חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת אמור

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8מבקש היום לשתף אתכם בסיפור חסידי שמלווה אותי ומהדהד לי בימים האחרונים.

מספרים על האדמו”ר מסוכצ’וב שכבר מילדות התגלה כתלמיד חכם מופלג. כנהוג באותם הימים, חיתנו אותו בגיל 13 לבִּתו של הרב מנחם מנדל מקוצק. לימים חלה החתן הצעיר, כל הרופאים לא מצאו לו מזור והוא הלך ודעך. גדולי עולם התפללו עליו, ובקשו רחמים על גדול הדור הבא אך ללא הועיל. ביייאושו פנה אביו של החולה למחותנו, הרב’ה מקוצק שהיה ידוע בגישתו הנוקבת והבלתי מתפשרת. ‘בני, חתנך, חולה אנוש, אבקש שתתפלל עליו’, אמר האב. ‘למה להתפלל עליו, מי הוא?’ שאל הרבּ’ה מקוצק. גולל האב את מעלותיו, חכמתו, צדיקתו של הבן, אך ככל שהוא הרחיב, עלתה אצל הרבּ’ה מקוצק הבעת ביטול וזלזול. ‘הוא לא חכם, והוא לא גדול, וודאי שהוא לא בעל תפילה’ הפטיר האדמו”ר, ‘אין מה להתפלל עליו’.

הרב ההמום והמיואש, חש פגיעה עמוקה ויצא חזרה לביתו. כששב הגיעה ידיעה שהבן שב לפתע לאיתנו. בשמחה גדולה נפגשו האב ובנו. במפגש המרגש שאל הבן, ‘ מה אמר לך הרבּ’ה מקוצק’. למרות נסיונות להתחמק מלשתף באמירות הקשות, נאלץ האב לספר. והבן חייך ‘בעודי על ערש דווי, חשתי את נשמתי עולה למרום ונדמיתי לעצמי כאדם זקן בן 100. אמרו לי בשמיים שמה שהספקתי בחיי הקצרים לא מספיקים זקנים מופלגים ואני את שלי עשיתי. כל תפילה שעלתה לשמיים והפליגה בשבחי, עשו אותי יותר ויותר זקן.

עד…שבאו מילותיו של הרב’ה מקוצק שביטלו את כל מה שעשיתי, וכל מילה שלו הצעירה אותי ב10 שנים, עד שהיה ברור לי שאין בי דבר, ולכן כדאי להחזיר אותי לכאן. כולכם התפללתם על מה שהייתי’ סיכם הבן ‘והוא התפלל על מה שאני אהיה….’

הסיפור הזה מלווה אותי בימים האלה במעבר בין יום הזכרון לעצמאות, ותחושת הכבדות של הימים שבהם נראה שהכל אפור ושחור.

ימי הזכרון היו נוכחים השנה הרבה יותר מיום העצמאות. אך דוקא אז עלה הסיפור הזה ופתח לי מחשבה, יום הזכרון עצוב וכואב בגלל מה שהיה ואיננו, אך את יום העצמאות כדאי לשדרג מ’רק’ הודיה על מה שהיה להודיה ובקשה על מה שיהיה, על האופק הנפתח ועל כמה יש עוד לעשות. והמחשבה הזאת מציבה גם החסרון במקום אחר, צער גדול יחד הזדמנות גדולה לגדול. חסרון שמזמן לאלה שנותרו לבחור בחיים באופן עמוק ואמיתי, להגיע לגבהים אחרים. לא נסיון לשחזר את מה שהיה אלא להגיע למקומות שלא היו ידועים עד כה, מקומות שהנשמות הגדולות שנפרדו מאיתנו עשו עד כה, ועכשיו תורנו להיות אותן נשמות גדולות ברמה האישית והלאומית.

פרשת השבוע פותחת באזהרה לכהנים מטומאת מתים. טומאת המת יכולה להיות מוסברת, כעבר שנאלצים להפרד מאיתנו, ויחד עם זכרון העבר, חשוב לא להבלע בו, חוסר הרצון להמשיך הלאה היא מעין טומאת מת, כביכול לא המת הוא הטמא אלא חוסר המוכנות לעשות את ההפרדה והגדילה. זאת עבודה הכהנים, תפקידם הוא לבחור בחיים, להיות אלה שמתווים דרך שמזמנים שאיפות, שמציבים מטרות. אם הם יתרפקו על העבר ויבלעו בו, הם לא יוכלו להוביל הדרך, הם לא יפתחו את האופק, הם כל הזמן ימשכו למטה לטומאת המתים. אמת, גם לכהנים מצווה להטמא למעגל הראשון שלהם, יש מקום עמוק לכאב ולעצב, אין התעלמות ממשמעות העבר, אבל לפני כניסתם למקדש החיים, הם צריכים להטהר, צריכים להשיל את דפוסי העבר שהיו טובים לשעתם, ולגדול ולגדל מחדש, את עצמם ואת אלה שמבקשים להנהיג.

זהו תפר עדין מאוד, בין החיבור לעצב והכאב על שהלך, ודאי אם הדברים קורים בנסיבות קשות ואיומות כמו שאנחנו חווים באופן יומיומי, לבין המוכנות לא להבלע ולהיות במה שיהיה, לתת לחסרון לאפשר מקומות גדילה חדשים.

קשה, אבל המשפט הזה מהדהד לי והידהד לי לכל אורך הימים האחרונים, ואפילו בעת אחת הלוויות העצובות של אתמול.

‘כולם התפללו על מה שהיה, והוא התפלל על מה שיהיה’…

מבקש את הכוחות להתפלל על מה שיהיה עבור כולנו, תפילה ובקשה שנושאת עין לאופק הנפתח, בקשה שתצליח לטהר אותנו מטומאת הקבעון והדשדוש, אל טהרת המרחבים והגדילה, כפרטים, כחברה וכעם.

שבת שלום ורק בשורות טובות.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}