אחדות ללא אחידות: מיזוג אבנים רבות לאחת
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
ספר בראשית נקרא על ידי חז"ל בשם ספר היצירה – הוא מתחיל במיקוד על היצירה הגשמית של העולם, אבל אז ממשיך ביצירת העם היהודי. אברהם ושרה, יצחק ורבקה – שניהם תורמים ילד יחיד שמייצג את המורשת היהודית שלהם, התרומה שלהם. ואז יעקב יחד עם רחל ולאה, בלהה וזלפה, מולידים את המשפחה שממנה מתפתח העם היהודי.
קריאה שטחית של ספר בראשית תראה שמחלוקת וחוסר הסכמה בין בני משפחה הם עניין שבשגרה. אבל בטרם נצטער על כך, עלינו לזכור שזהו חלק מהדנ"א היפה שלנו, שזוהי הזדמנות ולא חסרון, וזהו הדבר המודגש בתחילת פרשת השבוע, פרשת ויצא.
זה מתחיל ברגע מכונן בחייו של יעקב, רגע שיש לו השלכות מרחיקות לכת. "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא" (בראשית כ"ח, י"א) – רש"י שואל שאלה מתבקשת: נאמר שיעקב אסף אבנים רבות, אך נאמר גם שהניח ראשו על אבן אחת בלבד. מדוע?
רש"י מצטט גמרא במסכת חולין, גמרא מוזרה, בה מוסבר שהאבנים כאילו רבו ביניהן. אחת אמרה, "עלי יניח צדיק את ראשו", השנייה אמרה, "לא, עלי יניח צדיק את ראשו", ומיד עשן הקדוש ברוך הוא אבן אחת. מה פירוש המדרש? הרב עמיטל זצ"ל מסביר שהאבנים מסמלות את שבטי העם היהודי, וזה משמעותי ביותר שהאיחוד של האבנים השונות קורה במיוחד ביחס ליעקב. זה מדגיש את תפקידו במיוחד כאב האומה, בניגוד לאברהם ויצחק, שלכל אחד מהם יש תכונה מסוימת, יחידנית ומיקוד – אברהם, שידוע במידת החסד, ויצחק, שמדגים גבורה, כוח רוחני פנימי. יעקב, אבי השבטים, שנים עשר השבטים, מגלם על פי הקבלה את התפארת, היכולת לאחד כוחות שונים יחדיו, מה שמסמל את כוח השונות שבבריאה, באותו אב שמייסד את העם היהודי. באוספו את האבנים, יעקב לומד שהמשימה שלו היא להכיר בכך שכל אחד מילדיו, כל אחד מהשבטים, כל אחד מהאבנים, בעלי כוח עצמי, יופי עצמי וצבע ייחודי משלהם. ותפקידו הוא לחזק את התכונות הייחודיות אלה, תוך שהוא מחבר את כולם לישות אחת.
מסר זה חשוב גם עבורנו, כמי שחיים בעולם בו אנשים עסוקים מדי בלהתבונן רק על האבן שלהם, רק על נקודת המבט שלהם. עולם בו אנשים טוענים שהדרך שלהם היא הפן היחיד של היהדות, חושבים שהדרך שלהם היא הדרך היחידה- יחידים שאומרים "עלי יניח צדיק את ראשו". אבל אם נגשים את חלום יעקב, חלומו של העם היהודי, עלינו לנצל את ההזדמנות לחבר את בניו של יעקב בהרמוניה. זהו הדבר הראשון שיעקב צריך לעשות כשהוא בונה את משפחתו, ועלינו לשאוף לקבל את ההבדלים בינינו ולהתאחד בצורה שתאפשר לנו להניח את ראשנו המשותף על אבן אחת מאוחדת.
