מסע מעונן בפרשה
הרב נחמיה קרקובר, מנהל אולפנת אור תורה נווה חנה
אחת המהפכות המשמעותיות ביותר שהיו בשנים האחרונות בתחום הנסיעה, היא כמובן כניסת אפליקציית הניווט ווייז ככלי עזר חיוני שכמעט אי אפשר להסתדר בלעדיו, עד כדי כך שקשה לנו לחשוב היום איך הסתדרנו בלעדיו.
האפשרות להגיע לכל מקום בעולם ולדעת את הדרך היא שינוי ואפילו מהפכה בתפיסת התכנון והנסיעות שלנו. אבל…..
כמו בכל טוב יש גם חסרון, הווייז אמנם מקל מאוד על יכולת התיכנון והניווט אבל הוא באותה מידה הפך אותנו לחסרי יכולת ניווט עצמי, גרם לירידה בהתמצאות במרחב עד כדי כך שאנחנו אפילו לא שמים לב היכן נסענו, ולמרות שנסענו באותו המקום מספר רב של פעמים אנחנו באמת לא זוכרים את הדרך ולא יודעים מה יש בה.
האפליקציה שמסייעת לנו להסתדר בכל מקום, הפכה אותנו למעשה לאנשים פחות עצמאיים, פחות יצירתיים ופחות מתמצאים במרחב.
הדבר נכון בנסיעה שבו מפעילים תכנת ניווט, אך גם נכון בכל תהליך בחיים שבו אנחנו בוחרים לקבל הדרכה או הכוונה. מצד אחד ככל שההכוונה טובה ומדויקת יותר כך הסיכוי שנגיע ליעד גבוה יותר, אבל באותה מידה גם הסרנו מעצמנו אחריות והקטנו את עצמנו ואת הכוחות שלנו.
סיוע נכון צריך להיות כזה שהוא משמעותי אך אינו מעקר את הכוחות של מקבל הסיוע.
בעולם החינוך הדבר נכון שבעתיים, החכמה החינוכית טמונה ביכולת למצוא את האיזון בין הובלה לצמיחה, בין סיוע לעצמאות, החכמה היא להוביל, אבל מאחור, ללכת בדרכים סלולות אך באותה עת להשאיר מקומות מעופלים שידרשו מההולך להביא לידי ביטוי ולהצמיח את הכוחות האישיים שלו, שיהיה בבחינת 'יגעת ומצאת תאמין'.
דוגמא מעניינת מאוד לתהליך כזה אפשר לראות בפרשה שלנו
הפרשה מתארת באופן רחב את ההליכה של עם ישראל במדבר, הליכה שהובלה על ידי עמוד הענן. הענן הוא זה שקבע את קצב ואורך ההליכה, את מקום החניה וזמן היציאה, הענן הוביל, אך מצד שני הוא לא היה צפוי, לא היה ברור מתי יעמדו ומתי ינחת, בכל שינוי היה צריך לגייס את הכוחות כדי להתמודד עם ה'החלטה' שלו. הענן מטבעו גם חסם האפשרות לראות את הדרך, הדרך במדבר היתה מעורפלת ומעוננת באופן קבוע.
מדוע כך הקב"ה החליט להוביל את עם ישראל מדבר? למה בענן מעורפל או בתכנית לא בהירה?
התשובה לכך היא שמטרת המסע הוא לא רק להגיע ליעד אלא למסע עצמו יש ערך שיוביל את עם ישראל להתאמץ על הדרך, שלא יסיר מעצמו אחריות ויטיל אותה על ההובלה השמיימית. דרך מורכבת כזו שנקודות הערפל והקושי שזורות בה, דרך כזו מגלה כוחות, מפתיעה בכל רגע ודורשת אמונה גדולה.
אמונה הנדרשת מעם ישראל היא לא רק במשה המנהיג או בריבונו של עולם אלא גם ואולי בעיקר אמונה בכוחות שטמונים בתוכם, כוחות שמאפשרים להתמודד עם הלא נודע, ואפילו לצמוח דווקא מתוך הערפל והענן.
במבט נכון, חיים של אי ודאות יכולים להצמיח אנשים ומאמינים גדולים הרבה יותר מימי שגרה בהירים וידועים מראש.
אם נשכיל לאפשר לדרך החינוכית שלנו להיות זרועה באיים של אי ודאות, אם נדע לאפשר לכוחות הפנימיים של המודרכים שלנו לצמוח, התוצאה תהיה ברכה גדולה להם ולעולם כולו.
בתנאי שגם אנחנו נכונים להאמין, ללמוד, לגדול ובעיקר לשחרר….
