חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת שמיני

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8השבוע טעיתי, קורה. אבל הייתי גם צריך להודות בטעות שלי וזה היה לי קשה. וחשבתח לעצמי למה כל כך קשה להודות בטעות?

ונתתי לעצמי מגוון גדול מאוד של סיבות.

זה יגלה חולשה שלי, להבא לא יסמכו עלי, טעות אומרת שאני לא טוב, שאני לא שווה, שיש טובים ממני.
זו בושה להודות בטעות ובושה זו תחושה לא נעימה.
מפחד שיכעסו עלי, שיזלזלו בי, שלא יסְפְּרו אותי, שיחשבו שאני לא שווה.

הודאה בטעות אומרת שאחרים צודקים יותר, נכונים יותר, מצליחים יותר ועוד ועוד אבל בעצם כל הסיבות האלה קשורות לאותה הנקודה והיא שטעות עלולה לערער את מי שאני, אני קושר את הטעות בי, והטעות הופכת להיות מה שמגדיר אותי, אני הופך להיות הטעות.

התחושה מובנת והיא משותפת לכולנו. אז איך בכל זאת נלמד להודות בטעות? כי אם לא נודה בה איך נשנה ונתקן אותה?

השלב הראשון הוא להבין שאין זהות ביני לבין הטעות שלי, הטעות לא מגדירה אותי, והאמון שלי בעצמי לא נפגע בגלל טעות, זה אמנם לא נעים והיה עדיף שיהיה אחרת, אבל אני גדול וטוב יותר מכל טעויותי.

שלב שני הוא להבין שאני לא הנושא, אלא המצב שדורש תיקון הוא הנושא, ולא אני,.ולכן אעשה מאמץ מיידי לתקן. נשמע קל אבל כנראה שלא. אז צריך עוד עצה לתיקון טעויות, והוא האופן שבו אחרים מתייחסים לטעויות שלנו, או ליתר דיוק האופן שבו אנחנו מתייחסים לטעויות של אחרים. אם אנחנו מלמדים את עצמנו לא לחבר בין הטועה לטעות, אם אנחנו ממוקדים בבעיה ולא באדם, אנחנו מאפשרים לטועה להודות בטעות ולתקן אותה בלי להרגיש איום קיומי, ואם אנחנו יוצרים סביבה שבה מותר לגלות חולשה, ושלא ‘מסוכן’ להודות בטעויות, ממילא גם לנו יתאפשר להיתפס ברגע של חולשה וטעות מבלי לחשוש על מקומנו. סביבה כזו היא סביבה בריאה ששמה במוקד את מה שצריך להיות ולא את האנשים שבה.

בפרשת השבוע, בתוך התיאור הסוער של חנוכת המשכן מצד אחד, ומהצד השני את סערת הרגשות הנוראית בעקבות ארוע המוות הנורא של נדב ואביהו בני אהרון שמתו בגלל טעות איומה. בתוך בליל הארועים והרגשות קורה ארוע צדדי לכאורה, שבו משה כועס על אהרון ועל בניו בגלל מעשה שלדעתו הם עשו שלא כדין. אהרון בעדינות מוכיח למשה שהם דווקא עשו כדין ומשה הוא זה שטעה, ואז במילים קצרות אומר הפסוק ‘וישמע משה וייטב בעיניו’ כך בפשטות, קיבל, הודה ונסוג לאחור מעמדתו, פשוט הודה בטעותו. הוא לא ניסה להתווכח, לא הרגיש שהודאה בטעות שוברת את המנהיגות שלו בעת משבר, לא רואה באהרון איום, הוא פשוט מודה בטעות מתקן וממשיך הלאה. ההודאה הזו בטעות היא גם מה שאיפשרה לאהרון לעמוד על שלו ולהעמיד את משה על טעותו, בלי אמוציות ובלי חשש שיבולע לו, כי בסביבה בריאה אפשר וצריך להודות בטעות. ההודאה הזו של משה היא אולי ההוכחה הטובה ביותר להיותו עניו מכל אדם, רק ענווה מאפשר תגובה כזו.

והשבת היא גם שבת פרשת החודש, שבה קוראים ומתכוננים לחג הפסח הקרב. המצווה הראשונה שפותחת את הנושא, היא מצווה שלכאורה איננה קשורה, מצוות קידוש החודש, כלומר קביעת הלוח העברי, שמבוסס על התחדשות הירח. יש משהו סמלי מאוד בכך שהמצווה הראשונה קשורה בירח. לירח אין אור משלו, הוא משקף את אור השמש, כביכול , הוא לא מרגיש פחיתות כבוד בשיקוף הזה, אלא הוא עושה את המוטל עליו. הוא גם נעלם אחת לחודש, נעלם אך לא נעלב, והוא ‘יודע’ לחזור להתמלא בכל חודש מחדש. הירח מסמל את הסביבה המקבלת, שאיננה שמה את עצמה במרכז שיודעת להעלם, ולטעות, להודות בטעות ולשוב ולהתמלא מחדש. בירח מסמל את מי שמרוכז במשימה ולא בעצמו. אין פלא אם כך שזו המצווה הראשונה והיסודית של מסורת ישראל, ושעם ישראל נמשלו ללבנה, כי היא הדוגמא לאופן שבו צריך להיות.

ועל אותה הדרך עוד משהו קטן שנלמד מהירח, מי שזוכר שהאור איננו שלו, והוא רק משקף ומעביר אותו הלאה, מי שזוכר שהוא וההצלחות שלו לא זהות, ושהוא רק שליח להעביר את ההצלחה הלאה, הוא גם זה שידע לא להזדהות עם הטעויות, אלא יודה בהן ויתקן אותם.

כי מי שמבין שהוא לא הנושא, זוכר שהוא רק שליח להצלחות וגם… לטעויות.

סביבת שליחות היא סביבה בריאה, מיטיבה ומתוקנת.

שנדע רק הצלחות, וגם אם נטעה נדע להודות לתקן ולהתקדם הלאה…

שבת שלום ורק בשורות טובות.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}