Search
Close this search box.

“משהו לשבת”: פרשת בהעלותך

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8המילים הבאות מתגלגלות בלב שלי כבר שבוע מחכות להכתב, מילים לאֵלון ואיתן האהובים.

שמיעה, והקשבה.

שתי פעולות דומות אבל שונות לחלוטין.

השמיעה היא הפעולה הטכנית של קליטה הקולות מהסביבה, אם לא אטמנו אזניים אנחנו שומעים כל הזמן כל קול, אין קול בסביבתנו שאנחנו לא שומעים.

הקשבה היא משהו אחר לגמרי, הקשבה היא הקליטה ותשומת הלב והאוזן לאותם קולות שאנחנו שומעים. ההפנמה שלהם, תשומת הלב שלנו לקולות, ההבנה והפרשנות שלהם, זוהי הקשבה. ההקשבה היא כל כך משמעותית עד שקול שאנחנו לא מקשיבים לו, נדמה לנו שבכלל לא שמענו, שהוא לא היה שם בכלל, ההקשבה מסננת את השמיעה, ומקשיבה רק למה שבאמת חשוב לה, ומה חשוב לה ולנו? לְמָה ולמי אנחנו מקשיבים? זו שאלה טובה.

אבל השבוע, הבנתי שיש מושג נוסף, גבוה ומשמעותי יותר, והיא האזנה.

האזנה היא עמוקה יותר מהקשבה, היא לא שמה לב רק למה שהיא שומעת אלא היא מחפשת את הקולות. מאזין לא מחכה שהקולות יגיעו אליו, הוא לא בורר מתוך מה שיש, אלא הוא מחפש את הקולות המשמעותיים ובוחר להקשיב ולהפנים אותם. הוא יודע שיש קולות שצריך להקשיב להם.

הקשבה זו שמיעה ערנית, האזנה זו הקשבה פעילה ויוזמת.

האזנה מלמדת על חיבור עמוק, רצון חזק ובחירה.

האבחנה הזו הסבירה לי קושיה שהיתה לי בכל פעם שקראתי את פרשת החצוצרות שמופיעה אצלנו בפרשת בבעלותך:

משה מצוּוה לעשות שתי חצוצרות כסף, שתקפידן להכריז על הודעה חשובה, תחילת מסע, כינוס של העם או ראשי השבטים וגם להריע בשעת מלחמה ולתקוע בימי שמחה.

התקיעות והתרועות, כך נאמר, נועדו לזכרון לפני ה’.

ותמיד תמהתי, איך שמעו את תרועת החצוצרות, הרי המחנה היה ענק, והשתרע על שטח גדול, ההמולה גדולה של מאות אלפי אנשים, איך קול של שתי חצוצרות יכול להתגבר על שטח והמולה כזו?

אז יכול להיות שלא כולם שמעו, וההודעה עברה מפה לאוזן, יכול להיות שהחצוצרות עברו בתוך המחנה.

אבל יכול גם להיות, שהחצוצרות הריעו ותקעו, ומי שביקש להאזין להם הקשיב ושמע אותם. מי שלא שם לב, או שלא היה לו חשוב באמת לא הקשיב ואפילו לא שמע, הקול פשוט עבר לידו.

אבל למי שהקול היה חשוב לו, כל הזמן היטה אוזן, כל העת חיכה לשמוע את קול התרועה והתקיעה ומיד שזיהה קול נענה לקריאה. זה גם הקשר לזכרון שמעלה התקיעה, הזכרון הוא מודעות פעילה, קשר פעיל בין התודעה לבין המציאות, ומי שמאזין ומחפש את הקולות יוצר אצלו את הזכרון הזה, והזכרון של המאזין פוגש את הזכרון והמודעות התמידית והאין סופית של רבש”ע.

והמחשבה הזו מלווה אותי מאז מוצאי שבת, מרגע הבשורה המרה.

כי כאלה הם היו, מאזינים, לא רק שומעים, והם שמעו היטב, לא רק קשובים והם היו ידעו להקשיב קשב עמוק. הם היו מאזינים.

אלון ואיתן ז”ל הי”ד היו מאזינים, הם לא חיכו שהקולות יגיעו אליהם, הם לא רק הקשיבו למה שנאמר, הם חיפשו את הקולות ונענו להם.

הקול שקרא להתייצב ולהיות, קול שהיה אפשר לשמוע ולהעביר הלאה, שהיה את כל הסיבות בעולם לא להקשיב לקול הזה, ולהעדיף קולות אחרים, הם האזינו לו, הם חיפשו אותו, את הקול הזה ף, והתייצבו ללא היסוס, תמיד ולכל משימה.

הם לא חיכו תרועת החצוצרות במלחמה תגיע אליהם וגם לא לתקיעות השמחה, הם הגיעו אל הקולות והבינו את הקולות שלהם.

ולא רק במלחמה, הם היו כאלה שהניעו את החיים, שזיהו את הקולות הנכונים ולא איפשרו לחיים להניע ולגלגל אותם, תמיד בראש המחנה, תמיד בהאזנה לקול הקורא לפניהם וגם לקולות שעולים מאלה שאחריהם.

לכן כנראה הזכרון שלהם כל כך עמוק, כל כך חד וגם כל כך כואב, כי מי שמאזין באמת, מחבר רעיון עם מציאות, מעלה ומנגן את תוי התרועה והתקיעה, מאזין למגוון הקולות שמסביב ומתחבר עם ההכרה והתודעה האין סופית של רבש”ע.

איזו זכות להיות מאזינים כאלו, הלוואי והיו עוד מאזינים ומקשיבים כמוהם, שלא מחכים לקריאה, אלא מחפשים את הקולות.

אֵלון ואיתן, האהובים והנעימים, המקשיבים והמאזינים, מבקשים מכם את מתנת הקשב, ומתפללים מעומק לב ובכאב עמוק שהקב”ה יאזין לקול תרועת עמו ישראל, תרועת בקשת הישועה והרחמים, התרועה שאתם ידעתם להאזין לה, ואיתה ובעקבותיה עליתם בסערה השמימה.

ועוד בקשה קטנה….איתן ואֵלון, הם חלק מחבורה מדהימה, חבורת מלאכים, מלאכי שרת שעושים מלאכת קודש, מלאכים גיבורים אמיתיים, מלאכים שנראים כבני אדם עם זיפים, תלתלים ואפילו קעקוע, אבל הם בעצם מלאכים, מלאכים אמיתיים.

הערב לפני קידוש תשירו להם, שלום עליכם מלאכי השרת…. ותוסיפו גם שורה נוספת שאנחנו הוספנו מתחילת המלחמה.

‘שובכם לשלום מלאכי השלום מלאכי השרת, ממלך מלכי המלכים הקב”ה’.

שבת שלום ונתבשר מעתה והלאה רק בשורות טובות ורפואה מלאה ושלמה לניר דוד בן צביה חדד ולנתנאל בן סימה קוגל בתוך פצועי וחולי עם ישראל.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}