"הפרשה והמיתוס" פרשת כי תשא- מיתוס הקטורת

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

בפרשת כי תשא אנו נחשפים לאחד משני הכשלונות המפוארים של עם ישראל במדבר- מעשה העגל. רבים עמדו על כך שפרשת כי תשא שבה מובא מעשה העגל, עומדת כמפרידה בין פרשיות המשכן הראשונות (תרומה – תצווה) לבין פרשיות המשכן השניות (ויקהל פקודי). רבים ניסו גם לפרש את הפסקה זו ונתנו לכך סיבות שונות.

האמת היא שמודל זה של הוראות בניה, הפסקה בגלל מרידה באל ואז שוב הוראות בניה מופיע כמה וכמה פעמים במיתוסים השונים של איזור המזרח הקדום.

לשם דוגמא ניתן להביא את סיפור בניית איחולחול , מקדשו של סין בחרן, לפי הכתובת המתארת את בניה זאת נתגלה אל הירח אל המלך וציווהו (שורות 4-12 ו) "את איחולחול, מקדשו של סין בחרן, במהרה בנה! את כל הארצות אתן בידיך". אבל בניית המקדש נדחתה לעשר שנים, משום שהמלך נאלץ לברוח מפני מרד: "אנשי בני בבל, ברסף, ניפור, אור, ארך ולרסה, הכוהנים והאנשים של ערי הקודש בארץ אכד חטאו ועוו ופשעו לפני אלוהותו הגדולה (של סין). (הם עדיין) לא ידעו את כעסו העז של מלך האלים בנר. את טקסיהם הפולחניים הם שכחו ודיברו שקר ומרמה. כמו כלבים הם אכלו איש את רעהו ושמו בלבבותיהם מגפה ורעב.(סין) מיעט את (מספר) אנשי הארץ, אך אותי הוא הרחיק מעירי בבל, והתהלכתי עשר שנים בדרך תימא, דדנו, פדכו, תיברא, ידיחו ועד יחריבו. ואל עירי בבל לא נכנסתי?". כאשר ישב המלך במדבר, שמרו עליו האלים שמש, אשתר, הדד ונרגל והזינו אותו בשנות נדודיו. סוף סוף חזר המלך לבבל במצוות האל סין, והפעם העם ששמע ירא את סין. שאר הדברים החרותים במצבה מוקדשים לבניית המקדש, כמצווה בתחילה .

יש כאן סדר מאורעות אשר הוא מאוד דומה לסדר המופיע בתורה: מצווה אלוהית לבנות, מרד, השבת הסדר ולבסוף קיום המצווה לבנות. סדר זה שבחרה התורה לתאר בו את בנין המשכן ומעשה העגל, מלמד על משהו ולא נבחר סתם כך.

כמובן, השאלה המתבקשת היא מדוע בחר אהרון לבנות דווקא עגל של זהב, מדוע צורה זו של עגל ולא צורה אחרת.

אנו מכירים את העגל כחלק מפולחן מצרים, בעיר ממפיס לשור אַפִּיס. אך קשה לומר שזוהי הסיבה לבנות עגל, שהרי במצרים עבדו לעגל חי ואלו כאן יש לנו פסל מזהב ובנוסף לא חשוד עלינו אהרון כמי שמקדם את פולחן ממפיס.

בחרן, היה רווח פולחן של ננר אל הירח שכונה גם שור השמים. יש כאלו שרוצים לומר שבמעשה העגל יש סך הכל חזרה לאלילות הקדומה של משפחת האבות. בעמים הסובבים את ישראל, כגון השוּמֶרִיים, הכנענים, הארמים והחיתים, פסלי עגלים היוו כַּנִים, עליהם הונח פסלו של האל, או כתרו והעגל סך הכל היה יצוג של כסא האלוקות ויש כאלה שרוצים לומר שזהו מקורו של העגל. חכם חזי כהן מישיבת מעלה גלבוע, טען שזהו גם תפקיד הכרובים, לשמש מעין כיסא של הא-ל. בהמשך לדברים אלה ברצוני להסביר מדוע דווקא עגל ולא חיה אחרת הוכנה על ידי אהרון הכהן.

המון קושי עוטף את סיפור העגל במיוחד לאור העובדה שלא שנים רבות אחרי מעשה העגל התנ״ך מתאר איך מלך ישראל הראשון ירבעם בן נבט בונה שני עגלים בדן ובשומרון. אם ירבעם רצה לבנות אלטרנטיבה למקדש, כזו שתפתה את העם לא לעלות לירושלים? מדוע הוא בוחר דווקא בעגלים?

יתר על כן כאשר יהוא המלך מבער את העבודה זרה ממלכת ישראל, הוא לא מבער את העגלים, כך גם אלישע ואליהו.

כנראה, מעשה העגל קשור בקשר הדוק לפרשיות בינן הוא חוצץ, פרשיות בנית המשכן, ובעקר למה שנמצא בלב המשכן הכרובים. ישנן כמה מקורות אפשריים למילה כרוב. באשורית נמצא את ה'כירובו' (kirubu), מונח המציין שור מכונף, דמות המצויה במקדשים מסופוטמיים קדומים.

על פי הסבר זה הכרובים הינם שוורים. מי שאמר כדברים אלו הנו האבן עזרא:

"ומלת כרובים — יש אומרים 'כנערים', תרגום ארמית 'כרביא'. ולפי דעתי שהיא מלת כלל צורות כולם. ויחזקאל שאמר בתחילה "ופני שור" (יחזקאל א י), לא התחלפה הצורה, שהעגל לא נעשה בימיו; ואחר כן, באמרו: "פני הכרוב" (יחזקאל י יד) בה"א הידיעה, הצורה צורת שור, כאילו אמר: הצורה שהזכרתי בתחילה; על כן כל צורת שור כרוב, ואין כל כרוב צורת שור".

במידה והשור הוא הכרוב, פתאום מובן הרעיון שעומד מאחורי העגל. השור הוא החיה שנמצאת בקודש הקודשים, ששומרת על ארון הברית. הקמת העגל על פי תפיסה זו היא מעין המשכה של המשכן, בעיני העם זו הוצאה של קודש הקודשים החוצה, מחוץ למשכן לתוך המציאות.

האם זה לא בסדר?

בוודאי. התורה מלאה ביקורת על כך, אך הטעות עכשיו היא הרבה יותר ברורה. רצון ונסיון להביא את הכרובים, החוצה, מחוץ לקודש הקודשים.

דבר זה מסביר את חוסר הביקורת של אליהו על העגלים, את מעשיו של יהוא ועוד. הרצון להוציא את הקודש החוצה מתוך האוהל, הרצון לפתוח את הסודות, להפר את הבידוד של הכרובים ולחכך אותם בעם, הנה יצר מובן ביותר. שכל העמים מסביב עובדים אלילים רלוונטים וקרובים, שלכולם יש סמל נגיש וקרוב לאלוקות ואולי אפילו יותר מכך, אלוקות נוכחת, ברור מדוע מגיע הבלבול. המשכן, שעל פי הפשט, הוראות הבניה שלו בדיוק ניתנו לעם ישראל לפני חטא העגל- בדמיונו של העם פורש כאיתות שהנה האלוקים הרחוק מתקרב, לא האלוקות ממש, אלא הסמל של האלוקות דרכו ניתן להתחבר ולהתקשר, ועל כן ברור מדוע אחרי העגל יש צורך בהוראות מחדש, בתקווה שהפעם ההוראות הובנו יותר.

אך הגבול של הקודש הוא פתח המשכן, מעבר לכך שוכן העולם הרגיל, עולם הטבע בו אמנם יש נס, אך בו הקודש לא גלוי.

בעולם אלילי בו כל דבר הנו אלוקות, גם לעם ישראל יש צורך בכך, אלא שמטרת המשכן, מטרת מעמד הר סיני, מטרת ההתגלות היא אנטי מיתית, היא לתת לאדם את היכולת לחיות לבד עם נוכחות קבועה ומוצקת של אלוקות במציאות- במשכן, בלוחות, בתורה, בהתגלות שלא מתרחשת כל רגע ורגע שהאדם צריך לשאוף אליה כלפי מעלה. בעוד בעולם האלילי מתעורר כעס האלים כיוון שההמון לא מנכיח אותם מספיק, בתורה זה בדיוק להיפך, העם מנסה להנכיח את הנסתר יתר על המידה.

אך זו נפילה מובנית, שמעידה שיש לעם המון להתקדם מהשהות שלו במצרים, לא רק פיסית, אלא גם רוחנית, וכפי שאנו יודעים, זה יקח עוד לא מעט זמן.