איש על דגלו

נעמה פרנקל, ראש בית מדרש של מדרשת או"ת לינדנבאום – לוד

פרשת במדבר בפרקים א-ב מתארת את מפקד בני ישראל ואת מבנה ההליכה המסודר במדבר לקראת הכניסה לארץ ישראל: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.   מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. … אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנו"

בתחילת ספר במדבר עם ישראל עומד מבחינתו ערב הכניסה לארץ ישראל, זו השנה השניה שלהם במדבר והם עוד לא יודעים שבשל חטא המרגלים שיבוא הם ימצאו את עצמם במדבר עוד 38 שנים ארוכות, קשות ובונות.

לפני לא הרבה זמן שם במדבר, לאחר חטא העגל נערך כבר מפקד- מה שיגרום לפרשנים לשאול מדוע יש צורך בעוד מפקד. לא הייתה מלחמה בנתיים וגם לא מגיפה ככה שלא אמור היה להיות שינוי משמעותי מאז המפקד ההוא.

רש"י בפירושו המוכר אומר כך: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן, באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם"

רש"י אומר שני דברים- קודם כל-  המפקד נובע מחיבה גדולה כמו אדם שיש לו משהו אהוב והוא מתבונן בו כל הזמן. שנית- המפקד מתרחש בכל רגע משמעותי. כשיצאו ממצרים- רגע 'לידתם', לאחר חטא העגל- אחרי רגע של משבר ועכשיו כשבא להשרות עליהם שכינה- רגע של התבגרות שיש בה שלב רוחני גבוה יותר- שיוצר קשר וחיבור שלא היו עד עתה.

השפת אמת מפרש את המפקד ונותן בו טעם נוסף-

"בענין המנוין לגלגלותם.. ולכל איש ישראל נמצא ידיעה ובינה מיוחדת להיות נודע גדולתו של הקב"ה כפום דרגא דילי' מה שאין יכול להתוודע לאחר.
וז"ש במשנה להגיד גדולתו של יוצר בראשית שכולם נטבעו בחותמו של אדם הראשון ואין פרצופיהן דומין זה לזה. ובמד' פינחס כשם שאין פרצופיהן דומה כך אין דעתו של זה כדעתו של זה. וכל אחד מתפעל באיזה בחינה אחרת.."

לפי השפת אמת תכלית המפקד- לומר משהו מיוחד וגדול על עם ישראל.
לא ככל המניינים והעמים המפקד הזה. במפקדים שונים המטרה לראות כמה אנשים יש, לראות כמה לוחמים יש במידה ותהיה מלחמה, כמה אנשים יש באוכלוסיה- ולפי זה מה הצרכים לכל נפש, כמה כסף צריך וכו. אך לפי השפת אמת- במפקד הזה יש יחס אחר. אישי. משפחתי. ייעודי.

שאו את רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל

למשפחותם

לבית אבתם

לְגֻלְגְּלֹתָם

איש על דגלו..

יש כאן מעגלים שונים של האדם- הוא בעצמו-  בתוך משפחתו, בחלק משבטו וכו

אומר השפת אמת: בעם ישראל- לכל אדם יש תכלית גדולה. כל אדם מביא מאורו של הקב"ה משהו שלא יכול להגיע מאף אדם בעולם. כל אדם יש לו בחינה שונה, תכלית אחרת, ייעוד מסויים משלו בעולם.

לרב קוק יש פסקה מקסימה שיכולה להאיר את העניין: "וְהִנֵּה כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה הוּא מוֹצִיא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת מְצִיאוּת חָכְמָתָהּ מִצַּד נַפְשׁוֹ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ מִצַּד חִבּוּר הַתּוֹרָה לְנֶפֶשׁ זוֹ לָאוֹר הַנּוֹלָד מֵהִתְחַבְּרוּתָהּ לְנֶפֶשׁ אַחֶרֶת, וְאִם-כֵּן הוּא מַגְדִּיל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּגְדִּיל תּוֹרָה, הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁיִּלְמַד הָאָדָם מִצַּד אַהֲבָתוֹ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי מְצִיאוּתוֹ, שֶׁיִּתְגַּדֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא וַדַּאי הַגְדָּלַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּאוֹר כָּפוּל."

כלומר על פי הרב קוק על כל לומד תורה מוטלת החובה לחדש מתוך לימודו- שכן התורה המאירה מצד אדם מסויים בעל חוויות חיים מסויימות והקשר תרבותי ומשפחתי מסויים, בעל כישורים וחולשות אלו ואחרות אינה דומה לאף אדם בעולם.

ואם לא יביא הלומד את אותה התורה הוא בעצם לא ממלא חובה משמעותית של הנכחת הקדוש ברוך הוא על רבדיו השונים בעולם- כי אין מי שיאיר את הקב"ה ואת התורה באור שהוא יכול להאיר.

הרב סולביצ'יק ידבר על כך ברובד נוסף. "את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו. באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו. משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו."

הרב סולוביצ'יק אומר- שלא רק בלימוד תורה מתגלה עוד עומק של הקב"ה בעולם, המפקד נעשה כפי שנעשה כדי להזכיר לעם ישראל רגע לפני כניסתם לארץ שהם לא סתם באים אל המנוחה ואל הנחלה וגם לא סתם באים לעבוד את ה' לכל אחד מהם ישנו תפקיד שרק הוא יוכל לעשותו כפי שהוא, על כך אחד מוטלת שליחות יחודית שאין לו תחליף בזמן ובמקום בו נמצא ומתוך שממלא שליחותו חושף עוד פן מאורו של הקב"ה בעולם.

אסיים בפסוק שמופיע בתחילת פרק ב'-

"אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל  מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנו"
רש"י: דגל באתת- כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו צבעו של זה לא כצבעו של זה צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו, דבר אחר באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים שנאמר (בראשית נ) ויעשו בניו לו כן כאשר ציוום..

רש"י בדבריו רומז לנו שלא רק לכל אדם יש מקום משמעותי ותפקיד ייחודי אלא גם לכל שבט. מעבר לעובדה הטכנית שבה לכל שבט יש דגל משלו- המסמל את מהותו, לכל שבט יש גם ייעוד שהגיע במסר דרך יעקב.. לכל שבט לכל חבורה לכל קבוצה הקשורה זו לזו- יש את היכולת בכוח היחד להוסיף מהיעוד הפרטי גם לזה הרחב יותר ובכך ליצור גלי השפעה רבים יותר המגדילים ומעשירים את אורו של הקב"ה בעולמו.