וישב: להשתחרר מבתי הכלא שלנו

הרב מארק פישמן הוא בוגר ישיבת המבתר והוסמך לרבנות בכולל “תורת יוסף” של המכון להסמכה ע”ש שטראוס. הוא משמש כרב בקהילת בית תקווה אהבת שלום נוסח האר”י במונטריאול שבקנדה.

תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין (מסכת ראש השנה דף י’ ע”ב)

כמה מרתק לגלות שחז”ל סברו שבראש השנה קורים אירועים מונומנטליים. אם מתבוננים ברשימה שמובאת בברייתא הזו, ייתכן שהפריט שהכי יפתיע אתכם בה יהיה האחרון: יציאתו של יוסף מבית הסוהר.

כמובן שברמה מסוימת ממש לא משנה מתי יוסף יצא לחופשי. העיקר שהוא יצא, ומאותו רגע ואילך החל הטיפוס המרשים שלו במעלה הסולם אל הפסגה. אבל אם חז”ל מצאו לנכון לציין שהוא שוחרר מבית הסוהר בראש השנה, כנראה שיש רמה עמוקה יותר, איזשהו מסר בסיסי יותר שהם ניסו להעביר לנו.

לדעתי חז”ל רמזו לכך שבמובנים מסוימים לפעמים אנחנו מרגישים כלואים. שהחיים שבנינו לעצמנו והמציאות שיצרנו לנו יכולים לפעמים לאבד מבוהקם, ואלי אפילו נחוש שאנחנו תקועים. ואז מגיע ראש השנה ומזכיר לנו שאכן זהו יום השחרור שלנו. יש לנו הזדמנות להיות כל מי שנרצה, אפשרות ללכת לכל מקום שנחפוץ, ולהפוך לאנשים שאנחנו הכי רוצים להיות.

אבל איך אפשר להגיע לשם? איך ניתן להימלט מהכלא שמקיף אותנו ועוצר בעדנו? אני חושב שאם נלך בעקבות חייו ומורשתו של יוסף, נמצא את הכיוון הנכון.

הדבר הראשון שחייבים לעשות הוא לחלום. אני מכיר אנשים שמקדישים חודשים שלמים לתכנון חופשה, אך מעט מאוד זמן לתכנון חייהם. דמיינו שאתם יוצאים למסע מבלי להחליט תחילה לאן בדיוק פניכם מועדות. ביכולתנו לנסוע במהירויות עצומות, אנחנו שואפים להנחית אנשים על מאדים (או לפחות כך שואפת חברת Space X), אך כמה מהר שלא ננוע בחיים, לעולם לא נגיע ליעדנו אם לא החלטנו קודם היכן אנו רוצים להיות.

חלומות עוברים כחוט השני בחומש בראשית. דמויות רבות כל כך חולמות בספר המהווה פתיחה לתורה. מנהיגים דגולים הם אנשים שחולמים. משה חלם על ארץ זבת חלב ודבש, ישעיהו חלם על שלום בעולם. הנאום אולי הכי גדול במאה העשרים היה נאומו של מרטין לותר קינג, “יש לי חלום”. הצעד הראשון הוא ללכת בעקבות יוסף ולחלום חלומות.

הצעד השני הוא ליהנות ולהתמקד במה שאתם מצטיינים בו. לכל אחד מאתנו יש איזו תשוקה – ועלינו ללכת בעקבותיה. שום דבר אחר לא באמת משנה – לא כסף, לא תהילה ולא הצלחה – אם בסופו של דבר נמצא את עצמנו מבלים את כל חיינו בעשיית דברים שלא מסבים לנו הנאה. כפי שנהוג לומר, אף אחד לא אמר על ערש דווי שחבל שלא בילה עוד כמה שעות במשרד. אבל אני מכיר לא מעט אנשים שמכורים לעבודה שלהם ודוחפים את עצמם קדימה כדי שלא יותירו שום הזדמנות בדרך מבלי לממשה, ובתוך כך מקריבים את משפחתם ואת יחסיהם עם ילדיהם על מזבח ה”הייתי מוכרח לעבוד”. מי שמצליח לעסוק לפרנסתו בדברים שמלהיבים אותו נוטה להיות אדם שמפיץ שמחה. הוא הופך להיות אדם שאחרים אוהבים להיות בקרבתו. הוא אדם שמעורר בנו השראה להידמות לו.

הצעד השלישי בדרך ליציאה מהחיים שבהם כלאנו את עצמנו מגיע מהפסיכותרפיסט ששרד את אושוויץ, ויקטור פרנקל. ספרו “אדם מחפש משמעות” הוא אחד הנקראים ביותר בעולם. הוא כותב: “אל תשאל מה אתה רוצה מהחיים. שאל מה החיים רוצים ממך”. ישנו סיפור מפורסם על שלושה אנשים שכל חייהם חצבו סלעים. כשנשאלו מה הם עושים, ענה הראשון: “שוברים סלעים”. השני ענה: “מתפרנסים”, ואילו השלישי ענה: “בונים קתדרלה”. אין צורך לשאול מי מבין השלושה שאב הכי הרבה סיפוק מעבודתו. כאשר הדבר שאנו רוצים לעשות מצטלב עם הדבר שצריך לעשותו, זהו המקום שבו אלוקים רוצה שנהיה.

הצעד הרביעי הוא לזכור את הדברים החשובים ולפנות להם זמן. אם הקדשתם את הזמן הדרוש לבירור הדברים החשובים באמת, תדעו שאלה הם המשפחה והחברים. כמו כן יש לפנות את הזמן לתפילה, ללימוד, לקהילה ולהתנדבות. האהבה והחסד, ההנאה והאושר שכולנו יכולים לחוות מתבססים על היכולת שלנו להרשות לעצמנו לפנות את הזמן לרגעים שכאלה. בבסיס הרעיון נעוצה השבת והאופן שבו העובדה שאנו מפסיקים הכול ליום אחד בשבוע היא גלגל ההצלה שלוקח אותנו ל”עולם האמתי” של מה שחשוב באמת. החיבור עם האהבה, ההומור, השמחה והקהילה – שום דבר אחר לא יכול להעניק לנו רגעים גדולים יותר של עונג.

לבסוף, עלינו לנצל את הרגעים הללו שהחיים מעניקים לנו. אני חושש שאם יוסף היה משתחרר היום מבית האסורים, הוא היה מפספס אולי את ההזדמנות שלו כי היה עסוק מדי בהעלאת תמונות עדכניות לחשבון האינסטגרם שלו. במקום לעשות “לייק” לדברים בעולם הווירטואלי, נסו באמת לספר למישהו מה אתם אוהבים בו. במקום לבהות ללא תוחלת במסך, צאו אל העולם ונצלו את הרגע. הוא נוצר במיוחד בשבילכם. ברגע זה ממש, בדיוק בזמן הזה, אתם יכולים להשתחרר מהכלא שלכם.