מסכת אבות א' משנה ה' – מילים מילים…
מאת נעמי יפה עיני, פסיכולוגית חינוכית ומרצה במדרשת או"ת לינדנבאום
"יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר: יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם." (אבות א', ה')
טרם נגיב "מן הבטן", להלן מידע על נשים ושיחה: מחקרים מצביעים על כך שבעוד נשים אומרות בממוצע 20,000 מילים ביום, גברים מסתפקים ב7,000. עובדה נוספת היא שבנות מתחילות על פי רוב לדבר לפני בנים ועושר שפתן גדול יותר. עוד נמצא כי כישוריהן של נשים עולים, בממוצע, על אלה של גברים, מלבד בתחום התקשורת הוורבלית, גם בתקשורת הלא מילולית: בהקשבה, בפענוח הבעות פנים, בהיענות ובהבנת מסרים… ובעוד שיחת נשים נוטה להיות שיתופית, הדדית, רגשית ומתחשבת, שיחה גברית עשויה להתנהל כך: "אני מצטער, אבל אתה טועה". מה שבשיח הנשי עשוי להיתפס כהבדל בין דעות, עשוי להתפרש בשיח הגברי כעניין של עובדה ולא תיתכן אלא, תשובה אחת נכונה. (מתוך: "הוכח מחקרית: נשים מדברות הרבה יותר", ישראל היום, 2016)
לא קל לאשה בת זמננו לקרוא את מילות המשנה, המזהה שיחה עם נשים כפתיינית, בטלה או מיותרת. על כך אומר פרופ' אביגדור שנאן "מאמריה של מסכת אבות ראויים… להסבר על רקע זמנים והקשרם החברתי […].יוסי בן יוחנן – המדבר […] על נשים זרות הנכנסות לבית פתוח לרווחה, ביקש… לצמצם (לא לאסור!) את המפגש בין גברים לנשים שלא במסגרת המשפחה ושלא לצורך משמעותי. […] וטוב לנו שנפרש את המאמר על רקע זמנו ותפיסותיו החברתיות ואל נחטא באפולוגטיות אשר נזקה רב מתועלתה." (שנאן, פרקי אבות: פירוש ישראלי חדש, ידיעות אחרונות, 2009)
נדמה לי כי יוסי בן יוחנן הקורא לפתיחת הבית, ביקש ללמדנו שנגישות חסרת גבולות לציבור, אף כזו שתכליתה חֶסד, משמעה חשיפה לסיכונים מוסריים. כחיסון מפני נזקי השליחות הציבורית הוא מציע לנקוט בשני מהלכים: א. הכנסת עניים – "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה." (נדרים, פא, א) חשיפה תדירה לסבל ומחסור יכולה לשמש תמרור אזהרה בפני שליח הציבור שלא ימעל בשליחותו. ב. מיעוט שיח וריבוי מעשה.
