חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת תזריע

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8בשבוע שעבר ישבנו עם כמה זוגות חברים ושיתפנו במחשבה או חוויה מהחודשים האחרונים. אחת המשתתפות שיתפה במחשבות שלה, ואחרי שאמרה מילים כמו ‘מצב לאומי’, מנהיגים, דאגה למדינה, נצחון ועוד, היא עצרה ואמרה, האמת שאני לא רגילה לדבר במילים גדולות כאלה, עד התקופה האחרונה הייתי, אמנם כמעט בת 50, אבל אישה קטנה עם מחשבות קטנות, ופתאום אני מוצאת את עצמי אומרת וחושבת מילים גדולות, בא לי לחזור, כך היא סיימה, למחשבות הקטנות.

אמרה, והמשכנו לשתף, ואני המשכתי לחשוב, מה זו מחשבה גדולה ומה זו מחשבה קטנה, מה זה בכלל לגדול? כשאנחנו אומרים שכנראה הגיע הזמן שאנחנו נגדל למה בדיוק אנחנו בדיוק מתכוונים? לגדילה יש כל מיני היבטים.

הרחבת מעגלי ההתייחסות ממקום מאוד פרטי למקום רחב יותר.
סבלנות גדולה יותר לתהליכים.
ראיה רחבה יותר ופרשנות מגוונת יותר.
צבירת נסיון, ועוד ועוד מאפיינים של גדילה.

אבל זה לא סיפק אותי, כי כל אלה מאפיינים התבגרות, ואני מחפש מה היא גדילה, יש רבים שמתבגרים אך לא כולם גדלים, אז מה היא גדילה, מה האתגר הגדול בגדילה, מה עוצר אותנו ומה מאפשר לנו לגדול?
בהמשך השבוע העברתי שיעור, ושאלתי ‘עם איזו שאלה אתם באים לפסח בשנה זו’, (אולי נכתוב על השאלה הזו לקראת החג…).

אחת המשתתפות השיבה, השאלה שלי היא, אם הייתי במצרים האם היה לי את האומץ לצאת מהמוכר אל הלא נודע..

איזו שאלה חזקה, היה שקט בחדר, השאלה הדהדה, ואז הבנתי שזו גדילה.

גדילה זה הרגע שבו, אנחנו מוכנים לעזוב את המוּכָּר, את הידוע והרגיל ולצאת לדרך חדשה שאיננה ידועה, אך היא לא תיוודע עד שלא נתחיל להלך בה. להיות מוכנים להיות ברגע של אי וודאות ולא לחשוש להיות בו, לבטוח ולהאמין שנמצא קרקע וקומה חדשה, אם רק נסכים לעזוב את הישנה, זו גדילה. הכי קל לסגת, אבל זה להשאר קטנים, אולי מבוגרים אבל עדיין קטנים.

לעיתים הרצון לגדילה באה מבפנים, מתחושת מיצוי של המקום הקיים ולפעמים המציאות שבחוץ דורשת מאיתנו לגדול, וכשזה קורה, זה פעמים רבות מאוד לא נעים, אבל צריך לבטוח שאנחנו גדלים למקום הנכון, וכשאנחנו מסכימים לגדול אנחנו מגלים כוחות ואוצרות גדולים פנימיים וחיצוניים, כוחות שלא היינו יודעים על קיומם אם לא היינו גדלים.

שתי פרשיות השבוע של השבתות הקרובות עוסקות בעיקרה במחלת הצרעת, מחלה שמסמנת מצוקה רוחנית שבאה לידי ביטוי גופני, מעין מחלת גופנפש רוחנית שנפתרת רק אחרי תהליך רוחני ונפשי עמוק וכואב.
אחת מתופעות הצרעת היא צרעת הבתים (מוזכרת בפרשה הבאה), כל מיני כתמים מוזרים שמופיעים על קירות הבית. בסופו של דבר אם הנגעים לא עוברים, צריך להרוס את הבית עד היסוד ולהרחיק את ההריסות ממקום יישוב.

אך פתיחת הפרשה שעוסקת בצרעת הבתים מפתיעה ומבקשת התייחסות ‘כי תבואו אל ארץ כנען..ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם’, כלומר יש קשר בין ההשתקעות בארץ והאחיזה בה לבין מחלת הצרעת.

חכמים העירו כאן הערה מרתקת. כשנכנסו עם ישראל לארץ ישראל הם גילו צרעת בקירות בתי המקומיים. בלית ברירה הם היו צריכים להרוס את הבתים, ולמרבה ההפתעה הם גילו בתוך הקירות אוצרות שהמקומיים החביאו בגלל המלחמה. את האוצרות האלה כמובן לא היו מוצאים לולא נגע הצרעת.

חז”ל לא מספרים מה המקור ההיסטורי של המדרש, אך המסר שלו מאוד משמעותי.

בכניסה לארץ, בשלב ההתיישבות יש אומרים ההתברגנות, יש חשש שנעדיף להיות קטנים ולהשאר בבתים הבנויים, לדפוסים הקיימים, הכל מוכן למה צריך לשנות? אך זה בדיוק אתגר הגדילה, בתוך הקירות טמונים אוצרות, אך צריך להרוס אותם כדי לגלות אותם. אם נשאר במבנים ובדפוסים הקודמים נחלה בצרעת הקָטְנוּת. האומץ לשבור את הקירות, לוותר על הדפוסים, להסכים לעזוב את המוכר וללכת ללא נודע מתוך אמונה שנגיע למקום חדש ונכון, זה המפתח לגילוי אוצרות הגדילה, זוהי גדילה.

אתגר גדול מאוד, אך הוא אפשרי מתוך אמונה גדולה בכוחות שרבש”ע נתן בנו כיחידים וכעם.

המחשבה הזו מחברת גם לתחילתה של הפרשה שלנו, לפרשת הלידה, שגם בה יש רגע שבו נראה שהתינוק לעולם לא יצא, שהכל תקוע, וזה הרגע שבו היולדת והתינוק צריכים להסכים לצאת מהמוכר ולגדול אל הלא נודע, מתוך אמונה ובטחון שכך בדיוק צריך להיות, ואז זוכים באוצר הגדול מכולם, תינוק חדש, אוצר גדול מעולם הנשמות.

זכינו לגדול השבוע, נכדה מתוקה באה אלינו, נשמה גדולה. לידה שהיו בה רגעים שהיה נראה שזה לא יהיה, שאין אפשרות, שעדיף המוכר והקטן, ואז ברגע של הסכמה להיות בלא נודע, ברגע של שינוי הקיים והמקום, של אמונה באוצר הזה, היא הגיחה באהבה לאוויר העולם לתוך ידיים בטוחות של אמא ואבא שציפו לה כל כך.

צריך לגדול, אפשר לגדול, שווה לגדול, האוצרות מחכים לנו, אם רק נסכים לשבור את קירות המוכר והידוע, ולשמוח ברגע הרגיש הזה של הלא נודע.

ומתוך הלידה הפרטית מחכים בציפייה ללידה הלאומית המתחדשת שלנו, לידה רוויית כאב אך גם מלאת ציפייה ואמונה.

אז ברוכה הבאה לך תינוקת מתוקה בת חן ושריה.

שבת שלום לך ולכל עם ישראל ועוד ועוד בשורות טובות ישועות ונחמות.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}