חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת פקודי

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8‘משהו חייב להשתנות’, ‘לא יכול שאחרי כל זה, הכל ישאר אותו דבר’. אלה משפטים ששומעים הרבה בכל התקופה האחרונה, במיוחד מאלה שיוצאים מהחזית וגם מהנמצאים בחזית שבעורף. אלה המשפטים ששמעתי השבוע, כשזכיתי לשבת סוף סוף אחרי שבועות רבים עם אחד הבנים שלנו, שיצא לאחרונה משדות הקרב. שמעתי אותו והבנתי אותו כל כך, כך גם אני הרגשתי וממשיך להרגיש, לא יכול להיות שהכל יחזור למקומו כאילו שום דבר לא היה.

ישבתי והקשבתי ואז שאלתי אותו וגם אותי ‘במה אתה השתניתָ? מה אצלך לא כמו שהיה קודם? במה אתה מוכן לזוז ממקומך הקודם?’ ואת השאלות הפניתי, כאמור, גם אלי. ואז…היתה שתיקה.

לא יכול להיות כל הסברתי לו ובעצם לי, שיהיה שינוי בלי שאנחנו נשתנה, ואי אפשר לצפות שמשהו או מישהו ישתנה בלי שזה יתחיל בנו. בא נחפש, כך הצעתי, במה אנחנו משתנים ואחר כך נעבור הלאה למעגלים רחבים יותר, לא הם צריכים להשתנות אלא אנחנו.

ומאותה שיחה יצאתי לחיפוש וחשיבה, ואחרי הרבה הרהור הגעתי למחשבה שהדהימה אותי בפשטותה, לא שינוי דרמטי אלא שינוי בעומק, ההבנה של ‘חזרה הביתה’. פתאום הבנתי שמה שהשתנה והתעמק אצלי זה משמעותו של הבית, המקום שהוא התשתית ומקור הכח, המקום שבו אנחנו גדלים. הבית שבו נולדנו וגם הבית שאותו אנחנו בונים היום. הבית שהיה העוגן האיתן כל התקופה ושהוא המעגל הראשון שעבורו אנחנו מתאמצים כל כך, בית במובן העמוק ביותר, האישי הזוגי, המשפחתי, , הפיסי, הערכי, החברתי, הכל. הבנתי ששינוי לא חייב להיות חידוש מפתיע, אלא הוא יכול להיות העמקה וחידוד של מה שהפך להיות ברור מאליו, ולא זכה להתייחסות הנכונה. הבית הוא התשתית שחייבים לחזק ולתחזק כל הזמן, הבית במובן הפשוט, העמוק והחזק כל כך. התובנה הזו הכתה בי בפשטותה, והאירה לי בעצמתה, ויש מעגלים מעגלים של משמעות מהפרט אל הכלל.

אנחנו מסיימים השבת לקרוא את ספר שמות, אפשר לראות כאן סיום של תהליך שהתחיל בספר בראשית, תהליך שהכותרת שלו היא בניית בית.

האות הראשונה בתורה בי”ת שהיא כמובן בית, מסמנת את הדרך שאותה אנחנו מסכמים בסוף ספר שמות.

ספר בראשית עוסק בבית האישי, האנושי והמשפחתי. ספר שמות עוסק בבניית הבית הלאומי והרוחני, תהליך שלם שמתאר את הקמת התשתית הבסיסית שלנו, הבית שבו אנחנו גדלים, שמתוכו אנחנו יוצאים, שאליו אנחנו חוזרים ושאליו אנחנו שואפים, הבית הוא הכל.

מעניין שהפסוקים האחרונים של הפרשה מתארים דוקא את האתגר בכניסה לבית. המשכן בנוי, הבית כבר מוכן, אבל הוא מלא בענן, כבוד ה’ מלא את המשכן ואי אפשר להכנס אליו, משהו בבית מעורפל ומטושטש, הענן מסתיר את הכניסה.

מסתבר שצריך לעבוד בשביל להכנס הביתה, הוא לא ברור מאליו. התחושה הזו של בית מעורפל מלא בענן עצום של משמעות שדורש עבודה כדי לגשת אליו ולהכנס אליו, זו בדיוק התחושה כעת בחזרה ובכניסה לבית הפרטי, הלאומי והערכי שלנו היום. יש המון ערפל על הבית, וזו בדיוק הקריאה שיש בו, שובו הביתה, אבל לא בפשטנות של אתמול, אלא בהתמודדות עם הענן שיושב עליו, להטות אוזן לקריאה שיוצאת אלינו מתוך הבית, מתוך הענן.

השינוי שאנחנו עוברים בהבהרת הבית, בהסרת הערפל מעליו, בחזרה החדשה לבית הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו, לבית המשפחתי הלאומי והערכי שלנו, ליסודות הקיום הפשוטים שלנו, חזרה ליסודות המשותפים שהתערפלו וקוראים לנו לשוב אליהם, כי לפני הכל בתוך הכל ואחרי הכל, אין כמו בבית….

שבת שלום ובשורות טובות!

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}