מסכת אבות א' משנה ז' – שכן רע

מאת נעמי יפה עיני, פסיכולוגית חינוכית ומרצה במדרשת או"ת לינדנבאום

" נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר: הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת." (אבות, א', ז)

"כמה מוזר הוא האדם הלבן. הוא מדבר עם אנשים הנמצאים מעבר לים, אך אינו מכיר את שכניו". (פתגם אינדיאני)

מגוון אפשרויות עומדות בפנינו ביחס לשכנים וניתן להעמידן על ציר: מפיתוח יחסי קרבה ורעות ועד ניכור מוחלט.

אשתף בחוויה אישית: לפני מספר שנים, לקראת חג הפורים, הצעתי לאבי, אליעזר דוד יפֶה ז"ל, שהיה בן +80 והתגורר בגפו, להכין מבעוד מועד כמה משלוחי מנות, אותם יוכל לחלק, באם יבואו אליו מבקרים.  בבואי לביתו לקראת צאת החג, התרגשתי לגלותו שקוע בשיח חברי וערני עם שכניו – סטודנטים צעירים המתגוררים בבניין. שולחן האוכל שבמטבח כרע תחת משלוחי מנות וברכות חג לבביות.

"…טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק." נאמר בספר משלי (כ"ז, א'). ואולם לא כל שָכֵן… ניתאי הארבלי מדריך אותנו  להתרחק משכנים רעים ולדבריו יש גם אסמכתא מחקרית. כיצורים חברתיים, הדימוי העצמי שלנו נבנה ומתעצב במידה רבה, ע"י השוואות ולמידה מתוך חיקוי. מתוך שכך, גם אם לא לקחנו זאת בחשבון, לאנשים החיים סביבנו (כולל גיבורי המרקע) השפעה רבה ומשמעותית, על מי שנתפתח להיות. שכנינו, כך מסתבר, משפיעים באופן ישיר ועקיף, על רמת השימוש שלנו באלכוהול, על כמות הילדים שנביא לעולם, על סבירות הבחירה בגירושין ועל סיכוי ביצוען של פעולות אלטרואיסטיות כמו תרומת כליה, אימוץ ולקיחת ילדים לאומנה.

מהו שכן רע?  להבנתי, מעמדו/ערכו נקשר עם מימוש תפקידנו בעולם. ככל שקרבתנו אל אדם מסוים עלולה לחבל ולהסיט אותנו ממימוש יעודנו האישי (ביטוי כישרונות וערכים למען הכלל ולכבודו של ה'), כך יהיה הוא לנו רע ומזיק ולהיפך.   הפרד משכן המרחיקך מן השכינה, אומר ניתאי הארבלי, היֵה עברי, שמור על זהותך, כאברהם, שישב מעבר הנהר וידע, בשעתו, גם להיפרד מאחיינו לוט, שנמשך לדרך סדום.

וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע – אנו מוזהרים גם בשפת "לא תעשה", שלא לחבור לאנשי הנֶגֶד והדווקא, המחזיקים בעמדה מתבדלת רק על מנת להתבדל, מוציאים עצמם מן הכלל, נחושים לנתק ולהתנתק מן הרקמה האנושית ושרשרת הדורות.

בית – הוא תורת הזוג הראשון וסביבה מעצימה וערכית – תורת הזוג השני.