ונתנה תוקף
מאת פנינה עומר, מנכ”לית יד לאישה ע”ש מוניקה דניס גולדברג
כבר חודשים ארוכים חיינו מתנהלים בתחושת אפסות אל מול מגפה בקנה מידה עולמי. התפשטות הקורונה בעולם חוללה טלטלה גדולה בתחושת הביטחון של בני האדם ויצרה חוויה של חוסר וודאות מתמשך, עד כדי פגיעה בביטחון הקיומי. רבים שופכים את ליבם בתפילות ודמעות לבריאות ולפרנסה טובה, הלב נשבר למראה התמונות והעדויות הקשות שמגיעות אלינו מרחבי העולם כולו.
לצד החשש הנורא לחיינו ולחיי יקירנו , אנחנו חווים משבר כלכלי קשה ופוגשים במעגלים השונים במשפחה ובקהילה, משפחות שהתרסקו באחת אל חיי דלות ועוני, אנשים שהיו רגילים לתת, מוצאים עצמם נזקקים לסיוע ומי ששרדו בכבוד מצאו עצמם רעבים לפת לחם . המציאות הקשה פתחה לבבות ובכל מקום גילויים מרגשים של ערבות הדדית , אנשים מחסירים מעצמם כדי לסייע לזולתם ומושגים כמו צדקה וחסד היו לשגרת היום .
נגיף הקורונה שלח את כולנו להתכנס פנימה. המגפה שאינה יודעת גבולות ואינה מבחינה בין אדם לאדם, מזכירה לנו כי כולנו נבראנו בצלם . המרחב הציבורי התעמעם ונגזלו מאתנו סדרי החיים כפי שהורגלנו אליהם. אובדן הקהילתיות, לצד חולשת המדינות וערעור הסדר הקיים, גרמו לכולנו לחשב מסלול מחדש. המציאות אילצה אותנו להתבודד ולהתמודד. גילינו גם כוחות פנימיים, המצאנו את הקהילות מחדש, ייסדנו תפילות בחצרות, קיימנו כנסים ופגישות עבודה בזום ואנחנו נהנים מההשפעות הירוקות של הקורונה על הסביבה, אבל אי אפשר להתעלם מהמשבר. העולם כולו נמצא בתהליך של חיפוש עצמי, בחינה וארגון מחדש של כל תחומי החיים. שאלות לגבי יום המחר נשאלות ברמה של מדינות ועד לרמת הפרט, איפה טעינו, מה נוכל לשמר ומה נצטרך לשפר, כולנו בחיפוש אחר המצפן שיכוון את דרכנו מכאן והלאה. בעולם היהודי תהליכי החיפוש הללו, נקראים תשובה .
הימים הנוראים מתקרבים, ומהדהדים בתוכם פיוטים ובהם את מילות הקסם "תשובה, תפילה וצדקה", המאפשרות לכל אדם להעביר את רוע הגזרה. הימים הללו שנועדו להביא אותנו לעצור את מירוץ החיים ולהתכנס להתבוננות פנימה כל אחד על חייו ומעשיו, אותם ימים שאנחנו נדרשים להם על פי הוראת לוח השנה העברי, התהוו בשנה האחרונה בכוחות עצמם, ומלאו את העולם בתשובה בתפילה ובמעשים טובים.
במבט רטרוספקטיבי על החודשים שחלפו נראה כי העולם כולו נמצא "בימים הנוראים" כבר חודשים ארוכים מאוד, השאלה שהיינו שואלים בתפילת ונתנה תוקף בכל שנה ונראתה שייכת לעולם הקדום, הפכה להיות מציאות יומיומית: "ומי במגיפה?" וכפי שראינו, לצד המאבק להישרדות, חווה האנושות כולה תהליכים הכוללים בתוכם תהליכים של חיפוש , תיקון ותשובה, העולם מתמלא בתפילות הבוקעות ממעיינות הנשמה, ובני האדם מכל העמים והדתות מתברכים במעשי צדקה הנובעים משורשי המוסר האנושי.
ימי הקורנה הנוראים חידדו ביתר שאת את שבריריות החיים ואת אפסות האדם . כך חולפות לנגד עיניי שורות שורות של 'ונתנה תוקף' כשגזר הדין מרחף מעל ראשה של האנושות וכל באי עולם כולם עוברים לפניו, ומה הם חיינו ומי אנחנו, כצל חולף, כרוח נושבת, כחלום יעוף . והלב בוכה על כל החלומות שהתעופפו להם עם המשבר העולמי והותירו אחריהם אנשים שבורים כחרס, נובלים כציץ והם חווים עצמם כעפר ואפר.
איך מוציאים משברונם רבים וטובים ששקעו בשנה האחרונה? הדבר עורר אצלי את דבריו המפורסמים של רבי בונים מפשיסחא שהיה אומר לתלמידיו " טוב לאדם שיהיו לו שני כיסים . בכיס אחד פתק ועליו כתוב "בשבילי נברא העולם" ( משנה סנהדרין פרק ד' משנה ה' ) , ובכיס השני פתק ועליו כתוב "אנוכי עפר ואפר" ( בראשית י"ח, כ"ז) .
החכמה, הוסיף ר' שמחה, היא לדעת באיזה פתק נכון לעשות שימוש בכל עת. זו האמת הרלוונטית המאזנת את חיינו בעולם הזה, קל וחומר בעת הזו .
אני חוששת כי בימים אלו רבים האנשים שמסתובבים ובכיסיהם שני פתקים זהים עליהם כתוב "אנוכי עפר ואפר" , הם לא מצליחים לחוות את העולם כאילו נברא בשבילם והם חיים בייאוש גדול, ללא אמונה וללא תקווה.
חגי תשרי מטלטלים אותנו בין רגעים שיא של רוממות רוח לרגעי שפל של אפסות האדם. שני הפתקים שבכיסינו הם שמאפשרים לנו להלך בין הקטבים .
העולם היהודי מכיל את המורכבות הזו מרגע בריאת העולם, כפי שהם מובאים בשני סיפורי הבריאה בספר בראשית והוא שמבטיח כי נתנהל בעולם מתוך תחושת ערך עצמי ומסוגלות מחד ומתוך ענווה וצניעות מאידך.
השנה , מוטלת עלינו חובה יוצאת דופן , לאתר בין חברנו את אלו שאוחזים בשני פתקים זהים בהם כתוב 'אנכי עפר ואפר', וכפי שהציע פעם הרב קריב בהקשר דומה, ביום ראשון של ראש השנה במעמד התשליך, כאשר נעמוד ליד מקור מים חיים וננער את כיסי הבגדים לעורר את הלב לעשות תשובה ולהפטר מן העבירות , נדאג שישליכו מכיסם את אחד מן הפתקים הכפולים וייקחו במקומו פתק עליו מובטח כי לכבודם נברא העולם.
כי לכל אדם מגיע להחזיק בכיסו איזו תקווה לשנה החדשה . לנוח, להשקט, להשליו, להתעשר, לרום.
