חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“משהו לשבת”: פרשת תרומה

הרב נחמיה קרקובר, מנהל חינוכי של רשת אור תורה סטון

 %D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%94 %D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A8מה הדבר שמעסיק אותנו, בני האדם, רוב הזמן? חיבורים או במילים אחרות מערכות יחסית בין אישיות.

אנחנו כל הזמן שואלים למי אנחנו שייכים, מי במעגל שלנו, באיזה מעגל שלנו ומי בכלל אנחנו לא רוצים במעגל שלנו, את מי אנחנו רוצים להיות אבל לא בטוח שהוא רוצה להיות איתנו. אנחנו בוחנים כל הזמן את מערכות היחסים שלנו.

חיבורים, זו אחת התכונות האנושיות הבסיסיות, וכתוצאה מהחיבורים או הניתוקים האלה דברים צומחים ודברים נופלים.

רעיונות מאוד מוצלחים נכשלים בגלל מערכות יחסים עכורות ולעומת זאת רעיונות קטנים עם אנשים שיש ביניהם קשר וחיבור טוב יכולים להחזיק מעמד רק בזכות החיבור הטוב הזה.

כשאנחנו נכנסים למקום חדש אנחנו מיד מתחילים לבדוק עם מי אני מתחבר ועם מי לא, למי יש עיניים שמדברות אלי וליד מי אין מצב שאשב. וכשמתחילים לדבר, השיחה מתגלגלת במהירות ל’מכיר את?….’, בנסיון למצוא מכנה משותף או חיבור נוסף.

לצורך בחיבורים יש כמה רבדים. הרובד הראשון הוא הרובד הקיומי, אנחנו זקוקים לחברה כדי לשרוד, החיבור הזה הוא החיבור החייתי, התועלתני. אבל יש עוד הרבה מאוד רבדים ורמות של חיבורים, מעבר לחיבור של תועלת. משפחה היא חיבור, קהילה היא חיבור, זהות לאומית היא חיבור, וככל שאנחנו מעמיקים את החיבור, ומגלים נקודה משותפת עמוקה יותר וחזקה יותר, כך החיבור הופך להיות הרבה יותר משמעותי, חזק ובעיקר מחזק.

חיבור שהופך להיות מצורך לערך הוא מה שהופך אותנו לקהילה אמיתית של בני אדם, לא רק משום שאנחנו צריכים זה את זה אלא משום שאנחנו רוצים זה את זה וזה בזה. ההבדל בין ‘חיבור צורך’ ל’חיבור ערך’ הוא מאוד משמעותי, כי בעוד בחיבור הצורך כל אחד מתמקד בעצמו וברווח וההפסד שלו ממערכת היחסים, בחיבור של ערך, למערכת היחסים עצמה יש משמעות כי היא יוצרת דבר חדש, משהו שלא היה כאן קודם, החיבור הזה מיילד, ממש כך, מציאות חדשה, חזקה ועמוקה.

יש מקום לכל סוגי החיבורים, כמו תמיד רובד נבנה על הרובד שלפניו, לחיבור הצורך יש צורך אמיתי, אך כשהוא מהווה יסוד לחיבור של ערך הוא מקבל משמעות חדשה לגמרי. רק שצריך לדעת שבדרך כלל חיבורי הצורך הרבה יותר ברורים וקלים לזיהוי בעוד שחיבור הערך הוא עמוק ובדרך כלל איננו גלוי, אלא צריך לחפש אותו, מצד שני את חיבור הצורך אפשר לחבר וגם לפרק אפשר לייצר כל מיני צרכים מחברים ובאותה מידה לנתק אותם כשהצורך נגמר, בעוד חיבור הערך קיים תמיד, אותו לא יוצרים, אותו מגלים, מגלים שהוא תמיד תמיד היה שם וחיבר אותנו גם כשלא שמנו לב.

פרשת השבוע עוסקת בציווי בניית המשכן. המשכן מהווה לא רק מרכז רוחני לעבודת ה’ אלא גם מהווה מָרְאָה ודוגמא למבנה החברתי וקהילתי.

המשכן הוא בית, גם בתכולה שלו וגם במבנה שלו. קירות המשכן הם עמודי עץ גבוהים מצופים בזהב, שכל אחד עומד בפני עצמו, כי כך היא קהילה עמודים עמודים, אנשים אנשים. לכל קיר הכיוון שלו ולכל עמוד המקום שלו, לכל עמוד הבסיס עצמאי שעליו הוא עומד. מה שמחבר בין העמודים והופך אותם לקיר, הם בריחים- מוטות מוזהבים שמושחלים בטבעות לרוחב העמודים, ארבעה בכל קיר. חיבורים של חלקים שונים, יש גבוהים ויש נמוכים, אלה החיבורים הגלויים. אך יש עוד מוט אחד, הבריח התיכון, הוא לא נמצא על הקיר אלא בתוכו, הוא נסתר, הוא אחד והוא עובר בתוך העמודים ומחבר אותם חיבור פנימי, חזק, אחד ונסתר. חז”ל הרחיבו את המבט על הבריח התיכון, ואמרו שהוא עבר בכל שלושת הקירות, וכך השחיל את כל העמודים יחד, בנס, כי החיבור הזה הפנימי הזה הוא באמת נס.

הקירות הם הקהילה, העם, המשפחה. העמודים הם בני המשפחה והקהילה, המוטות הם חיבורי הצורך, שמחברים קבוצות קבוצות. אך יש חיבור ערך אחד שהוא החשוב ביותר, הוא זה שעובר בין כל העמודים, בין כל השותפים, זהו בריח נסתר, פנימי וחזק, זהו המכנה המשותף העמוק והמהותי, שלכאורה אפשר להסתדר בלעדיו, החיבור שלא נראה מבחוץ, אבל זהו החיבור החשוב ביותר, כי הוא חיבור הערך, מה שבאמת מחבר את המשכן ואותנו והופך אותנו למשהו אחד, לא אחיד בכלל אבל אחד ממש, משהו חדש.

השבוע הבנתי עוד רובד במה שפגשתי בתקופת 120+ הימים, גיליתי את רובד חיבור הערך, חבורה שמתקבצת וכל החיבור שלה הוא חיבור הערך, חיבור של מסירות נפש למען העם והארץ, פשוטו כמשמעו. זה לא חיבור חדש אלא חיבור שהיתה לנו הזדמנות לגלות אותו, וכמה טוב לגלות את החיבור הזה לזכור שהוא שם. לא לעצור בחיבורי הצורך שבאים והולכים, אלא להתמקד בחיבור הערך שלנו, זה מה שהפך אותנו לאחד, זה מה שמשאיר אותנו דבר אחד, כל העם המופלא הזה. ואת החיבור הזה אני מבקש לשמר, לא לשכוח אותו לרגע, זה החיבור שהופך את כולנו למשכן אחד, למקום שבו עולם האמונה, הרוח והערך שלנו שוכנים, מקום הנשמה הלאומית שלנו.

כשנשאלתי מה אני רוצה לקחת איתי מהתקופה, זה מה שעניתי, את החיבור, הבריח התיכון שלנו.
תודה לכם חברים על החיבור הזה שגילינו יחד ושתמיד היה שם ותמיד גם ישאר, בתפילה לגילוי החיבור הזה בכל המעגלים.

שבת שלום של בשורות טובות וחיבורים טובים.

ושיהיו הדברים הללו לע”נ אבי האהוב, ר’ יעקב זאב בן חיים הכהן, איש שחיבר ארץ ושמיים, שהשבת יום פקידתו.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}