מדרש נוגע בחיים לפרשת וירא

על הצלת לוט ועל חשבון הנפש

הרב אבישי מילנר | כ' בחשון תשפ"ג, 14.11.22

דמותו של לוט מתעתעת. יש בו רצוא ושוב. מחד גדל כבן בבית אברהם, הראשון להצטרף לאברהם בצאתו מחרן, ואולי אפילו מועמד להיות ממשיך השושלת, בעיני אברהם. ומצד שני, בהמשך, אכזבה ותחושה שהחינוך ה"אברהמי" ירד לטִמיון, פרידה על רקע מתיחות כלכלית וכנראה גם מוסרית, ובחירה בסדום שאנשיה "רעים וחטאים". ואעפ"כ אברהם במסירות נפש מציל את לוט משבי ארבעת המלכים. ובנקודה זו, הדבר המפתיע הוא שאין בפסוקים שום דיבור ביניהם לאחר השחרור מהשבי. לוט שותק. לא מתחדשת הקרבה בין אברהם ללוט. רואה אני בעייני רוחי את לוט הולך נבוך בסוף שיירת משוחררי השבי, אולי מתלבט, אך בסוף שותק, לא פונה לאברהם, כיוון שהוא מחליט לשוב לסדום.

בזכות מה ניצל לוט מהפיכת סדום?

שני פסוקים מסבירים את סיבת הצלתו. האחד: "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה" . והשני: "וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ … בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר".

יתכן שטעם אחד הוא בשני הפסוקים. "ויזכור אלוקים את אברהם" זכותו של אברהם היא סיבת ההצלה. וגם הנאמר בפסוק השני: "בחמלת ה' עליו" יסוד חמלה זו על לוט היא בעבור זכירת אברהם. הבני-יששכר (רבי צבי אלימלך מדינוב) אפילו טוען ש"חמלת ה' עליו"- הכוונה לחמלה על אברהם. וכך לשונו הציורית, דרשנית, אך נפלאה:

"והנה כאשר נשתלחו המלאכים כל אחד לשליחותו ונשתלח גם רפאל עמהם לרפאות את אברהם, אז בבואם וירא ד' אל אברהם בכבודו ובעצמו, וריפא אותו ממכאוב גופו, אז לא ידע רפאל מה לרפאותו כי כבר נתרפא, …

וד' אמר וגילה לו ענין סדום, והיה לו מחלת לב על לוט, אז הבין רפאל והלך לעשות שליחותו לרפאות את אברהם, היינו להציל את לוט שזה יהיה רפואה לאברהם ממחלת לבו" (מאמרי השבתות מאמר ו)

ההצלה לא רק בזכות אברהם אלא ממש למען בריאותו הנפשית של אברהם. גישה זו מניחה שלוט לא ראוי היה להצלה מצד עצמו. ומתחברת למדרשים המתארים את לוט כמי שמעורֶה ושרוי בעומק החיים הסדומיים, ושבאותו היום מינוהו הסדומיים לשופט עליהם.

בכל זאת יש בו משהו…

עם זאת יתכן שבשתי סיבות נפרדות מדברים הפסוקים. וחמלת ה' עליו אינה מתייחסת לזכות אברהם, אלא למעשיו ולזכויותיו העצמיות של לוט. מהם מעשיו הטובים? מוצאים אנו במפרשים שלושה כיוונים.

ראשית, עצם הצטרפותו של לוט למסע של אברהם לארץ ישראל. "כי לוט נתחסד עם אברהם ללכת עמו לשוט בארץ אשר ילך" (רמב"ן). גם לוט עזב מולדתו ויצא אל הלא נודע. ושנית, מובא במדרש: "וישלח את לוט. מה זכירה זכר לו? שתיקה ששתק לוט לאברהם כשירדו למצרים, כשאמר אברהם אחותי היא. והוא היה יודע ושותק". בעל המדרש מניח שהייתה ללוט ההזדמנות לגלות את הסוד, ולהרוויח ממון רב, ואולי אפילו לרשת מיד את אברהם, ולא עשה כן.

ולבסוף, ניתן בהחלט לסבור שלוט שמר על ערכיו בעת מגוריו בסדום. והראיה לכך הוא מעשה הכנסת האורחים בהיותו מוסר ממש את נפשו למען המלאכים הבאים לסדום (אולי קודם לברר את המציאות בסדום, האומנם ימצאו צדיקים בעיר ואח"כ) לבשר על חורבן סדום. עדיין ניכר החינוך מבית אברהם, כפי שמביא רש"י: "מבית אברהם למד לחזר על האורחים".

חשבון הנפש של לוט משתקף בדברי הפרשנים

סיפור ההצלה הוא דרמטי וכֵאוטִי. מהכנסת המלאכים הביתה, דרך אנשי העיר, הצובאים על הבית, המלאכים המצילים את לוט ואת בנותיו מההמון הזועם, השיח עם חתניו, הוצאת הניצולים ממש בלחץ ואימה ברגע האחרון, ואשת לוט, שבאופן טראגי נותרת מאחור. אין ספק שלוט ובנותיו מגיעים בסופה של ההימלטות אל המערה עייפים, נסערים ומפוחדים. "וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו". מסדירים נשימה ומתחילים להפנים את החורבן והאובדן הכללי והמשפחתי.

מעניין ומפתיע שהתורה אינה מתארת את מחשבותיו והרהורי הנפש של לוט. שום רגש או תהליך של חשבון נפש. דממה מקראית. מה עבר בראשו ברגעים אלו?

מבקשים אנו להציע (ומעין זה שמעתי ממו"ר הרב יעקב מדן), שמגוון הפירושים שהעלו הפרשנים ביחס לסיבת הצלת לוט הם-הם משקפים, ומהווים הידהוד, לסערת המחשבות והרגשות של לוט ברגע זה. לוט מעביר בראשו את הסיפור, מעין רפלקציה עצמית שלאחר הטראומה. בתחילה הלם, תמיהה על עצם ההצלה. ואח"כ מנתח לוט את קורותיו, ומאליו עולה חשבון הנפש: הייתי ממש בסדר, כמה טובה הייתה ההליכה עם אברהם לארץ כנען, איך ליוויתי ודאגתי לאברהם וצמחתי בעצמי. שיתפתי פעולה והגנתי על אברהם כשאמר "אחותי היא", השפעתי טוב בחברה הסדומית, ניסיתי להנחיל להם מערכי אברהם, כמה טוב שהזמנתי את המלאכים הביתה. ומצד שני עולה בקרבו הקול הפנימי שאומר- טעיתי, איכזבתי, התרחקתי, קלקלתי הכל. כמה טיפש הייתי כשהתנתקתי ממשפחת אברהם, כמה הושפעתי ושיתפתי פעולה עם רישעות אנשי סדום. מתגעגע אני לאברהם, אך אין לי האומץ להביט בעיניו.

החשבון והנפש

דומה שחיבור זה, בין הפירושים השונים לסיבת הצלת לוט, לבין הצורך להשלים את שתיקת הפסוקים ושתיקתו של לוט לאחר ההצלה, יצרו לפנינו אב-טיפוס של חשבון נפש הנעשה לאחר משבר. תמיד נמצא בחשבון הנפש רצוא-ושוב, אנו מעבירים בראש את כל ההתרחשות כשיודעים שאנו גם צודקים וגם פושעים. פעלנו טוב וגם שגינו, מזהים אנו את העליות וכואבים את הטעויות.

ולבסוף תמיד המשימה, מתוך הרפלקציה, לאחר זיהוי שני הפנים של הנפש וההכרה בהם, לצאת אל האור, לנבוט ולצמוח להמשך, לפרק הבא. להתחדש.