פרשת בהעלותך: להיזכר בדברים כהווייתם ולהתקדם הלאה

הרב דניאל אפשטיין הוסמך לרבנות במסגרת המכון להסמכת רבנים ע"ש יוסף וגיננדל שטראוס ובוגר מכון שטראוס-עמיאל. כיום הוא ואשתו הרבנית אילנה אפשטיין מובילים את הקהילה של בית הכנסת Western Marble Arch במערב לונדון.

כל המעברים מאתגרים.

אם לחומש במדבר הייתה תמה, התמה שלו הייתה שכל המעברים מאתגרים. בראשית עוסק במשפחה, שמות עוסק בעמיות, ויקרא עוסק במבנה ובקדושה, ואילו בחומש במדבר בני ישראל מקבלים עליהם את החירות ובסופו, גם את האחריות.

מדובר במסע קשה פסיכולוגית ורוחנית. בהיותנו עבדים במצרים, לא ציפו מאתנו (ואף לא התירו לנו) לחשוב בעצמנו. למעשה, עצם הציווי בפרק י"ב בחומש שמות – "החודש הזה לכם ראש חודשים" – מראה שהמצווה הראשונה שניתנה לעם כולו הייתה קשורה לשליטתנו על הזמן שלנו.

אתגר ההתמודדות עם המציאות החדשה של ההנחיה האלוקית, המן שיורד מהשמים, המים הזמינים במדבר הצחיח וכל יתר הניסים מנחם וסוריאליסטי בעת ובעונה אחת. העם החווה את הניסים והנפלאות על ים סוף, ההתגלות בסיני ועוד אינו מצליח לתפוס את מלוא השינוי שהוא עובר, ומתחיל לרכל בינו לבין עצמו.

פרק ק"ו בתהילים מעניק לנו תובנה די בוטה לגבי הקושי שבהשלמה עם כוחה העצום של ההגנה האלוקית. למשל:

"וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'"

אחת ההכרזות יוצאות הדופן בהקשר של התחושה ש"הם אבודים" הייתה קשורה לנוסטלגיה שנצבעה ורוד (במדבר פרק י"א פסוקים ד'-ו'):

"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ"

המילה שמיד צדה את עינינו היא "חינם". כאילו לא היה שום קשר בין האוכל ובין השעבוד האכזרי שם. ומעבר לכך, האם זה בכלל נכון?

אברבנאל (1437–1508) בפירושו למילים "הדגה אשר נאכל במצרים חינם" מסביר שהתנאים הטבעיים של הנילוס הוזילו מאוד את מחירי הדגים, עד כי ניתן היה לספק אותם למאכל לעבדים.

אך מה שבאמת היה ב"חינם" ושחרר את בני ישראל מהכבלים שהם חשו במדבר היה היכולת להימנע מאחריות כבדה כמו זו שהתלוותה לקיום המצוות שמצווה הקב"ה. בדבריהם הטרוניה בהקשר זה הייתה רק סמויה, אך אין ספק שהיא היוותה בסיס לחוסר שביעות הרצון שהפגינו.

לו היו בני ישראל מסוגלים לבצע את המעבר בשלמותו מבחינה פסיכולוגית – לא מעבדות לחירות, אלא מעבדות לעבודת ה' – הייתה משתנה עלילת חומש במדבר לבלי הכר.

הנוסטלגיה המסנוורת משכיחה את ההקשר, בדיוק כפי שקרה לאשת לוט. היא הביטה לאחור למרות האיסור וקפאה באופן פיזי ומטאפורי בזמן ובמקום.

עלינו להאמין בה' ולסמוך עליו כדי להתקדם, אפילו לעבר הלא-נודע, ולהימנע מהתרפקות על זיכרונות מן העבר שכלל לא התרחשו במציאות.