עדין רלוונטי לימינו
הרב שלמה וילק, ראש ישיבת ההסדר אור תורה מחנים ע"ש רוברט מ. ברן
הסיפור יכול היה להתרחש אחרת. אברהם היה פונה לאלקים בתמיהה, כיצד זה שהוא לא משמיד את סדום? איפה אתה, שומע צעקה, כאשר אנשים צועקים חמס? איך ייתכן שסדום קיימת והאל שותק? אברהם היה נושא תפילה לאלקים, מבקש להפסיק את חילול השם הנורא הזה, להחזיר את המבול באופן מקומי כדי שידעו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא בארץ. אבל הסיפור שלנו שונה, אברהם דורש משפט, הוא דורש צדק לאלו שעיוותו את הצדק, הוא מאמין שהדין האלקי חייב להבחין בין צדיק לרשע ולא מעניש את שכנו של הרשע, למרות שאוי לו שעמד שם ושתק. אברהם מצפה משופט הארץ שירחם על כולם רק בגלל שיש כמה אנשים טובים, כי כמה אנשים טובים תמיד משנים את התמונה אם נותנים בהם אמון.
הסוף ידוע, אלקים משמיד את סדום ואת ערי הכיכר, אולם לנו נותר אברהם שמגן גם על הרשעים, שלא מפחד להתעמת אפילו עם הרבש"ע. שופט כל הארץ שוכנע, גם לרשעי העולם מגיע משפט צדק ואפילו רחמים, ובמקום לראות בעשבים השוטים את הדוגמה לכל החברה כולה, אברהם מבקש לראות ביחידים הטובים את חזות הכל. לא המנאפים והרוצחים, המושחתים והמתועבים הם אלו שצריך לבחון, אלא את היחידים, מניין הטובים שבזכותם העולם קיים. גם הרשעים שבו.
לו היה הסיפור אחר ואברהם היה נושא תפילה להשמיד את סדום, לא היינו כאן, קוראים דברי תורה. היינו יכולים להיות מלאי זעם קדוש ומבקשים חורבן לעולם בשם הקדושה השורפת ומכלה כל. לו היה הסיפור אחר, לא היו בניו היהודים של אברהם מתאפיינים בגמילות חסד, בביישנות וברחמים, אלא בשנאה, פחד ורובה סער. ואת הסיפור היהודי הזה היה קשה להפסיק לאורך הדורות. אפילו לפרעה נתנו תודה על האירוח במצרים, ואת הקיסר ירום הודו ברכנו מידי שבת. ידענו כי השנאה והפחד הם חלקם של הגויים, ואילו אנו מבקשים צדק לכל באי עולם, לפעמים צדק המקלקל את השורה, אולם העדפנו אותו על פני הנקמה וגסות הלב.
ביקרנו חולי גויים עם חולי ישראל ונתנו צדקה לענייהם כמו לעניים שלנו, כי הרי רחמי האל על כל מעשיו, ודרכי שלום גדולים הם מן הכל, גם מן הפחד והרשע (רמב"ם הלכות מלכים פרק י'). היינו תמימים, וגם אם העניים והחולים שביקרנו הרגו בנו, המשכנו להאמין כי אפשר אחרת, ולו נהיה אנו טובים יותר ומאמינים יותר, נוכל לראות בחסידי האומות את התקווה. היינו פתאים, חסרי כח, ובזכות האמון בטוב האדם חזרנו לציון ולירושלים.
ולפעמים עולים קולות בקרבנו ופוחדים מן הרע, ומתוך הפחד וההתלהמות שמסביב מפסיקים לראות טוב, כבר לא מבקשים משפט בירושלים, מתנדבים לשרת את האל באהבה ולנקום ברשעים. סדום עלולה לנצח את אברהם, הופכת את זרעו לאלים ושונא ומפחד וכבר לא מאמין בטוב שקיים, רק בזה שיהיה יום אחד, כשהכל יהיה כפי שאנחנו רוצים שיהיה.
אכן, במזרח התיכון אסור להפגין חולשה. אמת, אסור לפחד להילחם ולהיות חזק, אלא שאנו יודעים טוב יותר, שאת סדום מנצח אברהם דווקא בתפילה למען אנשי סדום, שאת הקרבות ברשע מנהלים בשדה הקרב אך את המלחמה מנצחים בכיבוש יצר השנאה ובמתן תקווה. שִׁמְע֥וּ אֵלַ֛י רֹ֥דְפֵי צֶ֖דֶק מְבַקְשֵׁ֣י ה' הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם: הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחוֹלֶלְכֶ֑ם כִּי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַאֲבָרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ: (ישעיה נא)
