Search
Close this search box.

“משהו לשבת”: פרשת נשא

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8מה הם חיים?

איזו שאלה גדולה….אבל באמת מה הם חיים? תובנה פשוטה מאוד שעלתה לי, שהדהימה אותי בפשטותה היא שהחיים הם אוסף בלתי נגמר של מפגשים. אין רגע בחיים שבו אין לנו מפגש עם משהו או עם מישהו, ואנחנו עוברים ממפגש למפגש, מפגשי אנשים, מפגשי חומרים, מפגשי סיפורים, מפגש עם חלקים בתוכי וגם עם חלקים או אנשים שחשבתי שאני לא מכיר, ועוד ועוד מפגשים וכל מה שאנחנו עושים בחיים זה להיות במפגש ולהחליט מה אני עושה בו, איך אני מנהל אותו, מה התפקיד שלי, איך הוא קשור למפגש הקודם ומה המפגש שעומד לבוא.

מבט כזה על החיים הוא דבר מרתק, כי מסתבר שאין לנו שום אפשרות לחיות אחרת, ושאין לנו אפשרות להתחמק מהמפגשים האלה, וגם אם ננסה נמצא את עצמנו במפגש אחר ולא צפוי.

מה שהופך החיים לאיכותיים זו המודעות למפגשים, לשים לב מי או מה השותפים שלי ולנהל את המפגשים הללו. ככל שהמודעות והניהול טובים יותר כך המפגשים איכותיים יותר וממילא החיים טובים יותר. הבעיה היא שלא פעם אנחנו מנסים לחמוק מהמפגשים, חושבים שאם נחליט נוכל לקחת הפסקה מהמפגשים, אבל מסתבר שאין דבר כזה, כי להפסיק להפגש זה בעצם להפסיק לחיות. לצערנו הרב, לפעמים המפגש עם חיים שנפסקו היא התזכורת החזקה ביותר שאנחנו לא יכולים לחמוק מהחיים ומהמפגשים שהם כוללים, חיים שנפסקו זורקים אותנו בכח בחזרה אל החיים עצמם.

עדיף להסתכל על המפגשים בעיניים, להכיר בהם ולעשות את מה שעושים במפגשים, משוחחים, גם אם פחות נעים. השיחה היא זו שהופכת את המפגש למשמעותי ולארוע שניתן ללמוד ממנו. השיחה מוודאת שאנחנו לא מנסים לחמוק או להתעלם מהמפגש אלא הופכים אותו לנדבך משמעותי בחיים שלנו.

אחד הנושאים בפרשת השבוע הוא ניהול המפגשים הללו עם החיים. הפרשה עוסקת באדם שהחליט להיות נזיר. נזיר הוא אדם שהחליט לעצור את המפגשים שלו, מטעמים שונים החיים הרגילים לא מיטיבים איתו או איתה והוא מחליט לקחת מהם הפסקה. הוא לא שותה יין, משקה שמחבר בין אנשים, לא מסתפר- נותן לשער לגדול באופן פרוע ושונה, ולא נטמא למתים אפילו לא לאנשים קרובים, כלומר הוא מונע את עצמו מהמפגש המטלטל עם המוות. הוא פורש, לוקח הפסקה. יש מצבים כאלה. אבל המרתק הוא שהאירוע הראשון שעליו התורה מדברת בהקשר הנזיר, הוא מפגש אקראי ולא מכוון של הנזיר עם מת, ללא כוונה, והתהליך שהוא צריך לעשות כדי לחזור למסלול הנזירות. לא נכנס לפרטים איך זה נעשה, אבל הארוע הזה שפתאום למרות כל המאמצים לא לפגוש שום דבר ואף אחד, הנזיר מוצא את עצמו במפגש המטלטל ביותר שיש, המפגש עם המת, מה שמפגיש אותו בעצם עם החיים, בצורה הישירה ביותר.

הארוע הזה מזמין את אותו נזיר לחשוב רגע, האם באמת אפשר להתחמק מהחיים? האם אני בעצם מנסה לברוח ולא להתמודד? מה יהיה ב’יום שאחרי’ הנזירות, כשאשוב למפגשי החיים, האם אצליח לשוחח אותם באופן מודע ובהיר?

הבריחה הזו מכל מפגש מאתגר יכול להיות אולי באופן זמני, שאלות היסוד של החיים, שאלות שהמפגשים מזמנים, מי אני? מה אני עושה פה? מה המשמעות שלי? אלה שאלות החיים שהמפגשים מזמנים, שאלות שאי אפשר להתנזר מהם, אי אפשר לדלג עליהם, אפשר לקחת מהם הפסקה מדומה, אבל אז נפגשים איתם בעצמה ואפילו בהפתעה.

היינו רוצים להיות נזירים, ולחיות על הר מנותק ושקט, אבל אלה לא חיים אמיתיים, אלה בכלל לא חיים, כי החיים הם מפגשים מסוגים שונים, ואם נדע אותם ונשוחח איתם נגלה שמכל מפגש כזה אנחנו גדלים, אם רק נבוא אליהם בבחירה ובמודעות.

תודה על המפגש הזה איתכם, בתפילה למפגשים רק בנסיבות טובות.

שבת שלום ובשורות טובות.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}