על מנהיגות במשנתו של הרב יונתן זקס
הרב זקס הביא בפנינו מנהיגות שיש בה אומץ ותעוזה במציאות קשה, יושרה אל מול אתגרים מוסריים, אמונה בקב”ה ותקווה לתיקון, ענווה ושליחות, חינוך והשקעה בנצח
מאת הרבנית דבורה עברון, מנהלת המכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד
י״ז בכסלו ה׳תשפ״א (03/12/2020)
אירועי 11 בספטמבר 2001 בארצות הברית זעזעו את הרב יונתן זקס עמוקות ודרבנו אותו לכתוב את ספרו, “לכבוד השוני” (Dignity of Difference). בספרו הרב זקס פורש את משנתו על חשיבות קיום קשר בין הדתות מתוך כבוד הדדי, על הדרך שבה ניתן לחיות עם בני דתות אחרות תוך כבוד לאמונתם. התגובות לא איחרו לבוא. דבריו עוררו מחלוקת גדולה ודברים קשים נאמרו לרב ונכתבו עליו. הרב זקס העיד שזו הייתה תקופה קשה מאוד, אחת הקשות בחייו, תקופה של שפל, של מחשבות על פרידה מתפקידו כרב הראשי של בריטניה ועזיבת הספירה הציבורית בכלל. ודווקא תקופה זו בה תחת התקפה על דבריו ודעותיו, עזרה לו להגדיר מהי מנהיגות ומה מצופה ממנהיג.
הרב זקס הבין שאין לו את החירות לקום, לעזוב הכול ולהתרחק מהעין הציבורית. שיש לו מחויבות לכל מי שנתן ונותן בו אמון. אם הרב זקס היה מתפטר, והוא העיד ששקל זאת ברצינות, הרי שזה לא היה רק הוא שהיה מובס אלא כל מי שמאמין ברעיונותיו ובו, כל מי שנתן בו אמון והאזין לדבריו יובס גם כן. במנהיגות, מלמד הרב זקס, לא המנהיג הוא העיקר אלא הרעיון והחזון, ואיתם כל האנשים, נשים וגברים, ששותפים לאותו חזון וחיים לאורו. למנהיג אין את הפריבילגיה להיות עסוק בתבוסתו האישית אלא עליו להתבונן החוצה ממנו אל העולם אותו הוא מנהיג ואל צרכיו.
זו הסיבה, אומר הרב זקס, שעל המנהיג האולטימטיבי של עם ישראל, על משה רבינו, מסופר: וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: התורה מספרת לנו את הפרט הזה אודות משה, לא כשהיא מציגה אותו בסנה, לא בבואו אל פרעה ואף לא במתן תורה או בחטא העגל. התורה מספרת לנו את הפרט הזה בפרשת בהעלותך מיד לאחר דבריהם של אהרון ומרים: הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר. זאת מכיוון שהעניין הוא לא במי דיבר ה’ אלא על מה דיבר ה’. מנהיג עניו כמשה מבין זאת.
הרב זקס עסק רבות באתגר של מנהיגות רוחנית וראה בה את המנהיגות הקשה מכולן. בעזרת דמות נוספת הקשורה למשה הרב זקס מדייק את האתגר הזה. הקב”ה אומר ליהושע בן נון: חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת־הָאָ֕רֶץ…רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ כְּכָל־הַתּוֹרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול..:
מדוע, שואל הרב זקס, הקב”ה חוזר פעמיים על הביטוי “חזק ואמץ” ובפעם השנייה מדגיש “רק חזק ואמץ מאוד”. מפני שיותר קשה להיות מנהיג רוחני מלהיות מנהיג מעשי, מנהיג צבאי. יש מנהיגות שנדרשת להנחלת הארץ ויש מנהיגות שנדרשת לדאגה לשמירת התורה, לחיים יהודיים אשר משכילים אותנו בכל אשר נלך. למנהיג צבאי יש יעד והוא מצפה ממונהגיו ללכת אחריו בדיוק ליעד הזה. מנהיג רוחני נמדד ביכולת שלו ללמד את מונהגיו לשאוף בעצמם ליותר, להציב מטרות ויעדים משל עצמם, לקנות את עצמאותם אפילו ממנו, לרצות לתקן בעצמם ועל פי דעתם. מנהיג רוחני חשוף לביקורת, ואפילו לביקורת של מונהגיו. מנהיגות יהודית חייבת להיות מנהיגות מעצימה. כזו שאנשים ילכו איתה לא כצאן אחרי הרועה אלא כאנשים מועצמים, משכילים, שבוחרים בדרך בעצמם. שאיפתו של המנהיג היא להעמיד מנהיגים לדורות הבאים.
נמצאנו למדים שהרב זקס הביא בפנינו מנהיגות שיש בה אומץ ותעוזה במציאות קשה, יושרה אל מול אתגרים מוסריים, אמונה בקב”ה ותקווה לתיקון, ענווה ושליחות, חינוך והשקעה בנצח. יהי רצון שנשכיל ללכת בדרכיו. רק חזק ואמץ מאוד.
