בארה"ב גם השמרנים תומכים
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש מוסדות רשת אור תורה סטון, בתגובה לכתבה "נפרדנו כך" של יהודה יפרח מה10 לאוקטובר, שבודקת הסכמים קדם נישואים הלכתיים (לכתבה באתר במקור ראשון):
בעשרות השנים האחרונות אני מעורב בסוגיית הסכמי קדם נישואים על פי ההלכה בארץ ובחו"ל, ועד למציאות העולה מהשטח, אשר לצערי לא הובאה במלואה בכתבה בנושא אשר פורסמה בשבת שעברה במוסף 'שבת'.
ראשית, יודגש כי רבנים בכירים וגדולים בארה"ב, גם אלה מהם שאינם חשודים בליברליות, דוגמת הרב הרשל שכטר והרב מרדכי וויליג ועוד עשרות מהרבנים הבכירים ב-YU, תומכים בהסכמי קדם נישואים ואף דרשו מתלמידיהם לא לסדר קידושין בלי שהחתן וכלה יחתמו עליהם. העובדה שהסכם זה הפך למעין סטנדרט בקהילה האורתודוקסית הציונית בצפון אמריקה, לא הובילה לעלייה בכמות הגירושין המדווחות, ואלו הטוענים אחרת מנסים להטעות את הציבור ולהרתיע מחנכים ורבנים מלתמוך בהסכם.
על פי נתוני שהוגשו לפני שבוע לדיון מיוחד בכנסת בנושא, ישנם בין 2000-3000 תיקי גירושין שמתנהלים מעל לשנתיים בבתי הדין בארץ. למציאות בעייתית זו עבור הזוגות עצמם, יש להוסיף את עשרות אלפי בני משפחתם, חבריהם ומכריהם, שרואים את התהליך מתארך ומתעכב, תוך פגיעה הדדית עצומה, ובשל כך עלולים להימנע בעצמם מנישואים ברבנות.
חשוב להדגיש את העובדה, שנוסח 'ההסכם לכבוד הדדי המחודש' הנהוג בישראל, מונע מאיתנו להיכנס לפעולה טרם חלפה שנה של ניסיונות פשרה והידברות לשלום בית או בהסכמת יועץ זוגי לאחר חצי שנה של טיפול ללא הועיל. כמו כן, ההסכם תורם למיתון הקולות הקיצוניים בשיח, המבקשים לנקוט בדרך של הפקעת קידושין גם במקרים שאינם מצדיקים שימוש בו.
יתרון נוסף של ההסכם המדובר, הוא בכך שניתן לאכוף אותו גם במקרים בהם אחד מבני הזוג בורח לחו"ל. ההסכם מאפשר לבית המשפט לעקל את נכסי בן או בת הזוג גם אם הוא/היא נמצא מעבר לים, כך שהמצוקה הכלכלית תקשה על הבריחה, וכפי שראינו במקרים רבים בעבר, תזרז את מתן הגט.
חשוב לדעת, כי הסכמי הנישואים צוברים תאוצה אף בקרב הציבור הישראלי. לאחרונה, פתחנו אתר אינטרנט המוקדש כולו לנושא, אשר זכה במאה הימים האחרונים בלבד למאות אלפי כניסות וצפיות בסרטוני הסברה בנושא, ומאות הורדות של ההסכם לכבוד הדדי החדש. ייתכן כי דווקא תנופה מרשימה זו, היא שמביאה את מתנגדי ההסכם לקום ולקרוא נגדו דווקא עכשיו.
אבקש להתעכב על דבריו של הרב איגרא המצוטטים בכתבה, לפיהם ההסכם אינו רלוונטי לציבור החרדי. ראשית, 44% מהנשים הפונות לעזרת ארגון 'יד לאישה' של רשת אור תורה סטון, מגיעות מהציבור החרדי. נשים אלו פתוחות מאוד לפתרונות שמציע הארגון, והיו שמחות להסכם שהיה מונע מראש את המצב הקשה אליו נקלעו. שנית, בקהילה החרדית בארה"ב נהוגה גרסה מקבילה להסכם של ההסתדרות הרבנים דאמריקה שמצליחה מאוד, וזוכה לתמיכת רבני הקהילה. מחקר שנערך לאחרונה בקהילה החרדית בארה"ב בתמיכת ד"ר דויד פלקוביץ, הראה כי מצב עגינות מתמשך גורם לקושי פוסט טראומה בתחומי המיניות (94%), נטייה להרס עצמי (83%), מחשבות אובדניות (80%) ועוד. זאת בנוסף לנזק הכבד שנגרם לילדים המעורבים. האם זוהי אינה סיבה מספקת לפעול ככל יכולתנו לזירוז התהליך ולמניעת תופעות טרגיות אלו? אכן ייקח זמן עד שההסכם יהיה מקובל גם בקרב החרדים, אך ברור שעם הזמן, ההכרה בחשיבות ההסכם תחלחל גם לציבור זה כפי שקורה בארצות הברית.
לסיום, אתייחס לטענה כי מחברי ההסכם אינם מכירים את מצב העגונות בבית המשפט. בהקשר זה אין אלא לציין את העובדה, שארגון 'יד לאישה', אשר היה שותף לניסוחו של 'ההסכם לכבוד הדדי המחודש', מעסיק שבע טוענות רבניות, המנהלות למעלה משישים תיקים בזמן נתון, ומלוות את הנשים בדיונים ההלכתיים והמשפטיים הסבוכים.
לסיכום, ההסכם הוא כלי נוסף בארנסל ההלכתי שעומד לרשותנו בכדי למנוע עגינות, ולאפשר לנשים ולגברים להתחתן מחדש ולגדל משפחה באהבה ובשמחה.
