חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

makor rishon logo 2

הרחבת הסמכויות של בית הדין הרבני מנקודת מבטה של טוענת רבנית אוהבת תורה

עו”ד וטו”ר מוריה דיין, י’ באדר התשפ”ג (3/3/2023)

Moriah Dayan 2השבוע עברה בוועדת שרים לענייני חקיקה הצעת חוק שעניינה הרחבת הסמכות של בית הדין הרבני הממלכתי לדון כבורר גם בנושאים אזרחיים, שאינם נתונים היום בסמכותו. על פי הצעת החוק  הסמכות תוגבל למקרים בהם כל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו הסכמתם לכך, ובמקרים אלו בית הדין הרבני יהיה רשאי לדון ולפסוק לפי דין תורה.

לכאורה, עד כאן טוב ויפה. ההצעה מאפשרת למי שמעוניין לדון לפי הדין הדתי, היא מקדמת את חזון הנביאים, ומגבירה את ביטוי יהדותה של המדינה דרך מוסדותיה. ואכן, החרדים וקבוצות החרד”ל מברכים על הצעת החוק ואף דחפו לחקיקתו כבר בכנסות קודמות. הרוב החילוני שותק, כי מה להם ולדין דתי? לדידם, מי שבוחר לדון לפי הדין הדתי שיתמודד עם בחירותיו. לעומת זאת, מהאגף הליברלי נשמע קול זעקה רמה, מתוך חשש שהדבר יוביל למדינת הלכה, ומפלישה של הדין הדתי לשורות הדין האזרחי.

אך יש גם קול, שבין לבין, קצת יותר מורכב, קצת פחות שחור ולבן. כאישה שומרת תורה ומצוות, המאמינה בכל ליבה בצדקת התורה, ובמשפטיה הישרים משמחי הלב, אני חפצה בקידום המשפט העברי החכם והעמוק שנוגע בכל היבט של חיי. אך כעורכת דין וטוענת רבנית, המייצגת שנים בבתי הדין הרבניים, אני יודעת שהיישום של דין התורה במציאות המודרנית טרם הבשיל לכדי מימוש מעשי בכל שטחי החיים, ופרשנותו הנוכחית בידי מערכת בית הדין הרבני לא תמיד מותאמת לערכים מודרניים של שוויון צדק וחירות.

בימים האחרונים פנתה אלי עורכת דין נכבדה וביקשה יעוץ בנוגע לאופן חתימה על שטר הלכתי. הסברתי לה במה דברים אמורים והוספתי כי יש לחתום בפני שני עדים הכשרים על פי ההלכה, ולוודא שאינם קרובים זה לזה או למתחייב בשטר. היא ביקשה להבין אם כך, אם היא ואחותה שותפתה למשרד לא יכולות לחתום כעדות, ונאלצתי לעדכן אותה (במבוכת מה) שגם ללא קשר משפחתי לשותפתה למשרד, שתיהן אינן יכולות לשמש כעדות על שטר בהיותן נשים. זאת דוגמא קטנה, הממחישה עד כמה חלק מתפיסות היסוד של הדין הדתי רחוקות מתפיסות היסוד שלנו בחברה מודרנית.

חלק מהפערים הקיימים צומצמו במהלך הדורות על ידי תלמידי חכמים שמצאו את הדרך ההלכתית להתאים את יסודות המשפט העברי לדורותיו אל צרכי השעה המשתנים. כך למשל, נמצאה הדרך לאפשר את ירושת הבנות עם הבנים (שעל פי הדין הבסיסי אינן זכאיות לרשת את אביהן), או נאסרה הביגמיה על ידי תקנת רבנו גרשום מאור הגולה ועוד. אך האם ניתן לומר, כי בכל שטחי החיים נמצאה הדרך או נעשתה העבודה שנדרשת להתאמת הדין הדתי למציאות ימינו? לצערי אין זהו המצב.

השופט מנחם אלון ז”ל, שבשבוע שעבר מלאו עשור לפטירתו, עסק במשך 70 שנות פעילותו המשפטית והאקדמית בפיתוח המשפט העברי והטמעתו במשפט הישראלי. בהקדמה לספרו “המשפט העברי” הוא מתאר את המשפט העברי לדורותיו כמשפט חי, נוהג ושימושי, ומתוך כך – כמשפט דינאמי ומתפתח שמאזין הוא לרחשי התקופה ומבין לצרכי הדור. ככזה, השופט אלון היה סבור שניתן להתאים את המשפט העברי כמעט לכל תחומי המשפט באשר הם, אך למרבה הצער הוא היה בודד במלאכתו ולא חברו אליו רבנים ותלמידי חכמים להוביל את הנושא. לדבריו הוחמצה השעה, וכלשונו: “אילולא ענוותנותם ויראת ההוראה של נושאי ההלכה, היינו זוכים שהם גופם היו פותרים עניינים אלה במשפט העברי גופו בדרכים המקובלות להמשך יצירתו ופיתוחו, כפי שנהגו חכמי הדורות מאז ומתמיד…”.

בעולם אוטופי, הצעת החוק שעברה השבוע לא הייתה באה לעולם כלל, אלא היינו זוכים לראות את הטמעת עקרונות המשפט העברי בתוך החקיקה האזרחית הישראלית. וכלשונו הבהירה של השופט אלון: “הדרך הראשית להחייאת המשפט העברי ולהחזרתו לחיי המעשה היא על ידי קליטתו המחודשת במערכת המשפטית של המדינה העברית. רק בדרך זו יחזור המשפט העברי להתמודד עם הבעיות שהזמן גרמן, ורק מתוך התמודדות זו תופח בו מחדש רוח רעננה ומשיבת נפש, שיש עמה תסיסה של יצירה”.

במקום זאת, הצעת החוק מבקשת לחלק את מערכת המשפט הישראלית לשתי מערכות נפרדות שעומדות  זו כנגד זו מבלי שמתקיימת ביניהן הפריה הדדית או התאמה. בפועל, נקבל מערכת משפט אחת, הכפופה לחוקי הכנסת ומחויבת לערכים מודרניים ולתפיסת צדק חילוני, ומערכת משפט שניה שכפופה לדין תורה ומחויבת לערכים דתיים בלבד ולתפיסת צדק שונה. דבר זה יוביל לחוסר אחידות ולאובדן הקוהרנטיות הנורמטיבית במשפט הישראלי, ומעבר לכך – אותה החמצה עליה דיבר השופט אלון תונצח בחקיקה.

אם שאלתם את עצמכם, לגבי אותם אנשים המבקשים לכפוף עצמם לדין תורה, ומה עם פלורליזם משפטי? התשובה לכך פשוטה. יש אינספור בתי דין דתיים פרטיים המנהלים בוררויות לפי דין תורה, וכל החפץ בדין תורה יכול לפנות לאותם בתי דין ולקבל את מבוקשו. יתרה מכך – בתי הדין הפרטיים מאפשרים פלורליזם משפטי אמיתי, דווקא בהיותם קשורים לבתי מדרש שונים, וכל אדם יכול לבחור לעצמו את בית הדין המשקף בצורה הטובה ביותר את השקפת עולמו הדתית וההלכתית. אישורה של הצעת החוק, דווקא יביא לאובדן  של הגיוון המחשבתי ההלכתי המתקיים היום במערכת בתי הדין הפרטית. מערכת בתי הדין הממלכתית, זאת שאליה מתייחסת הצעת החוק, ולגביה מבקשים את הרחבת הסמכויות, משקפת פלח צר מאד של בית מדרש מסוג מסוים ואינה מביאה לידי ביטוי את המגוון הרחב הקיים היום בבתי המדרש הישראליים.

ולנקודה חשובה אחרונה לקראת סיום – בתי הדין הממלכתיים מוסמכים כיום לדון בענייני נישואין וגירושין בלבד. בנושא זה, אין לציבור המתדיינים אפשרות לפנות לערכאת שיפוט אחרת, משום שזוהי סמכות ייחודית הנתונה רק לבתי הדין הממלכתיים. הצעת החוק המבקשת להרחיב את הסמכות גם לנושאים אזרחיים אינה כוללת סעיף תקציבי להגדלת תקנים והוספות מבנים שיוכלו להחיל את ציבור המתדיינים החדש, ולמעשה מתעלמת מהעומס הכבד שכבר היום קיים על המערכת, ושללא ספק יגבר ויפגע אנושות בציבור המתגרשים.

בכך, לא רק שהצעת החוק תפגע באפשרות להטמיע את המשפט העברי במשפט הישראלי ולא תקיים את הפלורליזם המשפטי המתקיים היום במערכות בתי הדין הפרטיים, היא אף תגרום עוול של ממש לציבור המתגרשים בכלל ולמסורבות גט ועגונות בפרט, בהיותן גם כך סובלות מעינוי דין ממושך, וממתינות זמן רב לשחרורן.

הכותבת היא עו”ד וטוענת רבנית בארגון ‘יד לאישה’ מבית רשת ‘אור תורה סטון’, המייצג עגונות ומסורבות גט

קראו את הטור באתר מקור ראשון

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}