אנטי אקדמיה – עניין מהותי או סימפטום נלווה?

לפני כמה חודשים שאל אותי קרוב משפחה במהלך אירוע משפחתי, מה התוכניות שלי לעתיד. סיפרתי לו על ההתעניינות שלי במדעי היהדות, ביניהם ביקורת המקרא והמחקר התלמודי.

הוא מיד הרים גבה ואמר "אתה יודע שרוב האנשים שלומדים ומלמדים בתחומים הללו הם אנשי שמאל, כן?"

הסיפור הזה מדגים לדעתי, תופעה לא ברורה שמתרחשת באגף השמרני של הציונות הדתית. לא אדבר על הביקורות המנומקות על האקדמיה, מצידם של אקדמאים לשעבר או אנשים המזהים עצמם עם הרציונליזם האקדמאי, אך מתנגדים לאופיה הנוכחי – זוהי ביקורת 'פנים-אקדמית' משום שהיא נאמרת מתוך הזדהות עקרונית עם עולם זה ומתוך רצון לשפרו. ברצוני לגעת בשיח הפופולרי נגד האקדמיה כיום, בחוסר העקביות שבביקורת ובחוסר תשומת הלב שלו לדקויות.

שנים רבות שהעולם הרבני השמרני מתנגד לאקדמיזציה של לימודי היהדות בכל מיני אופנים – ביקורת המקרא, מחקר של חז"ל (המשנה והתלמוד) ומחקר הקבלה. בשנת 2008 פרסמה ישיבת הר המור חוברת בשם 'מתורתך לא נטיתי' אשר תוקפת את 'שיטת הרבדים' – שיטה אקדמית בלימוד הגמרא.

בחוברת שחתמו עליה עשרות רבנים חרד"ליים וחרדים ביניהם הרב מרדכי אליהו, הרב שלמה אבינר והרב דב ליאור, כתב הרב צפניה דרורי "אנשי האוניברסיטה טוענים שחותמי התלמוד עשו ככל העולה על רוחם ולכן כולנו, כל הלימודים והגאונים, מתפלפלים לחינם שהרי מסקנות התלמוד ממילא שקריות הן ומעקמות את הדברים", וכמו כן כתבו עורכי החוברת כי "גישה פסולה וזרה לרוח ישראל סבא, הפוגעת בקדושת התלמוד… ניגשת לתורה באמות מידה נוכריות-ביקורתיות… ובאופן זה מסלפת ועוקרת את אמונת סמכותה האחדותית האמיתית".

להתנגדות לשיטה זו בלימוד הגמרא הצטרפו רבנים נוספים מן הזרם השמרני בציונות הדתית, כך לדוגמה כתב הרב אריה שטרן במאמר שנקרא 'ללמוד וללמד בדרך הנכונה' כי: "הנני מבקש לחזור ולהזכיר שמדובר על תלמוד תורה, ולכן שיטת ההוראה בגמרא חייבת להיות מונחית על ידי תלמידי חכמים הלנים באוהלה של תורה ושיש להם ניסיון מוכח בהוראתה בבתי המדרש והישיבות ולא על ידי אנשי אקדמיה העוסקים בתלמוד לפי כללים של מקצוע מדעי". התנגדות דומה הביע גם הרב צבי קוסטינר והרב יעקב אריאל.

החשש של הרבנים השמרנים מהאקדמיזציה של לימודי היהדות, בהחלט מובן – העולם האקדמי נתפס בעיניהם כמסגרת חילונית בעלת תכנית לימודים לא-תורנית ומתודת לימוד הזרה לעולם הלימוד היהודי המסורתי. כך לדוגמה, המחקר המדעי המודרני מאופיין בדחייה של אי-אילו הנחות יסוד תכליתיות/דתיות בנוגע לעולם האמפירי, והמחקר הדתי המודרני דוחה כל העדפה של דת כזו או אחרת, ונוטה לחקור באופן ביקורתי טקסטים שנחשבים 'קדושים' בעיני רבים, כגון התנ"ך והגמרא.

בחוגי לימוד רבים ישנם קורסים למקרא ותלמוד, בהם עלולים תלמידי הישיבות להיחשף ל'פילולוגיה' כלומר חקר תעודות, רבדים ונוסחאות במקרא, במשנה ובתלמוד – מתודה שעל פניה נראית כסותרת את האמונה הפשוטה של 'תורה מן השמיים' ואת נקודת המבט הדתית הקלאסית שהתלמוד הינו טקסט תנאי-אמוראי חתום וקוהרנטי.

המסגרות הדתיות-מסורתיות נוטות 'להפלות' בין מקורות, לקבוע סדר יום שבו 'הרציונליזם הטהור' לא בהכרח שולט והמטרה שהיא שואפת אליה אינה יצירת 'האדם החושב' אלא יצירת 'היהודי המושלם'. המסורת נוטה להעדיף פרשנויות פנימיות על פני התערבויות ומבטים חיצוניים, כאלו הנחשבים 'לא פוליטיקלי קורקט' (כלומר 'לא ראויים במסגרת הדתית שלנו'), כאלו שאינם מתאימים לחיים דתיים. ההתנגדות של הגורמים השמרניים/מסורתיים לאקדמיה נראית מוצדקת משום שהמסורת לעולם לא תיתן יחס שוויוני-ביקורתי לכל מקור. את המקורות החיצוניים לה היא תבקר לכתחילה ותדחה את קדושתם, ולמקורות המזוהים עימה היא תעניק מעמד של קודש בל-יעורער.

בעיני לומדי התורה המסורתיים, המסורת אינה פתוחה לכל ניתוח ביקורתי-פילולוגי, משום שזו אינה מטרתה של המסורת. מטרתה של המסורת היא לחנך את היהודי לחיי קהילה דתית-אמונית, בעוד מטרתו של עולם מדעי הרוח הוא לבקר את הידע האנושי של העבר ולחתור (לכאורה) לעבר 'האובייקטיבי', גם ובעיקר כאשר הוא מנוגד לדת.

עולם הישיבות מצד אחד והפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות השונות מן הצד השני, פעמים שהם מתנגשים אחד עם השני, ופעמים שהם מקבילים ולא משיקים כלל. כך או כך, בראשונה התנגדה האליטה הדתית לאקדמיזציה של הלימוד המסורתי, עד שבאו וקמו להם בתי מדרש שונים שניסו לשלב בין השניים, גם במחיר של הקמת זרמים חדשים ביהדות ו/או ספיגת טענות ה'כפירה' המוטחות בהם מצד השמרנים.

לאחרונה אני נחשף יותר ויותר להתעצמותו של אתוס שמרני מתחדש בציונות הדתית, שעל פניו נראה כסותר את זה שפתחתי בו. ההגות הניאו-שמרנית האמריקאית, המבקרת את הנטייה של האקדמיה לשמאל, המתנגדת לסלקטיביות האינטלקטואלית ולחינוך לסובייקטיביות ולתעדוף רגשות במסגרת האקדמיה, מאומצת אט אט בכל מיני מקומות בציונות הדתית, ובזרם השמרני הנ"ל במיוחד.

ניתן להצביע על המגמה המתחזקת הזו באמצעות כמה דוגמאות:

1. אחוז הכיפות הסרוגות מהישיבות השמרניות בכנסי הארגונים השמרניים כמו קרן תקווה ופורום קהלת.

2. מועדוני קריאה של ספרים ניאו-שמרניים ושמרנים-רדיקליים במכינות קדם צבאיות כגון מכינת עלי, מעלה אפרים וכדומה.

3. חפיפה בין מסרים אנטי-פוסט-מודרניסטיים של רבנים שמרניים בארץ למסרים של הוגים ניאו-שמרניים ושמרנים-רדיקליים בחו"ל, דוגמת בן שפירו, ג'ורדן פיטרסון ורבים אחרים.

הרבנים השמרניים עוסקים רבות בדחיית העולם האקדמי הפוסט-מודרני. כפי שכתבתי, ספרי 'שיבולת' של סלע מאיר מקבלים מקום של כבוד במכינות וישיבות שמרניות, ומרצים של קרן תקווה חורשים על פני מוסדות אלו בהטפה אינטנסיבית כנגד כל מה שמריח כ'שמאלני'. לטענת אלו, האקדמיה "ירדה מהפסים", "אין לה כבוד למחקר המדעי, לאמת ולחופש הבעת הדעה".

כל אלו הינם סיסמאות המתארות את הניסיון של האקדמיה, וביחוד הפקולטה למדעי הרוח, לזנוח את החתירה לעבר האובייקטיבי (זה שעלול לפגוע כמובן בדת ואשר פגע בה רבות בעבר) ולהעדיף עולם ערכי-רלטיביסטי חסר יושרה אינטלקטואלית שאינו כפוף למחקר ולביקורת. לטענתם, האקדמיה "ירדה מהפסים" בכך ש'קידשה' תפיסה אידיאולוגית ואג'נדה כלשהי לכתחילה וכעת דוחה דברים שנראים לו כמנוגדים לאג'נדה זו, היא כבר לא אותה אקדמיה כה אהובה, מלאת היושרה האינטלקטואלית וחסרת האג'נדות. אך היו אלו אותם השמרנים שהתנגדו לפני דור אחד, לאותו עולם אקדמי בטענה שהמתודה הביקורתית-חילונית (שזה עתה נזנחה) שלו פוגעת בהמשך קיומה של הקהילה הדתית!

בתחילה, טענו השמרנים בדור הקודם כי העולם הדתי לא צריך להיות כפוף למחקר, לביקורתיות ולחילוניות האקדמית, ועכשיו הם טוענים שהאקדמיה נהפכה לכזו שזורקת מעליה כל עול של ביקורתיות, מחקר ויושרה אינטלקטואלית. במבט פשוט, האקדמיה מאמצת תרבות שבמובן מסוים דומה מאוד לעולם הדתי שניסו ליצור הרבנים הללו ממש (בניתוקם את העולם האקדמי מהדתי) – עולם שבו מתעדפים מקורות שלא על סמך מחקר וביקורת גרידא, עולם שבו יש עדיפות לאמונות ותפיסות ולא רק להיגיון האובייקטיבי.

כעת, ההתנגדות הדתית השמרנית לאקדמיה מעוררת פליאה רבה – האם כאשר המכינות או הישיבות הללו דוחות את ה'פוסט-מודרני' בטענה שהוא פוליטיקלי קורקט, מתעדף רגשות על פני עובדות וסלקטיבי, הן קוראות לאמץ את ה'מודרניזם' שאופיו מחקרי, ביקורתי וחילוני? לאיזו אגנ'דה מטיפים הרבנים השמרנים אשר מתנגדים לאקדמיה?

האם בדחיית הגותם הפוסט-מודרנית של מישל פוקו וסימון דה-בובואר, קוראים הרבנים השמרניים לאמץ את ההגות המודרניסטית כמו זו של ברוך שפינוזה, אחד מראשוני הפילוסופים המודרניסטיים וממבקריה הגדולים של המסורת היהודית בתקופה המודרנית? כפי שראינו, גם כאשר האקדמיה הייתה בשיא תפארתה ה'מודרניסטית', תקופה רבה לפני שהשיח הפוסט-מודרניסטי חדר לציונות הדתית, התנגדו גורמים אלו לשילוב של האקדמיה והיהדות.

פעם, כאשר התנגדו לאקדמיזציה של היהדות, כגון לימודי ההיסטוריה וארכיאולוגיה או לימוד ביקורת המקרא ומחקר תלמודי, טענו המתנגדים השמרניים שמדובר ב'שמאלנות', כלומר אימוץ של מתודות אתאיסטיות, חילוניות, אליטיסטיות וכו'… היום, ההתנגדות היא עודנה התנגדות ל'שמאלנות', אך שמאלנות אחרת – שמאלנות שהיא דחיית האובייקטיבי והמדעי והעדפת הסובייקטיבי, הרגשי, הפוליטיקלי קורקט, למרות שתחומי המחקר במדעי הרוח (אותה 'שמאלנות') לא השתנו באופן מהותי מאז תקופת ההשכלה! אם נדחה את ה"שמאלנות" ה"חדשה", האם יאמצו אותם מתנגדים שמרנים את ה'שמאלנות' ה'ישנה'?

מוטב שיפסיקו אותם רבנים להשתמש במונחים שאינם מתארים נכונה את המציאות, קרי להשתמש במונחים כגון 'פוסט-מודרניזם' היכן שבעצם מדובר עדיין בקצוות הליברליות של העולם המודרניסטי. מוטב שיזנחו את המאבק באקדמיה החדשה היכן שאין להם את היושרה האינטלקטואלית לאמץ את האקדמיה הישנה, המודרניסטית, שאת דחייתה (פוסט-מודרניזם) הם דוחים, בקריאה שמרנית נרגשת לחדש ימינו כקדם.

ביום שלצד הקריאה לדחות את האופי הנוכחי של האקדמיה והפקולטות למדעי הרוח (קריאה שאכן ניתן להזדהות איתה במובנים רבים) יקראו אותם רבנים להחדיר לימודים אקדמאיים 'מודרניסטים' על כל המשתמע מכך (לימודי מחקר תלמודי, היסטוריה/ארכאולוגיה וביקורת המקרא, פילוסופיה אנטי-דתית מודרניסטית וביקורתית ככל שתהיה), או לחלופין יודו המתנגדים לאופייה הנוכחי של האקדמיה ה'פוסט-מודרניסטית' שבבסיס המאבק הנוכחי עומדת גם התנגדות עקרונית ללימוד מדעי הרוח בצורה אקדמית-מודרנית,  כפי שהתנגדו לכך הרבנים השמרנים מ2008, בחירה באחת מן הדרכים שהצעתי לעיל תהיה לגיטימית מבחינת העקביות וההיגיון העומד בבסיסה.

עד אז, יש לתהות על המניע לאימוץ ההגות האמריקאית הזו במסגרות הדתיות השמרניות – האם זה משום שהציונות הדתית מאבדת מערכיה האותנטיים ומחפשת לחדש ולשדרג את סל הערכים שלה באמצעות ג'וקרים אמריקאים ראקציונרים מעוררי-התלהבות? או שמא משום שזה משרת את ההתנגדות העקרונית שלהם לעולם האקדמי המקורי, וכעת זו הדרך האפקטיבית ביותר להילחם בעולם זה ולהימנע מנתינת הלגיטימציה לו..?

הכותב הוא תלמיד ישיבת ההסדר אור תורה מחנים, פעיל חברתי לשיח בין-דתי ולחופש דת