חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מקץ: למצוא את אלוקים בסיפור של יוסף

Gabrielle Berger 2020 2 1

גבריאל (הילר) ברגר היא בוגרת מדרשת או”ת לינדנבאום (09′) ומורה לתלמוד בחטיבת הביניים בבית הספר פוקס מזרחי ובתיכון סטארק בביצ’ווד שבאוהיו. 

לפעמים אני קצת מקנאה באבות האומה וביחסים הכמעט-קלילים שלהם עם אלוקים. דומה כי חומש בראשית מלא בשיחות שהם מנהלים עם ה’, החל מאברהם המתחנן שהקב”ה ישקול מחדש את הפיכת סדום (פרק י”ח) ועד ההסבר שמוסר ה’ ליעקב כשהוא מעניק לו את שמו החדש (פרק ל”ה). ואולם, מתחילת הסיפור של יוסף בפרק ל”ז ועד שיעקב ומשפחתו יורדים מצרימה בפרק מ”ו בולטת מאוד היעדרותו של כל מפגש אלוקי שבו הורגלנו. השיחות הישירות עם ה’ נעלמות. מדוע? איזה תפקיד ממלא הקב”ה בסיפור יוסף?

כשבוחנים את הסיפור יותר לעומק מתברר שעל אף שהדו-שיח הישיר עם אלוקים חסר בסיפור יוסף, הרי שה’ ממלא בו תפקיד מפתח בדרכים יותר סמויות. שלושה זוגות של חלומות מעצבים ומקדמים את העלילה. שני החלומות שחולם יוסף מכשירים את הקרקע להחלטתם של אחיו להרוג אותו, ובזכות חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, ממליץ שר המשקים לפרעה לקרוא ליוסף כאשר מלך מצרים חולם שני חלומות משלו. החלומות שחולם פרעה מביאים, כמובן, למינויו הבכיר של יוסף כמשנה לשליט מצרים. בפירושו לפסוק ו’ בפרק ל”ז מציין הרב שמשון רפאל הירש, הידוע בכינויו הרש”ר הירש, שבעוד שחז”ל במסכת ברכות מנסים להכריע אם יש בחלומות משמעות, ניכר שהקב”ה שותל באמצעותם מחשבות בראשי האנשים המעורבים בסיפור על מנת להניע סדרה של אירועים.

פעולתו הסמויה של האל אינה מסתיימת בכך. בפרק ל”ז, את ה”איש” שפוגש יוסף בשכם ומכוון אותו לעבר אחיו הכועסים והקנאים בדותן מזהה רש”י בפירושו לפסוק ט”ו כמלאך גבריאל. ניתן גם להבין את מכירת יוסף עצמה, המלאה במידע מבולבל וסותר בכל הנוגע למבצעיה, כדו-משמעית באופן מכוון, וזאת כדי לרמוז לקורא שמי שעומד למעשה מאחורי מכירת יוסף הוא ה’. כל בעלי התפקיד במכירה הם מריונטות בשירות הקב”ה כאשר הוא ממלא את הבטחתו לאברהם בברית בין הבתרים: “גר יהיה זרעך בארץ לא להם”.[1] שמו של הקב”ה אינו מוזכר אף לא פעם אחת בפרק ל”ז, אך טביעות אצבעותיו ניכרות בכל טוויסט בעלילה.

בתחילת פרק ל”ט, כאשר יוסף נמכר לפוטיפר, מסתער עלינו פתאום שם ה’ לא פחות מחמש פעמים בארבעה פסוקים, וזאת כאשר מוסבר לנו כיצד סייע ה’ ליוסף למצוא חן בעיני אדונו. עם זאת, ברגע שיוסף מתמנה לתפקיד בכיר בבית פוטיפר, שם ה’ מוזכר בצורה שונה: הוא נישא כמעט אך ורק בפי יוסף, שנדמה ששמו של האל תמיד נמצא על שפתיו. דפוס דומה קיים כאשר יוסף נשלח לבית האסורים. התורה מספרת שה’ היה עם יוסף, ועוזר לו למצוא חן בעיני שר בית הסוהר. ושוב, כאשר יוסף מקבל קידום, הוא מזכיר ללא הרף את הקב”ה – מגמה שנמשכת כאשר יוסף מובא בפני פרעה, וחוזרת כשהוא נפגש סוף סוף עם אחיו. בין אם הוא מכריז שהוא ירא אלוקים, מייחס לקב”ה את יכולתו לפתור חלומות, או מרגיע את תחושת האשמה בקרב אחיו באמירה שמכירתו מצרימה הייתה תכנית אלוקית, יוסף מבהיר שגישתו לחיים היא גישתו של עבד ה’.

מעניין שבמרבית המקרים, כאשר אדם אחר בסיפור מזכיר את אלוקים, נדמה כי הוא עושה כן בהשפעת יוסף. אחרי שיוסף מכריז שה’ הוא המקור האמתי לפתרון החלומות, מכיר פרעה עצמו בכך שיש ביוסף “רוח אלוקים” (פרק מ’ פסוק ל”ח). האיש אשר על בית יוסף מזכיר את ה’ כבדרך אגב לאחים (פרק מ”ד פסוק כ”ג) בשיחה רגילה עמם. ולבסוף, כאשר מגן יהודה על בנימין אחיו, הוא אומר: “האלוקים מצא את עוון עבדיך” (פרק מ”ד פסוק ט”ז), וחש בנוח להזכיר את ה’ בנוכחות יוסף. ייתכן שמעצם העובדה שבעצמו הזכיר בדבריו את הקב”ה לעתים קרובות, סייע יוסף לסובבים אותו לראות ביתר בירור את מעורבותו של ה’ בחייהם.

כעת אנו יכולים לשוב לשאלתנו: מדוע צורת התקשורת עם ה’ והצגתו בסיפור יוסף שונות? אולי תפקידו הפחות גלוי של הקב”ה בפרשתנו מייצג את המצב הצפוי בגלות. התנהגותו של יוסף מהווה מודל לדבר שעלינו, בתור עבדי ה’, לשאוף אליו בעודנו מתקשים לחיות ולגדול בעולם שאיננו אידיאלי. כאשר יוסף נמצא בנקודות השפל שלו, בין אם כמשרת חדש בבית פוטיפר או כאסיר בכלא, פועלו של ה’ גלוי יותר, והוא עוזר ליוסף למצוא חן בעיני אדוניו השונים. אך ברגע שיוסף מתמנה לתפקיד שבו קולו נשמע, הוא לוקח לידיו את המושכות ומפרסם את שם ה’ ברבים.

חשוב לציין שיוסף איננו נביא. ה’ אינו מעביר לו מסרים ישירים ולא מגלה לו מה צופן עתידו. יוסף מתואר רק כצדיק, וכמי שכל ימיו מחפש את יד ה’ בעולם. זהו דבר שכולנו מסוגלים לו, עלינו רק לבחור בכך.

פרשת מקץ כמעט תמיד נקראת בשבת חנוכה (השנה הזו דווקא יוצאת דופן בהיבט הזה). נטייתו של יוסף לזקוף את הטוב לזכות ה’ מבהירה את הקשר שבין הפרשה לחג האורים, החג שבו מצווה לפרסם את הנס: ה’ תמיד פועל מאחורי הקלעים. השאלה היא מהי תגובתנו לכך? האם אנו נכשלים בזיהוי הרגעים שבהם יד ה’ מעורבת בחיינו, או שמא מכירים אנחנו בהם, משתפים אחרים בתחושתנו זו ומפרסמים את מעשי ה’ בעולם, כפי שעשה יוסף?

[1] ראו “An Equivocal Reading of the Sale of Joseph” in Literary Interpretations of Biblical Narratives, Volume II by Edward L. Greenstein

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}