חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת ויקרא

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8תסכול אופטימלי הוא מושג מעולם הייעוץ החינוכי שמתאר את האופן הנכון להציב אתגר בפני הגדל או המתחנך או במקרים אחרים לאופן הנכון שיש לכוון את רמת הסיוע שהילד יקבל כדי להתגבר על קושי שהוא נתקל בו. אי אפשר לגדול ללא אתגרים, הם אלה שמגלים כוחות ומושכים למעלה, העדר אתגרים או התחמקות מהם הופך את הילד או התלמיד לחלש ובמקרים רבים לחסר בטחון עצמי. מאידך אתגר גדול מדי שלא מותאם לכוחות ולגיל או הפקרת ילד מול קושי הגדול עליו, עלול ליצור תסכול, חולשה ובסופו של דבר, גם כן, לחוסר בטחון עצמי. ולכן כדאי לא להמנע מתסכול ולא לחשוש ממנו ולצד זה לוודא שמדובר בתיסכול אופטימלי, כזה שיְגַדֵל ולא יחליש.

כך בעולם החינוך שבו יש ילדים/ תלמידים ויש את מי שאחראי על גידולם המיטיב. אבל מה קורה בעולם הבוגר, איך יודעים או מוודאים שהתיסכול הוא אופטימלי, מי עושה עבורנו את עבודת התיאום? כנראה שזה כבר תפקיד שלנו על עצמנו, אז איך הופך תסכול להזדמנות של גדילה? מה אנחנו עושים כשאנחנו נתקלים במשהו דורש מאיתנו מחיר, לעיתים מחיר גבוה מאוד, מה קורה לנו? במפגש הזה יכולות להיות שתי קבוצות של תגובות, האחד התקפלות מול האתגר, תחושה שהאתגר שואב מאיתנו את הכוחות, קורא לנו לחדול ולהתרחק, תגובה שאפשר לקרוא לה התקרבנות, להכנע מול הקרבן שאנחנו נדרשים אליו. השניה היא תנועה הפוכה, תנועה של התקרבות אל הכוחות שלנו, ואל האמונה שלנו בהם, וההבנה שאתגר הוא רגע של גילוי, מפגש שככל הנראה הוא אופטימלי עבורנו, כי אנחנו מבקשים לראות אותו ככזה.

הרגע הזה שבו אנחנו מכריעים האם להתקרבן או להתקרב הוא רגע מכונן, לא משנה מה תהיה התוצאה ועד כמה האתגר הוא משמעותי, עבורנו הוא משמעותי כי זה רגע של גילוי כוחות לעומת רגע של גלות של הכוחות. היכולת שלנו לגלות בתסכול, תסכול אופטימלי, מתוך אמונה בכוחות שלנו, הופך אותו לכזה.

המפגש על הקרבנות הוא הנושא ספר ויקרא ובייחוד פרשת ויקרא. פרדה שמתוארים בה קרבנות מסוגים שונים, על ארועים שונים. יש קרבנות על חטא ויש על שמחה, יש על שוגג ויש על מזיד, מגוון גדול מאוד, משום שבחיים לכל דבר יש מחיר ויש קרבן. לדברים הטובים יש מחיר וגם לדברים הפחות טובים, השאלה לא אם יש מחיר, אלא איך אני מסתכל עליו, האם הקרבן גורם לי להתקרבן ולהתקפל או שגורם לי לגלות ולהתקרב אל עצמי. הפרשה לא מאפשרת לנו לחמוק מהקרבן, למרות שהוא תמיד לא נעים, היא מזמינה אותנו לערוך איתו הכרות עמוקה ולבדוק איך אנחנו עומדים מולו.

כך גם סיפור מגילת אסתר והמפגש הכואב עם עמלק שאותו נפגוש (שוב) מחר בפרשת זכור. מפגש בלתי אמצעי עם הקרבן, עם המחיר, עם הגזירה הקשה. וכאן בדיוק עולה השאלה, האם אנחנו עם מפוזר ומפורד, כלומר כוחות מפוזרים ו’מקורבנים’ או שאנחנו מזמנים לנו כינוס של כל…הכוחות שלנו, שיודעים לעמוד באתגר ולקרב את הכוחות שלנו, לכנס אותם לגדילה משותפת.

כך בתוך האדם וכך גם בין אדם לחברו וקהילתו. האם האתגר חושף את החולשות והפירוד או שהאתגר מזמן קירוב וגילוי משותף.

הימים שלנו רוויי אתגרים וקרבנות. העמלק החיצוני נוכח במלא העצמה, והעמלק הפנימי והמפלג עובד בפנים שעות נוספות. עברנו את הימים של הברור מאליו, ועכשיו אנחנו בימים שבה השאלה הגדולה היא האם האתגר מפרק אותנו, ויש סיבות טובות להתקרבן ולהתרחק או שהאתגר מזמן לנו את כוחות הקִרְבָה והגילוי שטמונים גם הם בתוך הקרבן.

אז האם קרבן זה מילה מחלישה או מחזקת? האם הקרבן הוא תסכול אופטימלי? האם המגילה היא גילוי או גלות? שתי האפשרויות טמונות במילים הללו ועכשיו הבחירה בידינו איך לקרוא אותן, איך לקרוא את המציאות, איך לקרוא לכוחות שלנו, ולכן זו גם המילה הראשונה של הפרשה ‘ויקרא’……

שבת שלום ובשורות טובות.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}