מזלזול לגאולה: המסע של צחוק
בפרשת וירא אנו מגלים כי הצחוק מבטא דברים רבים – מלעג, ציניות ופחד ועד שמחה, אופטימיות ותקווה, ואנו למדים שהאחריות של העם היהודי היא להפוך את צחוק הלעג והפחד לצחוק של גאולה
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
צחוק יכול לייצג הרבה דברים – הוא יכול להיות תגובה לשמחה צרופה או תדהמה, הוא יכול להיות לגלגני או ציני, תגובה להערה או פעולה מסויימת. צחוק יכול להית תגובה של פליאה, פחד, יראה או של דבר לא ייאמן. צחוק יכול להיות סימן של אופטימיות ולשמחה. ואכן, בפרשה שלנו אנו רואים את הצחוק במובנים כל כך מגוונים, בהיקף שאין לו תקדים בתנ"ך.
ראשית, בסוף פרשת לך לך, כאשר נאמר לאברהם שיוולד לו בן משרה נאמר: "ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (בראשית י"ז, י"ז). הוא משתחווה לקב"ה כדי להודות לו על הבשורה המדהימה, וזהו הרקע לצחוק שלו. הוא צוחק בתגובה לשמחה ופליאה.
בפרשת וירא, כאשר המלאכים הלבושים כעוברי אורח, אומרים לשרה שהיא תלד בן, הפסוק מספר לנו: "ותצחק שרה בקרבה" (בראשית י"ח, ב'), קרי היא צחקה בתוכה ושואלת כיצד יכול להיות שהיא תלד כאשר היא כה זקנה ובעלה זקן? אין רמזים לרקע של הצחוק הזה, ולכן חלק מהפרשנים מגדירים אותו כספקני וציני. מסיבה זו הם קוראים תיגר על תגובתה, ומנסים להסביר שהיא צחקה מסיבה אחרת – שזה היה צחוק של פליאה ושמחה.
כאשר לוט אומר לחתניו לברוח עימו מסדום, היות והעיר עומדת להיחרב: "יצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו" (בראשית י"ט, י"ד), צחוק זה הוא צחוק של בוז ולעג, שמראה כמה הם מזלזלים בלוט ובדברים שאמר.
כאשר יצחק, בנם של אברהם ושרה, נולד, שרה אומרת: "צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי" (בראשית כ"א, ו) – לא ברור אם שרה מתכוונת לכך שכל מי שישמע על הלידה אכן יתפלא וישמח עבורה, או שמא היא מתכוונת לכך שאנשים לועגים לה וטוענים שוודאי נכנסה להריון בעודה במצרים, אז כיצד זה ייתכן שאברהם, שלא ילד עוד ילדים עם הגר, עכשיו עוזר לה להביא ילד לעולם? וזו הסיבה שהתורה מדגישה שוב ושוב את שמו של אברהם בקשר סיפור לידתו של יצחק.
בתיאור המקרה של ישמעאל, אנו שוב פוגשים את הצחוק כשנאמר:" ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" (בראשית כ"א, ט), שרה רואה שישמעאל צוחק ולועג ליצחק ואף גורם לו בעיות.
לאור כל המשמעויות האלה למילה "יצחק", מדוע אברהם ושרה קוראים לבנם דווקא בשם זה? איזה מסר רוצים הם להעביר לנו אודות השם של יצחק? אני מאמין שיש פה רצון לעביר מסר בדבר המשמעות של להיות חלק מעם ישראל.
ככלות הכל, שרה ואברהם הציגו לעולם את האמונה באל אחד, וכעת אנחנו עוברים מזוג, להיות משפחה, לעם, לתנועה. עם ישראל כאן כדי לשתף את אידיאל זה עם העולם, העובדה שאנו העם הנבחר היא האחריות שלנו, והילד הזה, יצחק, מייצג את הדור הראשון של הסיפור, ורעיון עם של אמונה באל האחד לעולם, נולד ברגע זה.
הוא נקרא יצחק, צחוק, כדי לשדר לנו את העובדה כי לעיתים היהדות תצטרך להתמודד עם צחוק וספקנות רבה, והעולם יתייחס לעם ישראל בלעג, בספקנות, במיוחד כאשר אנו איננו ממלאים את האחריות המוטלת עלינו. ולפעמים יהיה זה אף צחוק החושך. והם גם אומרים לנו – המיזם הזה של היהדות, אכן יכול להתקיים, זה יכול להיות צחוק של אופטימיות מפתיעה, זה יכול להיות אידיאל שיהפוך למציאות, שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל יהוה לעשות עם אלה" (תהילים קכו, ב). בזמן שעם ישראל חוזר למולדתו מכוח זכותו, כאשר עם ישראל עבור משולי ההיסטוריה אל מרכז הבמה העולמית .
חמי יצחק טבמור ז"ל, היה רווק במחנה העקורים של ניצולי השואה. הוא עשה עסקת חליפין עם מישהו כדי לרכוש קנדלברה להדלקת נרות שבת, כי הוא ידע שלבסוף הוא יתחתן ורצה שאשתו ובני משפחתו יהנו מאור השבת, זה היה חשוב עבורו. צחקו עליו על כך בצחוק של לגלגנות וציניות, בתמיהה אם זה באמת מה שהוא צריך. אבל חמותי ז"ל הדליקה נרות בקנדלברה זו שהאירה את ביתם וכעת הוא מפיצה אור בביתנו, במרחק 40 דקות מהכותל. צחוק של לעג הפך לצחוק של תקווה ואופטימיות, וזה מה שמגדיר את עם ישראל. כאשר אנו מסוגלים להפוך את הצחוק לעולם של תקווה, אופטימיות ושמחה. זו האחריות שלנו, זו המשמעות להיות "יצחק" – להיות מסוגלים ליצור צחוק של גאולה. זו האחריות של המשמעות להיות צאצא של שרה ואברהם.
