השלום והגשם במרוקו

השבוע התבשרנו על פריצת דרך בדרך לשלום עם מרוקו. למען האמת, אין סיבה להיות מופתעים מכך שמרוקו מצטרפת למדינות הערביות הבוחרות לעשות שלום עם ישראל, שהרי מאז ומתמיד מרוקו התאפיינה בסובלנות וביחסים טובים עם היהודים: מוחמד החמישי, מלך מרוקו בתקופת השואה, הגן על היהודים, וכאשר באו לדבר איתו נציגי השלטון הנאצי התבטא כלפיהם: "אין לי אזרחים מוסלמים ואין לי אזרחים יהודים – רק אזרחים מרוקאיים".  במאי 1999, יזם וארגן המלך חסן את המפגש הראשון של "האיחוד העולמי של יהודי מרוקו", בעיר מרקש. לאחר מכן, באפריל ובמאי 2000, נתנה ממשלת מרוקו חסות לסדרת אירועים והרצאות שנועדו לקדם יחס מכבד בין הדתות השונות במדינה ובעולם. באוקטובר באותה שנה ניסו שני צעירים מרוקאים להשחית בית כנסת בעיר טנג'יר. בעקבות כך עלה המלך מוחמד השישי לשידור בטלוויזיה (ב- 6 בנובמבר 2000), והכריז כי הממשלה לא תסבול התנהלות לא מכבדת כלפי יהודי מרוקו. על הצעירים נגזרה שנת מאסר.

מעבר לכך, קיים במרוקו כבוד עמוק למסורת היהודית:

סיפר לי פעם חבר מוסלמי, שייח' מאזור חברון, שלפי המסורת הערבית הקדומה, עוד לפני תקופת מוחמד היה מקובל בעיר מַדִינָה (עיר שבו חיי מוחמד) ללכת לחכם יהודי שיתפלל על גשם. אותו רב יהודי פנה למי שביקש ממנו להתפלל שיקדים לפני התפילה לחלק ערמה גדולה של תמרים לעניים. ולאחר מכן היה מתפלל. ואז ירד גשם.

המסורת שסיפר השייח' היא עתיקה מאוד, אולם תקופה קצרה אחר כך שמעתי מידידי הרב דורון דנינו, בן למשפחת מקובלים במרוקו, שישנם סיפורים רבים נוספים של פנייה ליהודים שיתפללו להוריד גשם. הוא סיפר שאפילו בשנות התשעים של המאה הקודמת מלך מרוקו פנה ליהודים להתפלל על גשם בחודש מאי, ואכן ירד גשם.

היחס המכבד של המוסלמים ממרוקו לבעלי התפילה היהודים בא לידי ביטוי גם בסיפור נוסף של משפחתו של הרב דנינו. משפחתו הייתה כאמור משפחה מיוחסת במרוקו, ובין היתר היא תיווכה בין מלך מרוקו לשבטים הבדואים. הכבוד העצום שרכשו לסבים שלו התבטא דווקא בנקודת קונפליקט: כשהם רצו להעלות את עצמות הסבא ממרוקו, התושבים המקומיים סירבו לאפשר להוציא את העצמות כיוון שמדובר באיש קדוש.

לפעמים אומות העולם רואים את היכולות שלנו ומתפעלים מהן. אבל האמת היא, שאנחנו אלו שלא מאמינים…

אחרי ששמעתי נזכרתי בנבואה בספר זכריה על אחרית הימים , שיבואו כל העמים לבקש גשם במקדש:

וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.

חז"ל דייקו מכך שעם ישראל דואג לאומות ומתפלל עליהן: "שבעים פרים אנו מקריבים בחג על שבעים אומות, ואנו מתפללים עליהם שירדו גשמים."(מדרש תהילים , מזמור קט).

יש מדרש (תנחומה תרומה ט) שמדייק מתפילת שלמה המלך בעת חנוכת המקדש שיש בקשה מיוחדת שתפילות עבור האומות  לא תשוב ריקם, שככה אפשר שיכירו וידעו את ה'. מזה יש באופן מופלא כוח מיוחד להתפלל דווקא כאשר האומות פונים אלינו שנתפלל בעבורם.