חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

דינמיקות משפחתיות מתוסכלות, בעיות עתיקות עדיין רלוונטיות.

הרב מקס גודט, שליח מכון שטראוס-עמיאל באורוגואיי, משמש כרב הראשי של אורוגואיי

%D7%94%D7%A8%D7%91 %D7%9E%D7%A7%D7%A1 %D7%92%D7%95%D7%93%D7%98דינמיקות משפחתיות מתוחות, בעיות עתיקות שנשארות רלוונטיות. סיפורו של יוסף הוא הסיפור האישי הארוך ביותר בתורה. אף שיש הרבה מפרשים שדנים בכל פרט ופרט בסיפור זה, נדיר שהם עוסקים במציאותו האפלה: זהו אזהרה לגבי התעלמות מבעיות משפחתיות והתוצאות הקטסטרופליות שבאות מכך. הפינה היתה גורם בכמעט כל הדורות בספר בראשית: קין נגד הבל, ישמעאל נגד יצחק, עשו נגד יעקב, ולאה נגד רחל. יעקב סבל מהתנהגות זו הבלתי אחראית, ובכל זאת, כפי שאנו רואים בפרשת וישב, הוא חוזר ומשנה את הטעות בה היה הוא עצמו הקורבן. כן, יוסף הוא הדמות המרכזית בסיפור זה, אך הסיפור מבוסס על הקצבים והמציאויות של חייו של יעקב. שמו, יעקב, משמעותו “המסלול העקלקל”. יעקב בדרך כלל אינו מטפל בבעיות באופן ישיר; האופי הפסיבי שלו הוגדר כאשר הוא הופיע לפני אביו עם בעיות בראיה, לבוש בבגדי אחיו בהוראת אימו. כפי שאנו רואים ביחסו אל בנו, דפוסי ההתנהגות הם לעיתים קשים לשבירה.

בתחילת פרשת וישב, אנו לומדים על החלומות המפורסמים של יוסף ועל האנימוזיה החזקה שהתפתחה בינו לבין אחיו, אנימוזיה שהייתה מקובלת בכל משפחה בתחת הנסיבות האלה. מה הייתה תגובתו של יעקב? “וְאֶחָיו קִנְאוּ בוֹ וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר” (בראשית לז:יא). תגובתו הייתה לשמור את העניין; או, אולי, להגן על עצמו מהאמת של המצב שהוא הניח להתפתח. האמת אינה נעלמת כאשר אנו מסתירים אותה בחושך; היא נשארת. איננו יכולים לקוות שהיא תיעלם או להפריד את עצמנו או את אלה שאנו אוהבים מהמציאות הקשות. במשפחה או במערכת קשרים אחרת, קל מדי להתעלם מהמציאות הכואבות. לעיתים נבחר לא להתמודד ישירות עם נושאים קשים. עם זאת, אף על פי שיכול להראות כאילו יש סיכון בהתמודדות עם קשיים ואנימוזיה שנמשכים זמן רב, האלטרנטיבה יכולה להיות הרבה גרועה. שימו לב לפרט שלעיתים נעלם מן הסיפור של יוסף: בעוד אחיו שיקלו להורגו בידיהם, הם לא היו מוכנים או שלא היו יכולים לעשות זאת. במקום זאת, “וַיִּקְחוּהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בוֹ מָיִם. וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לָחֶם…” (בראשית לז:כד-כה( לאחר שהאחים זרקו את יוסף לבור במדבר ללא מים, כשהוא עתיד למות, הם התיישבו לצהריים. הרב עובדיה ספורנו מציין זאת: “בעיניהם, הם לא ראו בזה מכשול או מגבלה לסעודה מלאה”. שנאתם לאחיהם צורבה את אופייהם כל כך עמוק שלא היו יכולים לראות שלהתענג בעוד אחיהם רעב ומתכונן למות היא אכזבה.

לפי הספורנו, האחים של יוסף היו כל כך מתוסכלים ומלאי שנאה כלפיו, עד שהיו חסרי רגישות לסבלו. הם לא הרגישו אשם בכלל לגבי הנזק שגרמו לו, ולכן היו יכולים להתיישב ולאכול בהנאה כאשר הוא סבל בקורבן. התנהגות זו היא דוגמה לכך איך השנאה יכולה לעוור את אנשים ולהפוך אותם לחסרי רגישות לסבל של אחרים.

לפי המלבי”ם, האחים חשבו שהם עושים את הדבר הנכון בהפעלת הדין על יוסף, וכי הם מגיבים באופן הולם למעשהיו. כשהם אוכלים לחם, הם מראים שהם בטוחים בצדקתם ולא מרגישים שם אשם. הם לא רק חסרי רגישות לסבל של יוסף, אלא גם חסרי הבנה לכך שהם טועים.

השנאה היא רעל שמדהים את הלב והנפש. היא מעוורת אותנו לרגשות ולצרכים של אחרים, ומונעת מאיתנו לראות את האמת בצורה ברורה. כאשר אנו שונאים מישהו או משהו, אנו מפסידים את היכולת להיות אמפתיים ולהבין את הסבל של אחרים. השנאה היא גם מנעול שמונע מאיתנו להתקרב לאנשים אחרים ולהכיר את הטוב שבהם.

במיוחד בימים אלה, כאשר החברה מתמודדת עם פילוגים וסכסוכים, חשוב לזכור את המסוכנות שבשנאה ובקורלות. אנו צריכים להתמודד עם השנאה שבליבנו ולמצוא דרכים להתגבר עליה. במקום להתרכז בשליליות ובמה שמפריד בינינו לבין אחרים, עלינו להתרכז במה שמאחד אותנו ולשאוף לבניית קשרים חזקים ומשמעותיים.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}