חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

“הפרשה והמיתוס” פרשת דברים: הירושה של הארץ- חידושה של האחווה

מאת הרב אביע”ד סנדרס, מנהל השמה במכון למנהיגות הלכתית ע”ש סוזי ברדפילד ור”מ במדרשת או”ת לינדנבאום

הרב אביע"ד סנדרס

ככל שאנו הולכים ומתקרבים לכניסה לארץ כך אנו למדים דברים חדשים אותם מבליע לנו המקרא בדרך אגב. המקרא פותח לנו כאן פתח ביחסיו של השם לאומות אחרות, אומות שאינן עם ישראל.

א וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקוָק, אֵלָי; וַנָּסָב אֶת-הַר-שֵׂעִיר, יָמִים רַבִּים. {ס}
ב וַיֹּאמֶר יְקוָק, אֵלַי לֵאמֹר. ג רַב-לָכֶם, סֹב אֶת-הָהָר הַזֶּה; פְּנוּ לָכֶם, צָפֹנָה. ד וְאֶת-הָעָם, צַו לֵאמֹר, אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר; וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. ה אַל-תִּתְגָּרוּ בָם–כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל: כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר… וַנֵּפֶן, וַנַּעֲבֹר, דֶּרֶךְ, מִדְבַּר מוֹאָב. ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם, מִלְחָמָה: כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ, יְרֻשָּׁה–כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה… יז וַיְדַבֵּר יְקוָק, אֵלַי לֵאמֹר. יח אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-גְּבוּל מוֹאָב, אֶת-עָר. יט וְקָרַבְתָּ, מוּל בְּנֵי עַמּוֹן–אַל-תְּצֻרֵם, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם: כִּי לֹא-אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן לְךָ, יְרֻשָּׁה–כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה…

בפסוקים אלו אנו רואים שהשם נותן את הר שעיר לאחינו בני עשו. השם מזהיר את בני ישראל אפילו לא לדרוך עם כף הרגל- כי הר שעיר הוא הירושה לעשו.
כמו כן- אנו מוצאים נוסח דומה ביחס לארץ בני עמון ומואב, ארץ זו ניתנה מהשם לא לעם ישראל אלא לבני לוט היא ניתנה ירושה.

אלו הם הפעמים היחידות במקרא בהם אנו רואים שהשם נותן ירושה לעם כלשהו, שני הפעמים הנסופות בהן המילה ירושה מופיעה הנם חלקים מהארץ שנותנים משה (לבני גד ראובן וחצי המנשה) ויהושע (את הדרך העולה להר שעיר). נתינת הירושה ודאי יש לה משמעות מרובה ובתנ”ך היא מופיעה בהקשר של נתינת הארץ.

מדברים אלו ניתן ללמוד נקודה מרתקת על התפיסה התנ”כית. השם מחלק את הארצות לעמים שונים. כשם שעם ישראל מקומו הוא בארץ כנען ויש קשר בין העם לבין הארץ, כך השם מכונן את אותו הקשר בין עם לארצו לאומות אחרות- לבני לוט, לבני עשו ואולי אף לעוד. יש כאן תפיסה שלכל עם יש מקום ולא נכון לעם אחד לנסות ולהתפשט לנחלתו של עם אחר. בדיוק כמו חלוקת הנחלות השבטיות של העם בארץ, ישנה חלוקה רחבה יותר של ארצות לעמים ואל לנו לפגום בחלוקה זו.

חלוקת הארץ על ידי האלים הנה מעמד מוכר וידוע בתרבות המיתית. בטקסט המכונה תבוסת אנשמרה (שרק חלקו האחרון מצוי בידינו), מתוארת מלחמתו של האל מורדוך באל אנשמרה. לאחר נצחונו של מורדוך, מורדוך מארגן מחדש את המציאות ומחלק את ערי וארצות מספוטמיה בין האלים השונים:

“ּבל תפס את בבל ַנבּו תפס את ּבֹורסיפּה ֵנרגל תפס את כותה ַזבבה תפס את סיפר סין תפס את אור ַאַדד תפס את בית כרכרה ִ אנלל תפס את נּפֻר ַאֻרׁש תפס את דילבת ארמבנֻתֻכו תפס את אסין האלים כולם תפסו חלקות־שדה”.

חלוקת הארצות מראה את שליטתו של מורדוך על הקוסמוס כולו ומדגישה שהאלים לוקחים את מקומם רק אחרי שמורדוך נותן להם את הרשות לכך. השלטון של האלים על הערים מגיע מתוך ובגלל הרשות של מורדוך- שליטתו מתבטאת בהענקה של הקוסמוס לאלים הנחותים ממנו. החלוקה היא בחינת הפרד ומשול, כל אל הולך לאיזורו.

אך במקרא השם לא מחלק את הארץ לאלים (על אף שבשירת האזינו יש הדים לכך ונעסוק בכך שנגיע לשם), אלא מחלק את האיזור בין בני לוט, בני עשו ובני ישראל. חלוקה משולשת זו מזכירה מאוד את החלוקה של העולם כולו בימי נח בין שלושת האחים- שם, חם ויפת.

ובאותה המידה חלוקה משולשת זו מזכירה את החלוקה של הארץ כפי שמופיעה בכתבי הומרוס:

“הן שלושה אחים ]ἀδελφεοὶ ]אנו, בניו של קרונוס, אשר ילדה ריה: זאוס ואני ושלישי הוא האדס, המולך על דרי שאול. את הכול חילקנו לשלושה ]δέδασται πάντα δὲ τριχθὰ ,] וכל אחד זכה למנת כבודו בשלטון; קיבלתי ]ἔλαχον ]אני את ממשלת הים האפור, שם אשכון לעד, כי זהו חלקי שעלה בגורל; האדס קיבל ]ἔλαχε ]את חשכת האופל וזאוס קיבל ]‘ἔλαχ ]את הרקיע הרחב אשר במרומי איתר ועננים; אך האדמה ואולימפוס התמיר עודם משותפים לכולם ]πάντων ξυνὴ.]”

גם כאן החלוקה בין האחים מגיעה אחרי ניצחון הקרב כנגד הטיטנים.

בחזיונות הסיבליות (טקסט שנכתב על ידי יהודים, יהודים נוצרים, ונוצרים הלנסטים שמתארים לכאורה נבואות שהם קבלו מהסיבליות ותכילתם להציג את השקפתם בפני העמים ההלנים), מופיע תיאור מרתק המאחד בין המיתוס לבין התנ”ך ודורש שהאלים המופיעים במיתוס היו בני אדם ממשיים:

“וכאשר התמוטט המגדל ולשונות האנשים נפלגו ]διέστρεφον ]לכל מיני שפות, אז מלאה כל האדמה ממלכות נפרדות של בני תמותה. אז בא הדור העשירי של אנשים הוגים למן היום אשר בא מבול על האנשים הקדמונים. וימלכו קרונוס וטיטן ויפתוס ]Κρόνος τε Ἰαπετός Τιτὰν καὶ ,]בניהם המצוינים של גיה ואורנוס ]καὶ φέριστα τέκνα Γαίης Οὐρανοῦ ,]הנקראים בפי אנשים ארץ ושמים ]οὐρανόν καὶ τε γαῖάν ,]שמות שניתנו להם על היותם הראשונים מבין האנשים ההוגים. לשלושה חלקים ]נחלקה[ הארץ, נחלה לכל אחד ]ἑκάστου κλῆρον κατὰ γαίης μερίδες δὴ τρισσαὶ .]וימלוך כל אחד בחלקו ולא נלחמו זה בזה כי נשבעו שבועה לאביהם והחלקים חולקו באופן צודק ]τε μερίδεςι .]אז מלאו ימיו של אביהם בזקנה וימת. ובניו הפרו את השבועות ]ὑπερβασίην ὅρκοισιν ]ובעשותם הרע עוררו מריבה אחד כנגד השני”

חלוקה זו של הארץ אחר התמוטטות מגדל הלשונות, היא מעין חלוקת הארץ לבני נח (ואכן מוזכר השם יפתוס). גם חלוקה זו צומחת מתוך טרגדיה של נפילת המגדל והעולם כולו מתעצב מחדש.

אך בפרשה שלנו אנו שומעים נקודה אחרת. לא דרמה גדולה קדמה לחלוקת הארץ, לא קרב, לא מאבק ומטרת החלוקה אינה הפרד ומשול. מטרת הירושה הנה חלוקה הבאה להגדיר איפה כל אחד נמצא ויותר מכך באה ליצור משוואת אחווה.

החלוקה מגיעה כאשר השם נותן מורשה את הארץ לבני המשפחה (כולם מכונים אחים).
יש פה תפיסת עומק של המקרא שעומדת אל מול התפיסה הבסיסית עולם האלילי. בעוד בעולם האלילי, הארץ שהנה מקום מקום משכנם של האלים מתחלקת, מתפרקת וניתנת על בסיס מצבם של האלים ברגע נתון, המצב של הארץ הנו שונה לחלוטין במקרא.

בעוד בתפיסה האלילית העולם מחולק בצורה רחבת היקף, בין דמויות מיתיות או בין ראשוני האדם, אנו מגלים כאן חלוקה מסוג אחר, שלושה עמים שקשורים בקשרי אחווה והם אלו שחלוקים את האיזור כמורשה, לכל אחד יש את מקומו וכל אחד גם מבין שאחיו שנמצא באיזור גם לו יש מקום, מקום שהוא ירושה עבורו.

הדברים גם מלמדים את קורא המקרא הישראלי שיש כאן משחק גדול יותר שמשוחק והוא חלק ממנו. אמנם ישראל הוא בנו הנבחר של האלוקים, בנו בכורו, אך אין זה אומר שאין לישראל אחים, שגם להם נותן השם ארץ. אין זה אומר שאין באיזור לישראל אחים עם תרבות, סיפורים משלהם ועולם רוחני משלהם.

ההגעה לארץ ישראל בסוף 40 שנות הנידודים במדבר לא מפרידה את עם ישראל משאר העמים, ההיפך הוא הנכון, ההגעה לארץ ישראל מחברת את ישראל למשפחתו- לאחיו, לבני לוט ולבני עשו. אין כאן הפרדה בין כוחות, אלא הגדרת איזורים שיעזרו לעם ישראל לחדש מחדש את משוואת האחווה עם אחיו.

אין פה חלוקה של שלל, אלא קביעה של איזורי שותפות וחיים, זוהי המשמעות שעולה מפסוקים אלו להגעה לארץ ישראל, מסר ששונה מאוד מתפיסת העולם המיתית על המציאות.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}