה’ אם בן אם בת יצילו המה בצדקתם יצילו נפשם (יחזקאל יד כ)
“הנה חכם אתה מדנאל, כל סתום לא עממוך ” (יחזקאל כח ג)
חלק מן הפרשנים רצו לזהות את דנאל עם דניאל איש חמודות. אך ניתן לראות שיחזקאל ממקם את דנאל בצורה ברורה בתקופה של נח ואיוב (שעל פי הגמרא תקופת סיפורו היא בימי אברהם).
דהיינו, יחזקאל מכיר את דמותו של דנאל שדומה לאברהם, ואף מזכיר אותה כדמות מופת.
מה אנו יודעים על דנאל?
בעלילות אקהת דנאל מתואר כשופט צדק, עקר וחשוך הילדים, איש הרנמי, שמתואר כמי “שדן דין אלמנות ושופט משפט יתומים”. הוא גם מאכיל ומשקה את האלים “בני קדוש” במקדש במשך ששה ימים בתקווה להיפקד בבן. עדות למסירותו בעבודתו היא הליכתו לישון בבגדיו חגור מותניים.
מסופר בעלילות אקהת ודנאל שביום השביעי בעת תחינתו, האל בעל מתגלה אליו ומבטיח לו להתערב אצל אל בורא העולם והסמכויות העליונה בכדי שדנאל יהיה לו ילד ולא ישאר ערירי.
לאחר שאל משתכנע ומברך אותו בבן, “שיכון בביתו ויהיה שורש בקרב היכלו”, דנאל מתאושש וחוזר אל אשתו דנתי.
מתיאור זה באמת עולה שדנאל הוא אדם צדיק, אדם שעושה צדק ומשרת את האלים בנפש חפצה. אך כאן בדיוק טמון ההבדל בין אברהם לבין דנאל.
בעוד דנאל הוא צדיק היושב בבית האל, צדיק העובד באופן מקומי ובאמת מנהל מערכת יחסים של ממש עם האלים מתוך צדיקותו, הסיפור של אברהם הנו שונה. כפי שראינו אברהם אבינו מתואר במקרא כדמות הלוקחת אחריות, כדמות שמנסה להפוך את העולם למקום טוב יותר.
זאת היא סיבה לסמיכות ולקישור הישיר שעושה התנ”ך בין הבשורה על יצחק, לבין העימות של אברהם והקדוש ברוך הוא על סדום. בניגוד למה שהיינו יכולים לחשוב, הבשורה הטובה על יצחק לא גורמת לאברהם להיכנס לאוהל, להיכנס לד’ אמותיו, בדיוק ההיפך, התנ”ך מדגיש לנו איך אברהם ממשיך בלקיחת האחריות וממש מוכן להתעמת עם האלוקים עבור הסובב אותו.
בעוד בעלילות אקהת דנאל אחרי בשורת הולדת אקהת- דנאל עורך משתאות לאלים, אברהם אבינו מוכן להתעמת עם האלוקים בעבור האדם.
מענין לראות שגם את הקשת שנותנים האלים לאקהת בנו של דנאל, אנו פוגשים אצל בנו האחר של אברהם, אצל ישמאל: “ויהי אלקים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת”
מהמון בחינות דמותו של אקהת דומה הרבה יותר לדמותו של ישמעאל- שגם הוא אחז בקשת, כמו הקשת שקבל אקהת, ולקשת זו יש קישור לאלוקות, היא מופיעה אחרי שהאלוקים היה איתו.
היחס בתורה לישמעאל הנו אמביוולנטי, נאמר עליו שקבר יחד עם יצחק את אברהם, ישנה שיטה במדרש שישמעאל חזר בתשובה. דמותו של ישמעאל הנה בסופו של דבר דמות שהיחס אליה אינו שלילי, ודאי שהיא לא מוצגת כדמות שמנסה לעשות רע בעולם, או ליצחק לאחר שגורש מבית אברהם.
במובן מסוים דמותו של אקהת מתמזגת לתוך דמותו של ישמעאל, אך יצחק שממשיך את אברהם הנו דמות אחרת לחלוטין, כדי להמשיך את אברהם לא מספיק להיות צדיק, צריך לנסות ולתקן את העולם.
בתקופת אברהם היו צדיקים גדולים, דנאל, איוב, מלכיצדק ועוד. היו אנשים שניסו לעשות טוב- אבל רק אחד ניסה לתקן את העולם, זהו אברהם אבינו ואת דרכו אנו ממשיכים.
תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}