גדול השלום / מפגש עם הרב יעקב נגן
יש מלחמה באירופה. האם יש לעם היהודי מה להגיד על מלחמה בעולם? אנחנו דואגים רק ליהודים, או כואבים את כאבו של כל אדם? נפגשנו עם הרב יעקב נגן כדי ללבן כמה מהשאלות שהמצב מעלה.
דברת רייטר | מגזין "זרעים"
כ"ב אדר ב' 25.3.22
המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מדאיגה את כל העולם; אינספור זוגות עיניים עוקבות אחרי המתחולל באירופה בדאגה ובכאב. המלחמה הציפה שאלות רבות בנוגע לתפקידה של מדינת ישראל, ונקודת המבט היהודית על מקומנו אל מול המלחמה – האם עלינו לנסות לעזור לאוקראינה? האם אנו רשאים לעמוד מנגד?
"בכל הקשור לסיוע לאוקראינה, הנושא אינו רק אוקראינה, אלא בעיקר עם ישראל ומדינת ישראל – מי אנחנו ומה ייעודנו בעולם" אומר הרב ד"ר יעקב נגן, ראש בית מדרש ישראל והאנושות מבית רשת אור תורה סטון, ור"מ בישיבת עתניאל. "ודאי שבראש ובראשונה עלינו לדאוג לעצמנו, אבל חלק מחזון הנביאים, אותו חזון שהביא אותנו בחזרה לארץ הקודש, כולל בתוכו יעוד, תפקיד לעם ישראל בסיפור הגדול של האנושות.
אפשר לראות את חזון הנביאים כחזון בלבד, לאחרית הימים – כמו שראו אחרים בדורות הקודמים את השיב לארץ. החזון דורש מאיתנו לפעול, והמשך מימוש החזון הוא להבין את הייעוד שלנו בעולם ולצעוד להגשמתו".
טענה שנשמעת רבות במרחב הישראלי היא שעניי עירך קודמים – המדינה מתמודדת עם בעיות קשות, ישנם ישראלים רבים הנתונים בקשיים מסוגים שונים, ישנה עבודה רבה הדורשת כוחות ומשאבים. איך אנחנו יכולים לצאת החוצה, כשצרכים רבים במדינה לא מקבלים מענה?
"ודאי שעניי עירנו קודמים, אך זו טעות גדולה, גם השקפתית וגם הלכתית, לחשוב שזה עוצר אותנו מלסייע לאחרים. אמנם עניי עירנו קודמים, אך יש הבדל בין להקדים אותם בסדר העדיפויות, כפי שראוי וצריך לעשות, לבין התייחסות בלעדית לעניי עירנו, ומחיקה של כל מי שמחוצה לה.
בהלכות מלכים ומלחמות, מלמד הרמב"ם על החובה לדאוג לעניי עכו"ם מפני השלום, ומיד לאחר מכן מביא זה לצד זה את הפסוקים "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" ו"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
למען השלום, מלמד הרב נגן, מפרנסים עניים עובדי עבודה זרה ביחד עם עניי ישראל. אפילו לקט, שכחה ופאה, מתנות העניים שמיועדות מהתורה לעניי ישראל, מחולקות בעת הצורך גם לעניים גויים. לעם ישראל ישנה קדימות, אך לא בלעדיות, וחזון הנביאים מבקש מאיתנו, בשם השלום ובשם רחמי ה', לפעול למען תיקון העולם.
"באיזה עולם אנחנו רוצים לחיות?" שואל הרב נגן, "בעולם מנוכר שבו הכוחניות שולטת וכל מדינה דואגת רק לעצמה, או בעולם שבו עמים מתגייסים ומסייעים זה לזה אל מול הרוע בעולם?"
המנורה נבחרה לסמל המדינה על מנת שנזכור שעלינו להיות אור לגויים. כשאנחנו מביטים סביבנו וחולמים על העולם אותנו אנו רוצים, אנחנו צריכים לזכור את האחריות שלנו להוביל אותו לשם.
הרב נגן מספר בכאב כי בשנות השישים והשבעים, כשהמדינה הייתה בראשיתה, הסיוע ההומניטרי שהיא העניקה למדינות אחרות היה במקום השני בעולם ביחס לאחוזי התמ"ג. הייתה תחושה כי ככל שנתחזק נוכל לסייע יותר ולדבוק יותר בערכים שלנו, אך לא כך קרה במציאות: כיום מדינת ישראל נמצאת במקום נמוך מאד במדד הסיוע של OECD, ארגון המדינות המפותחות אליו הצטרפה ישראל בשנת 2010. ככל שהמדינה התחזקה, חלה נסיגה בסיוע שהיא מוציאה מתוכה למדינות אחרות.
"ודאי שצריך איזון בין האינטרסים ובין היכולת לחיות לפי ערכים," אומר הרב, "מי שחי רק לפי ערכים, ללא מחשבה על אינטרסים, הוא מנותק מהמציאות. אל לנו לשכוח את הערכים ואת מקומם החשוב. אנחנו לא מדינה קטנה ושולית. ומתוך ההבנה הזו, בגאוות יחידה, עלינו להפנים שלקיחת אחריות נמדדת לא רק כשהדבר נח. אנחנו כאן על מנת לקחת אחריות גם כאשר זה דורש מאיתנו להסתכן".
לתפקידנו כאור לגויים, כמתקני עולם במלכות ש-די, קל להסכים. אך ניתן לשמוע קולות רבים שמזכירים את האנטישמיות והפוגרומים הנוראים שהתחוללו באוקראינה במהלך השנים.
"עם ישראל סבל הרבה מהאוקראינים, אי אפשר לחלוק על הקביעה הזו. אבל חלק מהרוע בעולם מגיע מתוך עשיית חשבונות. במקום להסתכל על האנושיות של אנשים שזקוקים להגנה, מסתכלים על כל מיני חשבונות ורואים אותם כרוע שיש להלחם בו".
הרב מצטט את הפסוק "לא יומתו אבות על בנים", ומסביר כי יש להסתכל על האוקראינים כיום – ולא על אבותיהם. כיום, בחרו אזרחי אוקראינה בנשיא יהודי שגאה ביהדותו, ואסור להתעלם מהאמירה הזו. אמנם יש מאבותיהם ומהדורות הקודמים בהם שהיו רוצחים – אך הקב"ה הוא זה ששופט את הפושעים והרשעים ומעניק להם את הגמול הראוי, לא אנחנו. לא חשבון העבר צריך לכוון את מעשינו בסיטואציה הזו. "זה חלק מהרשע – שכל אחד עושה חשבונות ומוכן בשם החשבונות לפגוע בחפים מפשע. מי כמונו יודע איך זה לסבול מהאשמות שלא נוגעות אלינו" אומר הרב.
האם שלום או היעדרו באירופה משפיע עלינו כאן בישראל?
"אנשים מסתכלים על הטווח הקצר, אבל בטווח הארוך, ודאי שזה משפיע". אומר הרב ומחזיר אותנו לשאלת העולם המתוקן. "אם כיום ניתן לכבוש מדינה גדולה, דמוקרטית, בכוח הזרוע – מה זה אומר על העולם? ואם אנחנו עומדים כתף אל כתף, יחד אל מול הרשע – זה מגדיר את טבעו של העולם. מה הסיפור שלנו? מה הסיפור של העולם? בזוהר הקדוש, ש' זו אש ומ' היא מים. שלום הוא חיבור בין אש למים, מפגש בין חיבורים. בראש ובראשונה עלינו ליצור מפגש בין בני אדם. ריבוי שלום הוא מציאת המקום בו נפגשים אנשים שונים ויוצרים אחווה – וזה השלום, זו השכינה".
