פרשת במדבר: מגילת רות – אהבת אמת
שרונה חסאן היא בוגרת המכון להכשרת מחנכות ע"ש קלאודיה כהן מבית רשת אור תורה סטון. היא משמשת כרבנית הקהילה הספרדית "ביקור חולים" בעיר סיאטל שבמדינת וושינגטון, ארה"ב וכרכזת הנוער בקהילה. בתפקידה כאשת חינוך וכעמוד תווך בקהילה, הרבנית שרונה משפיעה על בני כל הגילאים באמצעי תקשורת שונים, וזאת במטרה לסייע לאנשים להתחבר לעצמם, לזולת ולקב"ה.
שבועות הוא חג מתן תורה, היום שבו אנו מציינים את החיבור האולטימטיבי בין עם ישראל לקב"ה, ולכן אך טבעי היה שהטקסט המיוחד שייקרא באותו מעמד יתייחס לאהבה השוררת בין ה' לעמו, כמו שיר השירים. במקומו, אנו קוראים בחג זה את מגילת רות, טקסט ייחודי מכל בחינה, שעל פניו הקשר בינו ובין החג רופף למדי. אך אם נבחן את סיפורה של רות לעומק, נראה שהוא לא מהווה רק בסיס לחג השבועות, אלא למערך ערכי היהדות, והוא המפתח לגאולה השלמה. ההתעמקות במגילת רות חושפת סיפור יפהפה על אהבה בין אדם לחברו.
מגילת רות, כשמה כן היא, עוקבת אחר מסען של נעמי וכלתה רות. היא נפתחת במילה "ויהי", ובספרות המקראית זהו רמז לכך שהתקופה שבה מתרחש הסיפור הייתה קשה. ואכן, מדובר בימים כואבים מאוד – יש רעב, וכבר בתחילת המגילה נפטרים בזה אחר זה בעלה של נעמי ושני בניה. לצערנו הקדמה זו המתארת ימים קשים איננה ייחודית למשפחה הזו או לתקופה הזו בתולדות עמנו. רוב רובה של ההיסטוריה של עם ישראל יכול היה להתחיל במילה "ויהי".
לעומתה, המילה האחרונה במגילה, "דוד", מעניקה לנו מבט גלוי אל עבר העתיד הטומן בחובו תקופות טובות יותר. באמצעות המילה הבודדת הזו אנו מקבלים הקדמה ושושלת עד לדוד, מלכה הדגול של ישראל, שעל קורות חייו המרשימים נמנים כיבוש ובניית ירושלים לצד כתיבת ספר תהלים.
האופן שבו סיפורה של רות מתקדם ממקום של כאב גדול לשושלת דוד הוא שיעור חשוב לשבועות ובכלל. המגילה נפתחת בתיאור קשייהן של נעמי, רות ועורפה. בשיחה המתוארת ביניהן מנסה נעמי לשלח את כלותיה מעל פניה בברכות, נשיקות ודמעות. על אף התקופה הקשה, הקשר בין שלוש הנשים מרחיב את הלב. עורפה שומעת לעצת חמותה, בעוד שרות הולכת אחר ליבה וממשיכה במסע עם נעמי לעבר בית-לחם, אל ארץ ישראל.
עם הגיען, מקבלות נשות המקום את פני נעמי. בשקיפות רבה מספרת להם נעמי על מכאובה ועל תלאותיה. הבא שמקבל את פניהן הוא בועז, דמות מפתח בסיפור. ראשית הוא מברך את הנוכחים במילים: "ה' עמכם", והם עונים לו "יברכך ה'". האכפתיות הבין-אישית המקסימה המתבטאת בחילופי הברכות הללו, המשקפים גם מודעות רוחנית, מוצאים ביטוי גם בהמשך השיחה. בועז מבחין במישהי חדשה, בזרה בקרבם. על אף שפעמים רבות התגובה לזר היא שלילית, בועז מאוד פעיל ואדיב. הוא דורש מהאחרים לדאוג לרווחתה של רות, וניגש אליה כדי תוך הבעת דאגה לשלומה ותמיכה בה. הוא מציע לה מזון, ביטחון וסיוע בשמו ובשם כל אנשיו.
בסופו של דבר, בועז ורות נישאים, אך סיפור אהבתם מתחיל כאן, בשיחה הראשונה ביניהם. לא מדובר באגדה רומנטית, כמו שיר השירים. במגילת רות הגיבור מבחין בזרה, שואל אותה לשלומה, ומספק את צרכיה. זהו 'סיפור האהבה' שבין אדם לחברו.
כאשר רות תוהה מדוע הוא כה אדיב כלפיה, מסביר בועז ששמע מה עשתה והוא מכיר לה טובה. הוא אומר לה מילים המבטאות חמלה, נדיבות וקרבה לה'.
הנושאים הללו עוברים כחוט השני לאורך כל השיחות והדיאלוגים במגילת רות. הדמויות כולן – רות, נעמי, בועז וכן גברים ונשים נוספים ששמם אינו מוזכר – מדברות זו אל זו בנימה של אדיבות מעודדת, של תמיכה ושל חיבור עם הקב"ה. אין שום התרחשות ניסית במגילה, או אירוע יוצא-דופן. היא בסך הכול מתארת את חייהם של אנשים פשוטים החווים קשיים לצד הצלחות בארץ ישראל של לפני כשלושת אלפים שנה.
אלא שהיום מעטים הם האנשים שחיים כך! כמובן שהזמנים השתנו, וכבר לא מעודדים ייבום, וגם בקציר השעורים נעזרים כיום בטכנולוגיה. ועם זאת, בסופו של דבר, הקשיים שחווים בני האדם לא השתנו. במה כן חל שינוי? לצערנו באופן שבו אנו מדברים ומתייחסים זה לזה. נדיר למצוא כיום אנשים שמדברים ומתנהגים בעקביות כמו הדמויות המובאות במגילת רות.
שבועות, החג המציין את ההתגלות בהר סיני, מחבר אותנו ליחסינו עם הקב"ה – בין אדם למקום. ואולם, כשאנו קוראים בו את מגילת רות, אנו מתבקשים להקדיש תשומת לב דווקא לסט המקביל של המצוות – אלה שבין אדם לחברו.
האם אנו מקבלים את פני ידידינו והזרים לנו בברכת חיבור לבורא? האם אנו באמת מעודדים את חברינו, מסייעים להם ותומכים בהם במילים ובמעשים? האם ביקשנו למצוא אדם זר שאותו נוכל לקבל בחום, לנחם ולהרגיע? אלה הם המילים והמעשים שהצליחו לקדם משפחה אחת מהכאב והסבל של "ויהי" עד המלך דוד. אם גם אנחנו ננהג כמותם ונהפוך את התכונות הללו לחלק בלתי-נפרד מחיינו, נצליח גם כן להתקדם אל מעבר לכאב ולסבל האישי שלנו ולקרב את ביאת המשיח.
