אפקט נחשון בן עמינדב
הרב אהד טהרלב, ראש מדרשת או"ת לינדנבאום
לאחר שבני ישראל יוצאים ממצרים פרעה מבין שעם ישראל מתחיל להתברבר ומעריך ש"נבוכים הם בארץ וסגר עליהם המדבר". הוא מארגן את צבאו האדיר ומתחיל לרדוף אחרי בני ישראל. כשבני ישראל ניצבים על שפת הים הם נושאים את עיניהם ורואים מרחוק ענן אבק אדיר מתמר השמימה. צבא מצרים רודף אחריהם. הם חשים פחד ואימה ומבינים שהם בדרך ללא מוצא. לפניהם- הים, מאחוריהם- הצבא של המעצמה הגדולה ביותר בעת ההיא. ואין שום אפשרות להיחלץ ולחשב מסלול מחדש.
חז"ל בתלמוד הירושלמי (תענית פרק ב' הלכה ב') מספרים לנו שברגעי לחץ נוראיים אלו, בני ישראל התחלקו לארבע כיתות: "אחת אומרת ניפול לים, אחת אומרת נחזור למצרים, אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת נצווח(נתפלל) כנגדן". הקבוצה הראשונה מציעה להתאבד- (לקפוץ לים). הקבוצה השנייה גורסת שיש להיכנע ולחזור להיות עם עבדים (לחזור למצרים), הקבוצה השלישית מציעה לצאת לקרב ולהילחם, והקבוצה הרביעית מעדיפה לעמוד ולהתפלל (נצווח כנגדן). את ארבעת הכיתות הללו ניתן לאפיין כמייצגות שתי גישות שונות. שתי הכיתות הראשונות מציגות גישה תבוסתנית ונכנעת, גישה של פסיביות, יאוש ואבדן תקוה. הכיתה הראשונה שרוצה לקפוץ לים שרויה ביאוש מוחלט, ללא תקוה. הכיתה השנייה קצת פחות פסימית. היא חושבת שהאופציה היחידה להישאר בחיים זה להיכנע – לחזור ולהיות עם עבדים. שתי הכיתות האחרונות מציגות גישה יותר אקטיבית – אנשיה מציעים לקום ולעשות מעשה. הכיתה השלישית מציעה לצאת להילחם למרות שסיכוייה אפסיים. אנשים שרק אתמול היו עבדים ומעולם לא נלחמו, כיצד יוכלו לנצח צבא גדול ומנוסה?! ניתן להעריך שיש בגישה זו מרכיב של ייאוש בבחינת- "תמות נפשי עם פלישתים". הכיתה הרביעית שמציעה להתפלל, מתכוונת לעשות מעשה נפשי בבחינת "חרב חדה המונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מהרחמים".
איזו קבוצה צדקה? כיצד היה ראוי לנהוג?
באופן מפתיע כשכל אחד מהעם היה עסוק ברגעי לחץ ואימה אלו בניסיונם למצוא מפלט מן המציאות הקשה והמורכבת שהם נכנסו אליה. קם נחשון בן עמינדב וכנגד כל הסיכויים מתחיל ללכת לכיוון הים. חז"ל מספרים לנו שברגע שרגליו נוגעות במים, הים החל להיבקע ונפתחה אופציה חדשה בלתי צפויה להיחלץ מהמצוקה.
בטוחני שנחשון בן עמינדב לא היה שייך לכיתות הפסימיות. יתכן וחשב שראוי להילחם ויתכן אף שבד בבד בחר גם להתפלל, אך הגדלות בפתרון שנקט נבעה מכך שהוא נטל יוזמה , העז לחשוב מחוץ לקופסה ללכת כנגד כל הסיכויים הראליים. נחשון בן עמינדב עושה מעשה שבמבט ראשון נראה חסר סיכוי. שהרי הוא פועל באותה הדרך של הכת שהציעה להתאבד ולהיכנס למים . אולם, היה הבדל מהותי בינו לבין אלו שרצו לקפוץ לים. נחשון בן עמינדב היה אדם מאמין, הגישה שלו הייתה חיובית והוא האמין שיכולה להיפתח אופציה חדשה שתייצר מציאות חיובית ותקווה, הרואה אופק בים. נחשון בן עמינדב ראה גם את הים וגם את האופק שמעבר לו. גישתו מנוגדת לגישתם של אלו שחשבו ליפול לים ולא ראו את האופק בחייהם.
רגעי מצוקה וגאולה אלו נקראים בפרשת השבוע מדי שנה בשנה בסמיכות לטו בשבט. סמל החג הוא עץ השקד שמתחיל את פריחתו באמצע החורף. כשאנו מצויים בשיא הקור והכול מסביב עדיין אפור וקודר, צץ לו פתאום ניצן של אביב עתידי, המסמל שלמרות המציאות העגומה מבחוץ עמוק עמוק בפנים תמיד יש תקוה ועתיד פורח יותר. צריך רק לדעת להאמין, לראות בעיני רוחנו את התקווה והעתיד.
בהיסטוריה הלאומית שלנו היו תקופות ארוכות של מצבי מצוקה וחוסר אונים. אחד מממשיכי דרכו של נחשון בן עמינדב היה בנימין זאב הרצל – חוזה המדינה. בתקופה בה ברחבי אירופה פרעו ביהודים, שהיו מיעוט נרדף ללא פיסת יבשה בטוחה, המחשבה על חזון ציוני והקמת מדינה לעם היהודי נראתה מטורפת וחסרת סיכוי. עד שקם אדם בעל תעוזה החושב מחוץ לקופסה, מאמין ורואה בעיני רוחו עתיד של תקוה. והוא עובר מעיר לעיר וממדינה למדינה ומנסה לשכנע מנהיגים ופשוטי העם להיות שותפים בחזונו.. רבים חשבו עליו שהוא משוגע, אך הוא בשלו המשיך את אפקט נחשון בן עמינדב- ומאז הכול כבר היסטוריה.
גם אנחנו בחיינו הפרטיים לעיתים נקלעים למצבי מצוקה שלכאורה הם ללא מוצא, הן במישור החומרי כלכלי והן במישור הנפשי. מה נענה על השאלה: כיצד היינו אנחנו נוהגים אלו היינו על שפת הים עם בני ישראל שיצאו ממצרים? עם איזו כיתה היינו אנחנו מזדהים ומשתייכים?
דומה שנחשון בן עמינדב מציע לנו פתרון. הוא קורא לנו במצבים אלו לא לחשוש. להעז ולחשוב מחוץ לקופסה, להיות מאמינים, יצירתיים ולחפש פתרונות שלפעמים נראים לנו לא ריאליים. ומאמינים אנו, שכאשר נצעד צעד ראשון אל האופק, ייפתחו לנו לפתע הזדמנויות ואפשרויות חדשות שיובילו אותנו למחוזות שיש בהם תקווה, חופש חירות ועתיד טוב יותר.
