מסכת אבות א' משנה י"ג – ציר המשמעות
מאת נעמי יפה עיני, פסיכולוגית חינוכית ומרצה במדרשת או"ת לינדנבאום
"הוּא הָיָה אוֹמֵר: נָגֵד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלֵף".
סיפא זו של המשנה, חריפה ומסקרנת. חובת מוות – מוטלת, על פי הלל, על אדם שאינו לומד (תורה) כלל. לחילופין, על זה המנצל את לימודו וידיעותיו בקודש לצרכיו, כאמצעי לקידום אישי.
בניסיון להבין את הנאמר, אציע לראות במוות הנזכר, לא ציון של תגובה מעשית אלא תיאור של תוצאה קיומית, הכרחית, הנגזרת מן ההתנהגויות המתוארות במשנה.
חיבור האדם ליוצרו משמש עבורו עוגן ושורשים, בהעניקו לו תחושת שייכות וזהות – כנברא, כבן, וכישות בעלת יעוד ודרך. אם וכאשר נבחר באופן יזום לנתק מגע, להתנכר או לנצל בציניות את ייחוסנו זה, נעמיד בסכנה, לדברי הלל, את קיומנו.
מודל "ציר המשמעות", שפיתח ויקטור פראנקל (מייסד הלוגותרפיה: טיפול באמצעות מציאת משמעות) יכול לסייע לנו עוד, לטעמי, בהבנת המשנה:
שני צירי התפתחות, אליבא דפראנקל, מניעים אותנו בחיינו: ציר ההצלחה וציר המשמעות. על אף שהגדרת ההצלחה היא סובייקטיבית, קיים לרוב קשר בין הצלחה להישגים מדידים כמו ממון, מעמד, השפעה וכבוד. באשר למשמעות, מושג זה נקשר עם חוויית מימוש ערכי ומוסרי.
על פי המודל, צירי ההצלחה והמשמעות מצטלבים לאורך חיינו זה עם זה, ויוצרים ארבעה תצריפים או "מרחבי חוויה", בעלי השלכות רוחניות ורגשיות: חיים נעדרי הצלחה ומשמעות – עלולים להביא אדם לייאוש. חיים רוויי משמעות אך נעדרי הצלחה – סופם חוויית תסכול ושחיקה. חיים רוויי הצלחה ומשמעות – יביאו לתחושת מימוש וסיפוק ואילו חיים הנתפשים, ע"י בעליהם, כהצלחה אך חפים מתחושת משמעות – סופם תחושת ריק קיומי, חוסר טעם והעדר סיבה לחיותם.
ב"תרגום" המודל הלוגותראפי, לנאמר במשנתנו, אבקש למקם את הזיקה לבורא העולם, ובפרט את החיים המערבים לימוד תורה, על ציר המשמעות. התנכרות לשורשים או ניצולם לרעה, עלולים למוטט ציר זה ולהותיר לאדם ציר קיומי אחד בלבד: ציר ההצלחה (הישגים וכבוד), שהמחזיק בו, נדון לשלם בעבורו, בהיעדר משמעות בחייו, מחיר רוחני כבד וקטלני, של תנועה בין חוויית ייאוש לתחושת ריק קיומי.
אחְזו בשורשים, שמרו והעמיקו אותם, מלמדים אותי דברי הלל. שכן, מתוך חיבור ועמל של לימוד וחקירה, נובעים הטעם והסיבה לחיות.
