חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת בהר

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8לפני שנים, כשהייתי ילד, התארח בבית הורי ילד עיוור בשם שלומי. הוא התגורר אצלנו תקופה לא קצרה, ובתקופה הזו גילינו את האישיות יוצאת הדופן שלו. לילה אחד, אמא שלי מצאה אותו יושב במרפסת הבית, יושב ובוהה. היא ניגשה אליו בדאגה ושאלה לשלומו.

שלומי השיב לה ‘הכל בסדר, אני מקשיב ללילה’.
‘מקשיה ללילה, ומה את שומע?’
‘אני שומע טרקטור שעובד?’
‘באמת? אני לא שומעת שום דבר’.
‘מה את לא מרגישה את הרעידות ברצפה?’.
‘לא, לא שומעת ולא מרגישה שום דבר’.

ואז שלומי סינן בלי להסיט את הראש, משפט שמאז הפך למשפט מכונן אצלנו בבית ‘אולי תפסיקי להסתכל ותתחילי להקשיב ולהרגיש….?!!’.

המשפט הזה הדהד לי השבוע במחשבות אודות מושג ההקשבה. הקשבה היא פעולה מופלאה, היא איננה תלויה בשום דבר, היא איננה דורשת שום דבר, היא פעולה שאין לה גבול וסוף, היא איננה דורשת זמן ומקום, היא מבקשת רק דבר אחד, להיות, להיות בנוכחות. דוקא בגלל חוסר המגבלות של ההקשבה היא גם מאפשרת ופותחת מרחבים.

הקשבה מאפשרת גדילה, התפתחות, מאפשרת לדברים להיות הם, ומה שהם אמורים להיות, בלי להתערב רק מתוך נוכחות. הפעולות הרגילות שלנו מנסות כל הזמן להגיד או לראות כפי שאנחנו חושבים שדברים צריכים להיות, אנחנו מתערבים. ההקשבה לעומת זאת מאפשרת ופותחת. הקשבה איננה דממה פאסיבית היא נוכחות עמוקה, נוכחות מאפשרת, וכשהיא כזו, מרחבים חדשים נפתחים, אנחנו מפסיקים להסתכל במבט חד מימדי, ואנחנו מתחילים להקשיב ולהרגיש את העולם על אין סוף גווניו.

פרשת השבוע מצווה על השמיטה והיובל, אחת לשבע שנים צריך לעצור, אחת לחמישים שנה צריך לעצור עצירה יותר משמעותית. עצירה מכל מלאכת הקיום והמולת השדה, לעצור ולהקשיב. שמיטת התערבות ואפשרות להקשיב ולהרגיש. במחזורים של שבע שנים ושבע שמיטות, צריך להקדיש זמן להקשבה שקטה ונוכחת, וההקשבה הזו מאפשרת מבט מחודש, התחלות חדשות. עזיבה ובדיקה מחודשת של דפוסים שהשתעבדנו אליהם, דברים שהתרגלנו אליהם, חובות ומחירים שהתרגלנו לשלם ושאולי הגיע העת להפרד מהם, שנת הקשבה תהיה לארץ, הקשבה לה’, לא ציות אלא הקשבה נוכחת, הקשבה לקול האלוהי שנעלם בתוך העולם הרועש.

בעולם הסוד (ההקשבה) הספירה השביעית, הספירה והדרך שבה הקב”ה מנהיג את המציאות, היא ספירת המלכות. מחזורי שבע מסמנים את ספירת המלכות, ומה היא מלכות? מלכות זה מרחב המציאות, מלכות מזכירה את המילה כולם וגם כלום. מלך איננה מלך בלי מרחב של עם, הוא מעצמו איננו כלום, כל כוחו הוא מכולם, וכשהוא שוכח את התלות שלו בכולם הוא חוזר להיות כלום, המרחב הוא מרחב החיים של המלכות, וככל שהמרחב הזה נפתח ומאפשר כך המלכות משמעותית יותר, אנחנו עושים אותה בבקשה הנוכחת שלנו, כולנו. לכן אחת לשבע שנים ואחת לשבע שמיטות מגיע זמן המלכות, זה המרחב הנוכח והמקשיב.

אין פלא גם שהפסוק האחרון של הפרשה מזכיר את יום השבת, שהוא יום ההקשבה והנוכחות השבועי, המרחב של שבת המלכה.

מצאתי את עצמי השבוע מבקש את רגעי ההקשבה האלה, את רגעי הנוכחות האין סופית המאפשרת. בלי להגיד משהו, לראות משהו, להביע עמדה או פעולה, פשוט להקשיב למה שיש, לבקש שקט שיאפשר גדילה נכונה. קצת להפסיק להסתכל וקצת יותר להקשיב ולהרגיש.

ומה נגלה כשנקשיב? לא נדע עד שנסכים להקשיב.

מה שבטוח הוא שמה שנגלה הוא בדיוק מה שצריך להיות, הקול וגם הכל ישמע, ואם לא נפריע ולא נפנה מבט מתערב נגלה פתאום שגדלנו ושמצאנו את מקומנו, כולנו.

שבת שלום של של שקט, הזדמנות להקשבה עמוקה.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}