פרשת אמור: קדושים או שונאים? מדוע אנו מתאבלים על מותם של תלמידי רבי עקיבא
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
לא מזמן חגגנו את הגאולה הפיזית של העם היהודי ביציאת מצרים בחג הפסח ואנו נמצאים כעת שבועות בודדים לפני חגיגת הגאולה הרוחנית שלנו, במתן תורה על הר סיני, הצעד החיוני שלנו, הדרוש כדי להיכנס לארץ המובטחת. ובכל זאת, אנחנו יודעים שזו תקוה די עצובה.
מה גרם לתהליך זה לסטות מדרך הישר אל הגאולה? בכל שנה כאשר אנחנו סופרים את הימים הללו בין פסח לשבועות, אנו זוכרים את 12,000 הזוגות של תלמידי רבי עקיבא, שמתו ממגפה קשה במהלך אותה תקופה. לדרך ולסיבה שבגינן הם מתו ומה אנחנו למדים מהמוות שלהם, יש השפעה מכרעת על הדרך שבה אנחנו מסתכלים על תהליך הגאולה שבו אנחנו נמצאים.
לפי מקורות חז"ל, תלמידי רבי עקיבא מתו מאסכרה, מגפה הידועה בספרות חז"ל, הנגרמת כתוצאה מחטא לשון הרע. אנחנו לומדים שהם מתו בגלל "שלא נהגו כבוד זה בזה", בגלל שלא התייחסו זה לזה בכבוד הראוי. ובכל זאת, בזמן כתיבת ההיסטוריה של העם היהודי, תלמיד חכם מהמאה ה-10, הרב שרירא גאון, מציין שהסיבה למותם של התלמידים הייתה "שמדה", כלומר שהם עונו בידי הרומאים בזמן המלחמה האכזרית נגד היהודים במרד בר כוכבא.
ברור שהרב שרירא גאון הכיר אותם מקורות חז"ל, כמו שאנחנו מכירים, המציינים בבירור את מגפת האסכרה ואת העדר הכבוד ההדדי, כסיבה למותם. אז מדוע הרב שרירא גאון טוען שהרומאים אשמים בכך? ומי צודק? חז"ל או הרב שרירא גאון?
כחלק מהמרד, בר כוכבא הטביע מטבעות שישמשו את האוכלוסייה היהודית. מעשה זה נחשב כהצהרת מרד בפני הכיבוש הרומאי, שהטביע מטבעות שלו, כאמצעי להטלת סמכותו על העם. כאשר אנחנו מסתכלים על המטבע שהוטבע בידי המורדים היהודים, אנחנו יכולים להבין דבר חדש העומד מאחורי מותם של תלמידי רבי עקיבא – מצד אחד של המטבע מופיע שמו של בר כוכבא עם ציור של בית המקדש, דבר המדגיש את מטרתם של בר כוכבא וצבאו בזמן המלחמה. בצדו השני של המטבע, כתוב "למען ירושלים" ביחד עם ציור המצווה עליה אנחנו קוראים בפרשתנו, פרשת אמור והיא ארבעת המינים – מצות נטילת לולב ואתרוג. ציור זה מראה לולב אחד, כשהדס אחד עומד בצד אחד וערבה בצד השני. האתרוג נראה מצד שמאל ללולב.
ארבעת המינים הללו הם אותם מינים שבהם אנו משתמשים כיום, כאשר אנחנו מקיימים את המצווה בסוכות. ההלכה, כפי שאנחנו שומרים אותה כיום, הולכת אחר שיטתו של רבי ישמעאל, לפיה אנו לוקחים שלושה הדסים ושתי ערבות בערכות "המינים" שלנו.
מדוע מטביעי המטבעות בתקופתו של בר כוכבא בחברו שלא לייצג את נאמנה את המצווה? אני מאמין שיש סיבה מהותית יותר. רבי עקיבא, הרבי של בר כוכבא, שתמך במרד שלו נגד הרומאים, טען שהלולבים שלנו צריכים לכלול רק ערבה אחת והדס אחד. כשבר כוכבא מטביע את המטבעות, הוא עושה זאת בהתאם לשיטתו של הרבי שלו, בעל הברית שלו, רבי עקיבא.
עוד אחת מאמונותיו של רבי עקיבא הייתה, שכאשר יש צורך לצאת למלחמה, גם תלמידי חכמים חייבים להשתתף במשימה. בתיאור ההיסטורי של הרב שרירא גאון, תלמידיו של רבי עקיבא מתו כקדושים מעונים, כי הם שירתו כחיילים בצבאו של בר כוכבא. אך כאשר חז"ל דנים במותם של תלמידי רבי עקיבא הם אינם מתמקדים באירוע ההיסטורי, אין זו מטרתה של הגמרא. להיפך, ספרות חז"ל מתעניינת במסר הרוחני שאנו יכולים ללמוד מכך שהמרד כשל, והתשובה שלהם מתמקדת בסביבה התרבותית הרעילה שהייתה קיימת באותה תקופה. הגישה הכוללת של "לא נהגו כבוד זה בזה", ההעדר של כבוד הדדי.
כדי שהעם היהודי יישאר במסלול במסעו ויצליח להגיע ליעד של הגאולה, עלינו להפגין כבוד זה לזה. זו לא קלישאה, אלא המפתח לשבירת המבוי הסתום של ההיסטוריה היהודית. זו הסיבה שגם בפסח וגם בפורים, חגים המשקפים את הגאולה, יש מצוות הדורשות כי נפגין דאגה זה לזה. אין זה מקרה שבתקופה הזו אנו חוגגים גם את יום העצמאות וגם את יום ירושלים, ימי הגאולה בזמן הזה. אנו מודעים לעובדה שזכינו לחוות שלטון לאומי, שלא היה קיים מאז תקופת בית שני. אנו חשים את ההתלהבות הקיימת בזכות כך שאנו חיים בדור של ההיסטוריה היהודית, שבה כל יום אנו עדים לשובו של השלטון היהודי בדרכים שאבות אבותינו רק יכלו לחלום עליהן. ובכל זאת, הראייה לעתיד הרחוק של חז"ל, שהתמקדו בגורמים הרוחניים שהביאו למותם של תלמידי רבי עקיבא ולתבוסה המוחצת של העם היהודי בידי הרומאים, היא שמעצבת את ההתמקדות שלנו במהלך תקופת אבלות זו.
אז, בזמן שאנו מציינים את התקופה ואבלים על מותם של התלמידים בכל שנה במהלך ספירת העומר, אנו גם מאשרים את הצורך בצבא יהודי המגן על השלטון שלנו, אך המכיר בכך שהגאולה השלמה שלנו אפשרית רק כאשר נהיה מוכנים לה.
