חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת ויקהל

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8תמיד מרתק ומפתיע כששואלים קבוצת אנשים על חוויה או תחושב משמעותית בנוגע לארוע או תקופה מסויימת ומקבלים תשובות כל כך מגוונות ושונות ולפעמים גם הפוכות.

כך היה בקבוצה שבה ישבנו וסיכמנו את התקופה האחרונה. אחת התשובות היתה מפתיעה מאוד, מכל הארועים והתחושות והסערות של התקופה, הרס”פ המסור שלנו בחר נקודה אחת, ‘להגיד לא לאנשים שרוצים לתרום’, ובכלל הוא שיתף בנסיון הגדול לא להפוך להיות קבצן או חמדן, בסיטואציה שמציפים בטוב לב וברצון טוב.

המון אנשים רצו לתרום, לעזור, להביא, לסייע וכו’ וכו’ כולם עם לב פתוח ואהבה גדולה. קל כל כך להענות לכולם, לאגור, לאסוף ובלי לשים לב בקלות רבה אפשר להתמכר לטוב הזה. לקחת גם מה שלא צריך, לנסות להרוויח משהו מהצד, להפוך סוג של רודפי בצע וחמדנים, זה קורה מאוד מהר ובקלות רבה, והדרך חזרה משם קשה.

כל כך הערכתי שהוא שיתף, שהוא אזר אומץ להגיד תודה רבה אבל לא הפעם, לא צריך, אחרים צריכים יותר, יש לנו כל מה שצריך. צריך המון אומץ להגיד את זה, ולא להבלע ולהתבלבל. הישרות והאמינות הזו היא נסיון גדול וככל שיש יותר צרכים, ושיש יותר נותנים וככל שנמצאים בצומת החלטה משמעותי יותר, הנסיון רק גדל. מאתגר להיות בחוסר, אך מאתגר לא פחות להיות בשפע, ולדעת איזה שפע שייך אלי ואיזה לא שייך אלי, מה נכון לי ומה שייך לאחרים. כדי לעמוד בנסיון הזה צריך לזכור שכל השפע הוא עבורי אבל לא שלי, עבורי במידה המדויקת ולא שלי כדי לאסוף ולשלוט.

הגישה הנכונה הזו לשפע, היא בריאה גם לנותנים, לבדוק את עצמם האם הם נותנים כי באמת צריך ונכון או שיש גם מניעים אחרים. לקבל את התשובה ‘לא’ על הצעה, היא גם נסיון גדול, נסיון שבוחן את מידת הנקיות והעניינות של העזרה, כשם שזו גדלות להגיד לא, זו גם גדלות לקבל את התשובה לא. גדלות ששכרה בצידה, כי כאשר אפשר לתת ולקבל את התשובה ‘לא’, גם התשובה ‘כן’ היא נקייה ואותנטית הרבה יותר.

לאחר פרשיות הציווי פרשת השבוע מתארת את בניית המשכן בפועל, ובשלב ראשון את ההתרמה הגדולה של חומרי המלאכה.

העם מביא בהמוניו, עד לשלב שבו מנהלי הפרויקט מדווחים שנאספו מספיק חומרים, ומעבירים מסר לעצור את התרומות.

המהלך הזה מרתק ואמיץ, כל כך לא שגרתי במערכות ציבוריות. היינו אומרים, תקחו שיהיה עודף קצת, מה רע שיהיה הרבה בקופה, אם כבר מביאים אפשר להעלות קצת את המשכורות, אבל לא, אוספים רק מה שצריך, ולא מסתנוורים מהזהב והכסף. מצד שני, התורמים, הם מקבלים את ההוראה, לא מנסים לאלץ את המשכן לקבל את התרומה כדי לקבל עוד שלט עם השם שלהם, או תעודת הוקרה. אם צריך נותנים אבל באותה מידה אם לא צריך לא נותנים. ומכאן תובנה כל כך חשובה, המשכן, שהוא המרכז הרוחני של עם ישראל, צריך להיות מדוייק, נקי ונטול פניות. מקומות כאלה יכולים בקלות להפוך למרכזי שחיתות באיצטלה של קדושה, ולכן ההקפדה היתירה.

הסירוב לתרומות הוא חשוב לא פחות מקבלת התרומות עצמן, כי הן מעצבות את הקו המוסרי של המשכן, קו נקי ומדויק, קו מוסרי שצריך להיות הסמל והדוגמא למערכות ציבוריות וודאי למרכזים רוחניים.

זה עושה הרבה מחשבות על המערכות הציבוריות שאנחנו מכירים, ועל הקו המוסרי שהיינו רוצים שהם ילכו בו. וכמו תמיד קו מוסרי ונקי מתחיל בתוכנו, בתפילה שהוא ילך וימשך בעוד ועוד מעגלים עד למעגלי המערכות הציבוריות הגדולות.

אי אפשר לחמוק מהמחשבות האלה בשבוע שבו נחשפנו לתוצאות העדרו של קו וקוד מוסרי.

שבת שלום חודש טוב ורק בשורות טובות.

שיהיה החודש הבא עלינו לטובה, סוף וקץ צרותינו תחילה וראש לפדיון נפשנו.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}