חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת בלק: הברכות של בלעם

מקס דיוויס

מקס דייוויס (ישיבת המבתר תש”ס) משמש בתפקיד רב קהילת “דרכי נועם” בסנט לואיס פארק שבמינסוטה, ארה”ב. בעבר כיהן בתפקידים דומים בקהילות בספרינגפילד שבמסצ’וסטס ובברקלי שבקליפורניה. הוא אסיר תודה לאור תורה סטון, לרבנים ולתלמידים בישיבת המבתר ולתושבי אפרת על שנה של לימוד וצמיחה ששינתה את חייו לבלי הכר.

 

אורכה של קריאת שמע הוא 22 פסוקים, אך היא יכולה הייתה להיות ארוכה יותר באופן משמעותי. על פי הגמרא, חז”ל ביקשו לכלול את פרשת בלק בקריאת שמע (ברכות דף י”ב ע”ב). ההנחה הרווחת היא שהכוונה הייתה לכלול את הברכות שיצאו מפי בלעם, המסתכמות בארבעה-עשר פסוקים נוספים, אך ייתכן שחז”ל ביקשו לכלול בקריאת שמע את כל מאה וארבעת הפסוקים של הפרשה. בסופו של דבר הרעיון נגנז מחשש “טרחה” – שמא תהפוך קריאת שמע לטורח על המתפללים. ואולם, הדיון המופיע בגמרא מדגיש את חשיבותה הרבה של פרשת בלק, ומעלה שאלות לגבי המסר שבעיני חז”ל היה ראוי להיכלל בתפילה המפורסמת ביותר שלנו, הנאמרת שלוש פעמים ביום.

אחד הפירושים לחשיבותה של פרשת בלק הוא העובדה שמדובר בפרשה היחידה בתורה שאין לה “עדים” יהודים. בני ישראל כלל לא היו מודעים לסכנה שניצבה בפניהם או למידת ההשגחה האלוקית שלה זכו באותם רגעים. שום יהודי לא היה נוכח ולא יכול היה לתעד את השתלשלות האירועים, והסיבה היחידה שגילינו מה אירע היא שה’ בחר לכלול את הסיפור בתורה. פרשת בלק בכללותה מזמינה אותנו להאמין בה’ ובקדושת התורה. לפיכך ראוי לכלול אתגר אמוני זה בקריאת שמע – התפילה המשמשת כ”הצהרת האמונים” הבסיסית ביותר שלנו.

אך אם הציעו חז”ל לכלול רק את ברכות בלעם, הרי שהיינו צריכים להעמיק אל מעבר לאותם ארבעה-עשר פסוקים על מנת לחשוף את משמעותן לחיי היום-יום שלנו. גישה אחת היא להתמקד ב”מה טובו” – החלק היחיד בברכות של בלעם שנכלל בתפילה היומית שלנו – גם אם לא כחלק מקריאת שמע וגם אם עצם שילובו בתפילה עודנו שנוי במחלוקת. בשו”ת שלו מביע המהרש”ל את דעתו שלפיה אין לומר את הפסוק הפותח “מה טובו”, אלא להתחיל דווקא מהפסוק השני: “ואני ברוב חסדך”. לדבריו, המטרה אינה מקדשת את האמצעים. בלעם פתח את פיו מתוך רצון לקלל אותנו, ועל אף שהקב”ה תיקן את העוול, לא יהיה זה ראוי לכלול את מילותיו של בלעם בתפילתנו.

אך גם אם נניח רגע את המחלוקות בצד, בקרב עדות אשכנז נהוג לומר “מה טובו” בפתח תפילת שחרית. בספרו “ברוך שאמר” שואל ר’ ברוך הלוי אפשטיין מדוע מוקדשת תשומת לב כה חיובית לברכות של בלעם. הוא מסביר שלמילות הברכה שהגה הייתה עוצמה מיוחדת דווקא בגלל שנאמרו על ידי רשע. דברי הלל מפי אויב מפתיעים פי כמה מאשר אותן מילים עצמן כשהן נאמרות על ידי ידיד. “מה טובו” וברכות בלעם בכלל מזכירים לנו עד כמה רחוק מוכן ה’ ללכת כדי להגן עלינו ולשמור עלינו יומם וליל. אולי זאת הסיבה שחז”ל ראו לנכון לכלול את אותן מילים בקריאת שמע, דווקא בגלל שהיא נאמרת ברגעים קריטיים במהלך היום.

הרשו לי לשתף במחשבה נוספת המסתמנת לא מדברי המפרשים אלא מהניסיון הנחווה של חבר קהילה. אותו חבר קהילה סיפר לי לאחרונה על מאמציו ההתנדבותיים כאפוטרופוס מטעם מדינת מינסוטה. ההגדרה הרשמית של אפוטרופוס היא אדם “שבית משפט לנוער או לענייני משפחה ממנה אותו לייצג בהליכים בבית המשפט את טובתו של ילד שעבר התעללות”. הוא תיאר את הליך ההסמכה הכולל מספר תרגילי הכשרה, ואחד מהם הכה בי כי יש בו עוצמה מהפכנית.

במסגרת אותו תרגיל הראו למשתתפים תמונה של בית מבפנים. הבית היה מוזנח ועלוב, מסוג המקומות שרובנו היה מעדיף להימנע ממנו. התרגיל היה פשוט: זהו עשר נקודות חיוביות בתמונה. דוגמה אחת יכולה הייתה להיות פתק שהודבק למקרר שמדגים שמישהו בבית מנסה לזכור דבר-מה. דוגמה אחרת יכולה הייתה להיות קערת הפירות הפשוטה שמונחת על השולחן ומראה שמנסים להאכיל בבית הזה. השלמת התרגיל סייעה למשתתפים לבצע הערכה מחודשת של תפישותיהם. הבית שאותו פסלו דקות אחדות קודם לכן הפך למקום מגורים, למקום של משפחה, של תוכניות, תחומי עניין, העדפות, אהבות ואתגרים.

“מה טובו אוהליך יעקב”!

אין ספק שבלעם לא היה אפוטרופוס, אך ייתכן שהוא אולץ לבחון במבט מחודש את הבתים שניצבו לפניו. האם ה’ גרם לו להפנים את המילים שיצאו מפיו? האם הוא הבין את הטוב כשאמר “מה טובו”? אין לנו דרך לדעת. מדברי המהרש”ל משתמע שלא. מדברי פרשנים אחרים, ובהם רש”י, משתמע שהוא דווקא כן הכיר בטוב (רש”י מציין שבלעם הבחין בפרטים דקים מאוד ביחס למחנה בני ישראל: פתחי האוהלים לא היו מכוונים אלה כלפי אלה מטעמי צניעות כדי שיושבי אוהל אחד לא יוכלו להציץ לתוך אוהל אחר. מדהים שבלעם שם לב לפרטים שכאלה, ולא זו בלבד, אלא שהבין מתוך כך את הטעם שבהצבתם כך!).

בין אם הבין בלעם את הברכות ששם ה’ בפיו ובין אם לא, מה שחשוב הוא מושג ההתבוננות המעמיקה במראות ובקולות שה’ מניח לפנינו מדי יום ביומו. היכן נוכל לגלות מחדש את הטוב שבבתינו, בקהילותינו ובחברות שבהן אנו חיים? אילו הנחות ראוי לבחון מחדש ולאילו תובנות ראוי להקדיש תשומת לב רבה יותר? אם נאמר את ברכות בלעם כחלק מהתפילה שלנו נוכל לשחזר את החוויה שחווה – הרגע שבו הקב”ה סילק את כוונותיו ואולי גם את ההנחות שהניח. הרגע שבו פתח ה’ את פיו של בלעם, ואלי אף פקח את עיניו, לתמונה שונה שהושקעה בה מחשבה מעמיקה יותר.

מי ייתן ופרשת בלק וברכות בלעם יהוו מקור השראה עבורנו ויסייעו לנו לראות את הטוב ולהכיר בו באשר הוא, כמו גם לשתף פעולה עם הקב”ה, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}