חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת תצווה

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8איפה כדאי ונכון שאשב בארוחות משפחתיות, בראש השולחן או באמצעו? שאלה שמעסיקה אותי, כאבי המשפחה, הרבה שנים, וככל שהשולחן בבית מתארך ומתרחב גם השאלה מתארכת ומתרחבת. אז מה השיקולים לכאן או לכאן? מצד אחד מקומו של אבי המשפחה בראש השולחן, זה השפיץ והקודקוד, לראש השולחן יש אמירה של בעל הבית, המקום מבטא את הסמכות, את האחריות ועוד ועוד. אך ראש השולחן הוא גם המקום הכי רחוק מהקצה השני, קל מאוד גם לראש השולחן להתנתק, להתרחק וגם להדחק הצידה.

מצד שני אולי עדיף באמצע השולחן, כי זו נקודה שקרובה לכולם במידה שווה, זה מקום שמעורב עם כולם, רואה את כולם, חלק מכולם, משוחח עם כולם. מהמקום הזה מעבירים אוכל לכולם ומחזירים אותו לצד השני. אך אמצע השולחן הוא גם מקום שעלול להבלע בין כל היושבים, אין בו שום דבר מיוחד, לכאורה, אז איפה עדיף?

שנים אני מתלבט בשאלה, היו שנים שעשיתי כך, בשנים האחרונות אני עושה אחרת, אך מה נכון? קשה להכריע, עד שהגעתי לפרשת השבוע. הפרשה עוסקת בבגדי הכהנים ובראשם בגדי הכהן הגדול. שמונה בגדים לובש הכהן הגדול, וביניהם שלושה בגדים מיוחדים האפוד ועל גביו החושן של האבנים הטובות הנושאות את שמות שבטי ישראל העוטפים ומונחים על גופו וליבו של הכהן. והציץ, טס זהב עם השם המקודש שקשור על מצחו של הכהן. בגדים מיוחדים ומשמעותיים. האחד מונח על הלב והשני מונח על הראש והמח. ואיזה מהם קודם? לבוש הלב או לבוש המח? מסתבר שלבוש הלב, הוא זה שהתורה בוחרת לתאר ראשון. הבחירה מפתיעה, הציץ נושא. את השם המפורש הרקוע בציץ, ומקום קשירתו על הראש והמח, זהו הבגד החשוב והמשמעותי, הוא זה שאומר ומעביר את המסר הנכון, הוא המוביל והמכתיב, הוא אמור להיות ראשון. אך מסתבר שלא, הלבוש של הלב קודם, הלב שהוא נקודת האמצע הוא הנקודה שממנו מתחילים, הנקודה שאליה וממנה מתחברים, ולכן הוא הראשון שנעטף, מתלבש ומתחבר בשמותיהם של בני ישראל. רק אחרי חשיפת נקודת החיבור של הלבבות, אפשר לעבור לראש ולציץ, להבנה לדיוק לשיפוט, רק על גבי חיבורי הלבבות.

הפרשה מכריעה שצריך לשבת באמצע לא בראש. יש לכך מחיר, כמובן, מקום הלב לא בהיר ולא בולט כמו הראש, אבל דוקא משום כך הוא מאפשר את נקודת החיבור. שולחן האוכל הוא כמובן דוגמא מוקטנת של שאלה רחבה הרבה יותר, מאיפה מתחילה נקודת החיבור החברתית שלנו, איך נכון להסתדר סביב השולחן הלאומי. האם אנחנו מדגישים את המחשבות והאידיאולוגיות שהן חשובות מאוד והן מניעות את מערכות הערכים שלנו או שמתחילים בנקודת החיבור של הלבבות, השייכות ורגש השותפות ורק אחר כך ועל גבי החיבור הזה את רובד האידיאולוגיה.

הכהנים שהם שליחי הציבור והחיבור מתחילים מהלב, זהו הבגד הראשון והמקום הראשון שמקבל התייחסות, שם נקודת ההתחלה, אחריו יבוא הציץ אבל רק אחרי שנקודת חיבור הלבבות עטוף ומהודק היטב. אם נתחבר בלבבות הכל יבוא בעקבותיו, וגם הפערים הגדולים יבואו על מקומם בשלום.

אז איפה לשבת בשולחן? אולי פשוט כדאי לשבת ליד שולחן עגול, ואז כל התשובות נכונות או יותר נכון השאלות לא מתחילות…

נתפלל להיות שליחי ציבור שיהיו בעיקר שליחי חיבור, חיבורי לבבות…

שבת שלום ובשורות טובות.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}