הדרך הטובה ביותר לספק תמיכה

הרב שאול וידר, ר"מ במדרשת או"ת לינדנבאום

זכיתי בהזדמנות לכתוב על רעיון מרכזי בפרשת בהר. למרות שהפרשה קצרה יחסית עדיין יש בה נושאים ייחודיים כמו מצוות השמיטה המתקיימת השנה בארצנו. אך עבורי הפסוק המרכזי בפרשה הוא פסוק לה' בפרק כה' בו נאמר: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.

הרמב"ן בפירושו על פסוק זה, מחבר בין הציווי של "והחזקת בו" לבין "וחי אחיך עמך" דרך הערך עליון של פקוח נפש!

"וטעם וחי אחיך עמך – שיחיה עמך, והיא מצות עשה להחיותו, שממנה נצטוינו על פקוח נפש במצות עשה.  ומכאן אמרו  (תו"כ פרשה ה ג)   וחי אחיך עמך"

הרמב"ן מקַשֵר בין המקור היסודי למצוות פיקוח נפש  מפסוק בספר ויקרא יח, ה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'" ודרש בתלמוד[1] האמורא שמואל "וחי בהם ולא שימות בהם". הרמב"ן גוזר גזירה שווה במילה "וחי" המופיעה בפסוק המצוֵה על פיקוח נפש "וחי בהם", כאשר אותה מילה מופיעה אצלנו' בנימוק להחזקת אחיך המך, "וחי" אחיך עמך.

לדעת הרמב"ן התמיכה וההחזקה של המך, מהווה בפועל קיום של פיקוח נפש, כי החזקה היא ביטוי ל"מצות עשה להחיותו", שזה הוא מעשה שורשי יותר מאשר פעולת החזקה.

הרמב"ן רואה בפעולת ההחזקה דאגה לקיום הפיסי של הנזקק, לאפשר לו לחיות דרך סעד באופן סביר, אך לא על חשבון התומך והסועד.

אם נתקדם במנהרת הזמן הפרשנית מימי הביניים לעת החדשה נמצא דברים נפלאים אצל הרש"ר הירש[2], בפירושו על הפסוק הנידון.

ראשית מדקדק הרש"ר הירש בפירוש המילים ומטה ידו עמך, דקדקנות זו משמעותית ביותר עבור קיומו של הציווי "והחזקת בו".

"ומטה ידו עמך. לא מצאנו במקום אחר, ש"מוט" מתייחס ל"יד", אלא הוא מתייחס תמיד ל"רגל" או לנושא בכללו. אילו נאמר כאן ומט עמך, או: ומטה רגלו עמך, היה הכתוב מתאר את תחילת הנפילה, הווה אומר: את הסכנה לעצם הקיום, ותכלית הסיוע היתה שמירת הקיןם. אך נאמר כאן "ומטה ידו עמך" ולשון זו מבטאת את החלשת הפעילות [דגש במקור]

לרש"ר ברור שאין לפרש את הפסוק כתיאור מציאות, של שלב ראשון של נפילה שמסמנת את הדרך לקושי משמעותי מבחינת קיום כלכלי. השימוש במילה "מט" בחיבור למילה "יד" מתאר שינוי ברמת הפעילות הנורמלית שהיתה עד כה והפכה לנזילה וחלשה יותר לפיכך ממשיך הרש"ר וכותב:

לא אמצעי הקיום הולכים וחסרים, אלא חסרים האמצעים כדי לעבוד לצורך פרנסה, והעזרה תסייע לו להוסיף ולהתפרנס בעצמאות…"תלמוד לומר והחזקת בו"[לשון הספרא] – דאג שיהיה "חזק", וכל עוד הוא חוזר ומתמוטט, עדיין לא "נתחזק", – [וממשיך לצטט מהספרא]"יכול אפילו אתה מפסידו לתרבות רעה" – של עצלות מחמת התמיכות החוזרות ונשנות" – תלמוד לומר עמך – עמך בעצמאות של פעילות מפרנסת עליך לתמוך בו כך, שיהיה "עמך" גם מבחינה מוסרית.

הרש"ר מעדן את ציור המקרה של "כי ימוך אחיך ומטה ידו" למציאות שהמך אשר מטה ידו, אינו ניצב בפני הסביבה כאדם שמתחיל להידרדר מבחינה כלכלית ובוודאי שלא כעני חדש בפתח. אלא מדובר באדם שהיה שווה לסביבה מבחינת יכולת לפרנס עצמו ובני ביתו ורק כעת, בזמן נתון "חסרים האמצעים כדי לעבוד לצורך פרנסה". אין בפירוש זה, הבהרה מדויקת דיה מה הכוונה לאמצעים החסרים? האם המגבלה שנוצרה היא אובייקטיבית [פיטורים, מגיפה ביבול החקלאי או בבעלי החיים או קורונה] או שהמגבלה היא סובייקטיבית [ השכלה, קושי פיסי, עייפות, חולשה מנטלית]?

מה שכן ברור מדבריו שאין הסביבה רשאית לטעון, ניסינו לעזור לו פעם אחת, מכאן ואילך שינסה לחזק את עצמו בעצמו. לדעת הרש"ר אין לגיטימציה לסביבה התומכת באחיה שמטה ידו לטעון ש"התמיכות החוזרות ונשנות" גורמות לנתמך לעצלות וממילא אנו פטורים מלעזור לו , יש עלינו חובה מוסרית לסייע  לעזור לאותו אדם לחזור למצבו הקודם בו היה שווה למצב החברה אליה הוא משתייך.

בהמשך דבריו,בפירושו לפסוק לו', הפסוק העוקב לפסוק הנידון מפתח רש"ר את ענין האמצעים החסרים ופורש את תפיסתו החברתית המוסרית בתחום זה.

"כל התפתחות חייו ומילוי תפקיד חייו קשורים עמך ועם התפתחות חייך. אין אתה חי רק למענך, ואין אתה רוכש רק למענך. אמת כי עליך לדאוג לעצמך תחילה, עליך לרכוש את האמצעים, המכשירים אותך למלא את תפקיד חייך, אך גם זה אחד מתפקידי חייך, עליך לרכוש את האמצעים, המכשירים אותך לסייע לאחיך, שהרי אחיך קשור עמך מבחינה חברתית, משום כך עליך לסייע לו להשיג את יעוד חייו. חייו קשורים עמך ועִם חייך. זה הופך אתכם לעַם ולא כפייה קומוניסטית ולא מיסים המוטלים בידי נוגש בשר ודם, ולא אימת רפאים מפני הפיכה אדומה – אלא הכרת החובה המוכתבת על ידי יראת ה' היא הקושרת את בני העם , הרי זה קשר חופשי קשר חזק ונצחי של הדדיות עוזרת…"

להבנתי, הרש"ר הירש בדבריו על "אמצעים המכשירים", מתכוון בעיקר למסלול לימודי של רכישת השכלה המעמידה את האדם במקום בו הוא יכול לעבוד ולפרנס עצמו כראוי לו.

גישתו של הרש"ר הירש, מהפכנית בפרשנות העזרה הדדית. לדעתו, עזרה הדדית, מגמתה לסייע לזולת למצוא את המסלול דרכו הוא יכול להשתלם ולרכוש מקצוע אשר באמצעותו הוא יתפרנס. דאגה וערבות הדדית זו היא היוצרת חברה לאומית ראויה.

אין טעם, חוכמה ותכלית בפתרון שטחי וקוסמטי של נתינת תמיכה כספית, זמנית או חד פעמית לנזקק, כיוון שאין זו עזרה הדדית אלא פתרון מתוך עמדה של פטרונות, שעשויה להשאיר את הנזקק להיות נזקק נצחי. במקום  זאת יש לנסות לשבור את מעגל הקושי הכלכלי, תוך ראיית פתרון שורשי יסודי אף אם הוא יכול להימשך זמן ארוך.

נראה אם כן, כי מרכזי הכשרה מקצועית, שהיו נהוגים במדינת ישראל במהלך שנות השבעים והשמונים מהווים ביטוי מעשי נאות לתפיסתו / חזונו המוסרי של הרש"ר הירש לחברה יהודית אידיאלית!

יהי רצון שנזכה לממש ולמלא את תפקיד חיינו כלפי עצמנו וכלפי אחינו היהודים החיים עמנו.

[1] בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב.

[2]  רבה ומנהיגה של יהדות גרמניה האורתודוקסית, במאה ה19 [1808 –1888]