חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ניצחון האמונה על הרשע

David Deniseמי שנתקל בדניס סאז בטיסטה במסדרונות מדרשת או”ת לינדנבאום, בטוח שמדובר בעוד אחת מתלמידות תוכנית אמל”ט לצעירות דוברות ספרדית מאמריקה הלטינית. אולם, מאחורי דרכה של דניס אל המדרשה עומד סיפור מטלטל, שהחל בשבת השחורה ב-3 ימים מורטי עצבים בהם התבצרה עם בן זוגה בממ”ד ביתם בקיבוץ כיסופים.

דניס היא עולה חדשה מפנמה, אשר הכירה את בן זוגה, דוד הייבלום, דרך חברים משותפים. דוד, נולד להורים דוברי ספרדית, האב ממקסיקו ואימו מגיעה ממשפחה דתית מסורתית בארגנטינה. לאחר שירותו כלוחם בצנחנים במהלך מלחמת לבנון השנייה, הוא עשה טיול בדרום אמריקה, ולבסוף נשאר לעבוד בפנמה והשתקע שם, עד שחזר ארצה לפני שש שנים. מאחר שרוב משפחתו מתגוררת בדרום, עם חזרתו לארץ הוא חיפש לשכור דירה באזור העוטף והמתמקם בכפר עזה.

“את דניס הכרתי דרך חברים משותפים בפנמה ולאחר קשר של מספר חודשים שכלל צ’אטים ושיחות טלפון מרובות לתוך הלילה, היא הגיעה לארץ זמן קצר לפני התפרצות הקורונה, כשהיא בעיצומם של לימודים באוניברסיטת פנמה בה למדה הנדסת תעשייה וניהול” מספר דוד.

הביקור הפך לאהבה חזקה שהביא את דניס להחלטה להישאר בארץ, ועד ה-6 באוקטובר הם התגוררו בקיבוץ כיסופים, לאחר שנישאו בטקס אזרחי, בשל העובדה שדניס לא מגיעה ממשפחה יהודית ובשל הצורך להסדיר את שהייתה הקבועה בישראל ולאפשר לה להוציא אזרחות. “אני מגיע ממשפחה דתית וגם דניס עברה תהליך ההתעניינות ביהדות שהחל כבר בתקופת הנערות” מספר דוד, “לכן היה לנו חשוב מאוד לעבור תהליך גיור שבסופו נוכל להתחתן כדת משה וישראל. לא הסתרתי מדניס מהרגע הראשון שהכרנו, שמבחינתי חתונה יהודית היא דבר שלא אוותר עליו”.

בני הזוג החלו לחפש אחר מכון גיור אורתודוכסי שבו יוכלו להתחיל את התהליך המשותף, אבל אז הגיעה השבת השחורה. “ב-7 באוקטובר בשעה 6:30 התעוררנו לירי רקטות בלתי פוסק שמלווה בצרורות יריות, כשבתוך זמן קצר גם נותקה הרשת הסלולרית ביישוב ונפל החשמל” הם מספרים. “הבית שלנו ממוקדם בקצה היישוב בקו ראשון ממש מול עזה מאות מטרים בודדים מהגבול. כשאתה פותח את חלון הממ”ד שלנו אתה רואה את הים ואת החוף של עזה. זמן קצר לאחר מכן, אנחנו מבינים מההתכתבות בוואטס-אפים בין החברים, שיש חדירה של מחבלים, אבל היינו בטוחים שמדובר בחוליה קטנה. כשהצצנו מהחלון ראינו שלושה רעולי פנים הולכים ליד הבית, ופתאום ראינו בסרטון ששלחו לנו שיש מחבלים בקיבוץ”. במקביל, התחיל דוד לקבל דיווחים בקבוצה המשפחתית מאביו שגר במפלסים ואחיו שגר בשדרות, שגם אצלם יש חדירות ושיש התקפה המונית של מחבלים על יישובי הדרום.

 “ב-10 בבוקר אנחנו שומעים שמנסים לפרוץ אלינו הביתה, והיה לנו נס גדול שהבית שלנו הוא בין היחידים עם דלת פלדת” הם מספרים. “אחרי שהמחבלים התקשו לפרוץ את הדלת הם פשוט המשיכו לבית הבא”. וכך, משעות הבוקר המוקדמות ועד שהגיע כוח חילוץ ביום שני בערב, דוד, דניס והכלב שלהם מסוג רועה גרמני והאסקי סיבירי נכנסו לממ”ד ושהו שם ברציפות שלושה ימים, בעוד הם מנותקים מן העולם ומוגדרים נעדרים.

“קשה להסביר את זה אבל הרגשנו שיש שמירה עלינו” הם מספרים. “הכלב דילן מוגדר ככלב שמירה וכשהוא מזהה סכנה הוא מייד נובח, אבל הוא פשוט נכנס איתנו לממ”ד ובמשך שלושה ימים לא עשה צרכים ונשאר בדממה מוחלטת”.

%D7%94%D7%96%D7%95%D7%92 %D7%94%D7%99%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%9Dדניס ודוד מספרים, כי הם קיבלו החלטה שלא משנה מה קורה, הם נשארים בביתם חיים או מתים. “הצטיידנו בסכינים בממ”ד ונשבענו אחד לשנייה שלא משנה מה הולך לקרות אנחנו נשארים בבית ונאבקים עם המחבלים עד המוות, אבל לעזה אנחנו בשום אופן לא מגיעים” משחזרת דניס את רגעי האימה. “ב”ה, בעזרת הרבה תפילות לא היינו צריכים לעמוד במבחן הזה ולמרות שראינו מספר פעמים מחבלים שעוברים לידינו, אף אחד מהם לא נכנס אלינו”.

כאמור, במשך שלושה ימים הסתתרו בני הזוג בממ”ד ורק לאחר שכוח צה”ל הגיע לחלץ אותם ביום שני בערב הם הבינו את עוצמות הטרגדיה. “איבדנו המון חברים קרובים ומשפחות שנרצחו”, דניס משתפת, “אני עובדת לאורך השבוע במעון בכיסופים וגם בקיבוץ עזה, ולצערי הגננת אתי זק שעבדתי איתה ובעלה איתי נרצחו כבר בבוקר וכך גם הוריה של אביגיל הקטנה, שנרצחו מול עיניה על ידי המפלצות אדם האלה”.

עד יום שני אחר הצהריים דניס ודוד הוגדרו כנעדרים כאשר קיים חשש כבד לגורלם. “המשפחה שלי נעה בין מחשבה שחטפו אותנו לבין המחשבה שנרצחנו” משתף דוד, “שהכוח הגיע לחלץ אותנו התקשרתי מיד לאחי, שבאותו הזמן הלך לבדוק דגימות DNA. בשנייה שהוא שמע את הקול שלי נשמעה צרחה של שמחה, שלעולם לא אשכח. השוטרים שהיו לידו סופסוף קיבלו בשורה משמחת, אחרי בשורות קשות שלא הפסיקו להגיע” הוא מוסיף. “אנחנו רואים את זה כנס”, דניס מוסיפה, “כמשהו שצריך לתת לנו פתח לצמיחה רוחנית והתחזקות משותפת”.

לאחר הפינוי למלון בים המלח ולקראת חג החנוכה, גורמים בסוכנות היהודית פנו לדניס ודוד וביקשו מהם להצטרף לסיבוב ארוך בין הקהילות היהודיות בפנמה, קוסטה ריקה וגוואטמלה לצורכי הסברה. השניים נפגשו עם חברי פרלמנט וראשי הקהילות היהודיות וסיפרו על החוויות הקשות שחוו. “החלטנו שמייד אחרי הנסיעה אנחנו מתחילים בתהליך הגיור” הם מספרים.

ואכן, לפני מספר חודשים, החלה דניס בתהליך הגיור באולפן הגיור של רשת ‘אור תורה סטון’, ובמקביל החלה בלימודיה במדרשת או”ת לינדנבאום בתוכנית אמל”ט (אמריקה לטינית), שם היא מתגוררת ולומדת בימים אלה. “אני מרגישה הכי יהודייה שאפשר בלב שלי ואני רוצה לעשות את התהליך הזה גם עבור הנשמה” היא מספרת, “אני באה ממשפחה קתולית אדוקה ואמא שלי מתקשה מאוד עם המהלך שעשיתי, אבל היא רואה את האהבה שיש לי לארץ המדהימה הזו. אני מתה על החגים היהודיים ואני מדמיינת אותנו יושבים ביחד עם הילדים סביב שולחן השבת”.

“אחרי המלחמה ולאחר שנשלים את תהליך הגיור אנחנו מתכוונים לחזור לכיסופים וחלק מההחלטה שקיבלנו היא להוביל בנייה של בית כנסת חדש וראשון מסוגו בקיבוץ” הם מספרים, “זה יהיה מבחינתנו הניצחון הגדול ביותר על האויבים שלנו, שביקשו להשמיד אותנו רק בגלל היותנו יהודים. התוצאה של האכזריות שלהם תהיה הקמת בית הכנסת הראשון אי פעם בקיבוץ כיסופים” דוד מסכם.

 
 
 
 
תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}