חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת תצווה: “נר מצוה ותורה אור”

הרבנית הילה נאור, מנכ”לית “מאמינות במדים” המכון ליעוץ והכוונה לבת הדתית בצבא

%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94 3 e1708245388171כל מי שחווה וגם התבונן מהצד על דינמיקה בין אחים יודע כי אחים יכולים לריב עד עמקי נשמתם וברגעים אחרים הם גם יודעים להיות החברים הכי טובים. יחסי אחים הם דבר מאתגר מצד אחד ודבר שיכול להיות גם המקום הבטוח והמנחם.

לאורך הפרשות ניתן לחוש בין האותיות, בין המילים, בתוך מה שנאמר במפורש ומעבר, בשתיקות ובדברים שאינם נאמרים- את היחסים בין משה ואהרן. כל אחד מהם מנהיג של העם ויחד עם זאת לכל אחד מהם תפקיד שונה במהותו ושניהם צריכים לדעת ל”רקוד את הריקוד” העדין והמורכב הזה. ברוב המקרים משה הוא האדם שנמצא במרכז- אל מול הקב”ה ואל מול העם, אבל ישנם גם רגעים שבהם משה זז הצידה ואהרן עולה על הבמה ונהפך לשחקן הראשי. אחת מהפעמים האלה היא ממש כאן בפרשתנו.

“ואתה תצוה” – יש כאן פנייה אל משה רבנו ומלבד זאת שמו של משה לא מוזכר כלל בפרשה. מתחילת ספר שמות ועד סוף חומש במדבר תמיד משה מוזכר, מלבד פרשה זו.

פרשנים רבים התייחסו לכך. ר’ יעקב בן אשר, בעל הטורים אומר, כי העלמותו של משה מהפרשה קשורה לבקשתו מהקב”ה בשעת חטא העגל שימחל לישראל על העוון “ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת” (שמות לב, לב).

הגאון מוילנה מצביע על הקשר בין תקופת השנה שבה נקראת הפרשה ברוב השנים, בחודש אדר, ובין יום פטירתו של משה רבנו ב-ז’ באדר ועצם העדרותו של משה מהפרשה מעיד על החוסר ועל מותו של משה.

ויש מהמפרשים שמסבירים שבגלל המנעותו החוזרת ונשנית של משה לקבל את השליחות שהטיל עליו הקב”ה, הוא אינו קיבל את תפקיד הכהונה שאותו קיבל אהרן אחיו, ופרשה זו המתארת את תפקיד הכהנים נפקד שמו של משה ממנה.

הפוקוס של הפרשה עובר מהחיבור של עם ישראל ומשה אל הכהנים ועבודתם. הכהנים נהפכים להיות המרכז מעתה והלאה. הם יהוו את הבסיס לעבודת ה’.

הרב זקס מדבר על השוני שבין הנביא לכהן. בעוד הנביא הוא אדם כריזמטי אך בודד, הכהנים עובדים יחד ומשרתם עוברת בירושה מאב לבנו. לכהן יש בגדים המייחדים אותו, דבר שאין לנביא. הנביא מתערבב בתוך העם, הכהנים נשארים נבדלים- הם צריכים לשרת בקודש.

משה הנביא הוא מי שמצווה את מצוות הדלקת הנרות ואילו הכהנים הם מי שידליקו את נר התמיד, חקת עולם לדורותם. הם אלה שיהפכו את עבודת ה’ לנצחית בשביל עם ישראל. הם אלה שיחזיקו אותה.

משה בפרשה הזו כמו זז הצידה כדי לתת את הבמה לאהרן אחיו. וכמו שאומר הרב זקס: “משה הדליק את האש בלבבות עם ישראל, ואהרן ערך את נרות המנורה והפכם לנר תמיד”.

בנוסף לנרות, הכהן הוא גם האדם שנושא על כתפיו את החיבור בין שבטי עם ישראל. האבנים באפוד המייצגות את שניים עשר השבטים נחות על כתפי הכהן שמהווה באמצע את החיבור בין כל חלקי העם.

“ואתה תצוה”- לשון ציווי. ומלמד רש”י בפרשת יתרו שאמירה זו לשון של רכות ודיבור הוא לשון קשה. ומעבר לאמירה ולדיבור יש את הציווי שזו לשון של זירוז, לשון חותכת. ואילו השפת אמת אומר שהמילה תצווה באה מתוך המילה צוותא- חיבור. יש כאן חיבור של ההווה והדורות הבאים אחריו כפי שאומר המדרש.

ממשיך השפת אמת ואומר שהחיבור בין עם ישראל ומשה הוא ע”י החיבור של השמן הזך. כל עוד השמן זך אין מה שיפריע באמצע. כאשר מתערבבת פסולת בשמן אז יבוא הפירוד, אז תבוא ההפרעה, אז יבוא הנתק. מעניין לחשוב על החיבור למשה כאשר בפרשה שלנו, זו הפרשה היחידה מאז לידת משה ששמו אינו מוזכר כלל. אמנם הפרשה מזיזה הצידה את משה ומעבירה לקדמת הבמה את אהרן, אך היא מלאה בחיבורים.

חיבור של השבטים בכותפות האפוד של הכהן ובאבני החושן – “ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה’ תמיד” (כח, ל).

חיבור של הכהן אל העם וכפרה על עוונותיהם על ידי הביגוד המיוחד שלו – “והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדושים אשר יקדישו בני ישראל” (כח, לח).

חיבור בין עם ישראל לקב”ה דרך עבודת הכהנים בהקרבת הקורבנות ובעבודת הקודש. – “ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי” (כט, מג).

אמנם שמו של משה לא מוזכר אך הפעולות שהוא ואחיו אהרן ממלאים בציוויו של הקב”ה מאפשרים את הקשר בינם לעם, בינם ובין העם לקב”ה.

אותה מנורה שאש תמיד דולקת בה, זו האש הבוערת במנורה וגם בלבבות עם ישראל.

השפת אמת מחבר בין מצוות המנורה ובין בגדי הכהונה, בין שני אחים- משה הוא בחינת תורה אור – הוא הנשמה ואילו אהרן הוא המדליק את המנורה, את האור. הוא המעלה את הנר אל הנשמה. השפת אמת מעיד כאן על שני חלקים שמתחברים יחד. שמאירים יחד את הלבבות, שמאירים יחד את דרכו של עם ישראל בתחילה במדבר ואח”כ בארץ ישראל. ואותם שני חלקים שלובים יחד בשמור וזכור של קדושת השבת ומאירים את דרכנו. 

שני האחים המפנים מקום זה לזה, שלומדים ליצור מנהיגות משותפת אך שונה לכל אחד, החיבורים הנוצרים בין העם למנהיגיו ובין העם לאלוקיו על ידי בגדי הכהונה, עבודת הכהנים ואש התמיד המלווה את עם ישראל מלמדים אותנו על החשיבות של יצירת שותפות, על חשיבות ההקשבה, הענווה. וזאת כדי שיקויים בנו מאמר הכתוב- “ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים” (כט, מה).

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}