להתקדם קדימה – גם כשזה כואב
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
בפרשת השבוע, יעקב נאבק עם מלאך: "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (בראשית ל"ב, כ"ה). התורה קוראת לאותו המלאך "איש", אולם אנחנו לא בטוחים לגמרי אם אכן מדובר במלאך, וישנן מספר דעות שונות בנושא. יש שאומרים שמדובר במלאך של עשיו, המייצג את הסכסוך בין יעקב (העם היהודי) לבין אויביו ברחבי העולם. יש שאומרים שהמלאך הוא גבריאל, מלאך הא-ל, המסייע לה' לעזור לעם היהודי במאבקים שיש לעיתים קרובות בינו לבין עצמו. והרמב"ם אף אומר, כי זהו בכלל חלום אשר חלם יעקב, אשר בעיני מייצג את המאבק שיעקב מנהל באופן פנימי.
לאחר שיעקב יוצא מנצח ממאבק זה, מסכסוך זה, אומרים לנו שמשנים את שמו מיעקב לישראל, לנשיא האל, וגם אומרים לנו שאסור לנו לאכול מגיד הנשה. גיד הנשה הוא העצב המייצג את התנועה בגוף, אשר עוזר לנו לנוע קדימה ואחורה. זהו העצב המשתרע מהמותן שלנו ועד לברך שלנו, והמסר מאחורי איסור זה לאכול ממנו, נעוץ בכך, כפי שמציין הנצי"ב, שלפעמים אנחנו נמצאים בסכסוך – זה יכול להיות סכסוך בינינו לבין עצמנו, בניסיון להשתפר; זה יכול להיות סכסוך עם בני המשפחה שלנו כשאנחנו מנסים לגרום לשינויים; זה יכול להיות סכסוך בקהילה וכן הלאה. אל מול הסכסוך, לפעמים הדבר הקל ביותר, גם אם לאו דווקא הטוב ביותר, הוא פשוט לא לעשות כלום, לא להתערב, פשוט להיות קפוא בזמן.
המסר של איסור אכילת גיד הנשה, העצב האחראי על התנועה קדימה, הוא להכיר בעובדה כי כדי לגרום לשינוי, אנחנו חייבים להיות מוכנים לעשות מעשה. כאשר יש לנו מאבק פנימי בתוכנו, אנחנו חייבים להיות מוכנים לעשות את השינוי בחיים שלנו. כאשר יש מאבק בתוך המשפחה שלנו ואנחנו יכולים לעשות את השינוי, אנחנו חייבים לאזור אומץ ולעשות מעשה. ואם אנחנו עומדים להיות ישראל, בני ישראל, נשיאי ה', אנחנו חייבים להיות מוכנים לעשות מעשה כדי לעזור ליהודי אחר, לדבר בקול כאשר תוקפים יהודים ולהבטיח שאנחנו יכולים להביא לשינוי בחברה האנושית.
איסור אכילת גיד הנשה הוא תזכורת שהאחריות של היהודי היא תמיד לנוע קדימה, אף פעם לא לקפוא במקום.
