חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

המחנך זיו רפפורט: “להיות מורה במלחמה”

נקודת מבט מאירה על המציאות המורכבת מעיניו של זיו רפפורט, מחנך כיתה ט׳ בבית מדרש תיכוני ‘אור תורה אריאל’ ברמות, ירושלים, שמספר איך זה להיות מחנך בימים כאלה:

להיות מורה במלחמה.

זה לדאוג לבוגרים שבחזית. 

זה להכיל את התלמידים שבכיתה.

זה למלא מקום בכל רגע כי אחרים מגוייסים.

זה להבין שאישה של המורה שלידי כבר מגוייס 3 חודשים והיא עם 3 קטנים בבית, והקולגה שלי בא להחזיק כיתה אחרי משמרת לילה. ומי אני שבכלל אפתח פה?

זה לקבור תלמידים.

זה להחזיק שגרה בשיניים.

זה לבדוק עבודות ולכתוב הערות לתעודה,

שעה אחרי שישבו בחדר 2 בוגרים מדהימים שיצאו לסופ”ש.

זה לכתוב הספד.

זה להתחיל להרגיש שאנחנו מתאוששים מפגעי הקורונה כדי לקום לנפגעי המלחמה.

זה לרצות להתנתק כדי לשמור על הנפש,

אבל להתחבר לכל אירוע כי גם התפקיד מחייב.

זה לארגן תפילות ולימוד ופרוייקטים לזכר,

בזמן שהשיחה שלי עם אלוקים לפעמים קצת עם בעיות קליטה (מצידי).

%D7%98%D7%90%D7%95%D7%91%D7%A8 %D7%99%D7%95%D7%A6%D7%90 %D7%9C%D7%90%D7%A4%D7%98%D7%A8 %D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D e1707034783793

זה הבת שלי ששואלת – אבא, מי יותר חשוב לך, אני או התלמידים שלך? (טוב, זה גם בלי קשר למלחמה).

זה בערך כמו להיות מורה בשגרה רק בלי לישון בלילה…

ואני לא רוצה להתחיל לחשוב מה זה להיות מנהל/ת עם 20-30% מגוייסים ועוד אחוז דומה של נשות מגוייסים…

ואם במקרה מתאים לכם, תעשו “העתק הדבק” או תערכו קטע קצר משלכם, תשלחו למורים/ות של הילדים שלכם בצירוף כמה מילות הערכה. אין לי ספק, שזה יתן להם קצת אנרגיה ליומיים וחצי הקרובים…

(בתמונה: מנהלנו האגדי, הרב אלי טאובר, שכבר שלושה חודשים מג’נגל בין משימות הלאום בחזית למשימות הלאום בעורף ברגע של נחת בלימוד הרמב”ם היומי…)

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}