מעבר להיגיון האנושי

הרב רפי אוסטרוף, ר"מ לגמרא באולפנת 'אור תורה נווה חנה'

לאחר גלות קשה במצרים, מעבר במדבר הגדול והנורא, סוף סוף עם ישראל מתקרב לארץ אשר נתן לו ה'.

אך בדרך הוא צריך לעבור בארץ אדום, ולכן משה פונה למלך אדום עם בקשה מיוחדת ובצורה נימוסית מאד:

במדבר פרק כ יד-יח:

וַיִּשְׁלַ֨ח מֹשֶׁ֧ה מַלְאָכִ֛ים מִקָּדֵ֖שׁ אֶל־מֶ֣לֶךְ אֱד֑וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ אָחִ֣יךָ יִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֥ת כָּל־הַתְּלָאָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מְצָאָֽתְנוּ: וַיֵּרְד֤וּ אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַאֲבֹתֵֽינוּ: וַנִּצְעַ֤ק אֶל־ה' וַיִּשְׁמַ֣ע קֹלֵ֔נוּ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָ֔ךְ וַיֹּצִאֵ֖נוּ מִמִּצְרָ֑יִם וְהִנֵּה֙ אֲנַ֣חְנוּ בְקָדֵ֔שׁ עִ֖יר קְצֵ֥ה גְבוּלֶֽךָ: נַעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נַעֲבֹר֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם וְלֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר דֶּ֧רֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ נֵלֵ֗ךְ לֹ֤א נִטֶּה֙ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֔אול עַ֥ד אֲשֶֽׁר־נַעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱד֔וֹם לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר בִּ֑י פֶּן־בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ:

משה פונה למלך אדום וקורא לו "אח". הוא נענה בשפת החרב. בלית ברירה, הם חוזרים לאחוריהם והולכים בדרך אחרת.

לאחר מכן, משה מנסה שוב מול מלך סיחון:

במדבר פרק כא כא-כג:

וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־סִיחֹ֥ן מֶֽלֶךְ הָאֱמֹרִ֖י לֵאמֹֽר: אֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נִטֶּה֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם לֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר בְּדֶ֤רֶךְ הַמֶּ֙לֶךְ֙ נֵלֵ֔ךְ עַ֥ד אֲשֶֽׁר־נַעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ: וְלֹא־נָתַ֨ן סִיחֹ֣ן אֶת־יִשְׂרָאֵל֘ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻלוֹ֒ וַיֶּאֱסֹ֨ף סִיחֹ֜ן אֶת־כָּל־עַמּ֗וֹ וַיֵּצֵ֞א לִקְרַ֤את יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּדְבָּ֔רָה וַיָּבֹ֖א יָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵֽל:

שוב המלך לא נותן לישראל לעבור בארצו על אף ההבטחה לא להזיק להם בשום דרך.

הפעם ה' נותן להם להילחם עם סיחון ולרשת את ארצו בעבר הירדן ואכן כך נעשה. בין לבין, משה ועם ישראל נאלצים להילחם עם הכנענים בערד (פרק כא א-ג), עם האמוריים (פרק כא יג-יד), עוד פעם עם האמוריים (לב) ועם עוג מלך הבשן (לג-לה). המאבק הבא יהיה מול בלק, בלעם והמדיינים בפרשה הבאה.

שימו לב כמה מלחמות עם העבדים הזה צריך להילחם על זכותו על הארץ. למה יש כל כך הרבה התנגדות לעם שיצא ממצרים? ביחס לשבעת עמי כנען – זה מובן. הם גרים בארץ ולא רוצים שישראל יכבשו את ארצם. הכתוב והמדרשים גם לא באים אליהם בטענות על כך שהם נלחמים בישראל. אבל מה מפריע לאדום ולסיחון? לישראל אין מלחמה איתם וגם לא אמורה לרשת את ארצם? ישראל הבטיחה התנהגות נאותה ולא לגרום נזק!

איני יכול שלא להשוות את כניסת ישראל אז לכניסת ישראל לארץ בדורנו. כאשר אני מסתכל 75 שנה אחורה, זה כמעט לא יאומן ששורדי השואה נאלצו להילחם כאן מלחמת קיום על מנת סוף-סוף למצוא מרגוע לגופם ונפשם הדואבת.

במקום שאומות העולם יגישו את ארץ ישראל ליהודים השרידים על מגש של כסף, הם נאלצו להילחם שוב על עצם הקיום. ומי נלחם נגדם? לא רק ערבים תושבי ושוכני ארץ זו. אלא עיראק, סוריה ומצרים שלא היתה לנו איתם מלחמה ולא תביעה על ארצם. כל העמים התרגשו ובאו כדי לגרש בחזרה לים את השרידים אשר ה' קרא להם.

במרחק של כמה עשרות שנים, המציאות הזאת היא בלתי נתפסת, כאילו יש משהו אלוקי, מעל השכל בכל ההתנהלות בין ישראל לאומות העולם. לגבי היהודים, האנטישמיות כמו מסורת מסוימת שמשנה צורה מדור לדור, משהו כמו ד.נ.א של האנושות, מחלה תורשתית שקשה לרפא אותה. היא לובשת צורה ופושטת צורה, איך היא מלווה את העם היהודי החל מפרעה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א כב), ועד האנטי-ישראליות של רבים בעולם היום.

אין דרך אחרת להסביר את התנהגות האומה האנגלית התרבותית והנאורה כלפי אנשים שזה עתה יצאו מהחורים והסדקים של אירופה כדי לנסות להקים את ביתם מחדש בארץ ישראל בשנים שבין 1945 ועד 1948. איך היה לבריטים החוצפה לכלוא שוב מאחורי סורג ובריח את בוגרי אושוויץ ומיידנק?

אני זוכר מקרה בזמן שהייתי בנסיעת עסקים במנשסטר. הגעתי ברכבת ולקחתי מונית למקום שהייתי אמור להגיע. הנהג, מהגר מפקיסטן, דיבר בחביבות ובנעימות איתי עד שהוא שאל לארצי. אמרתי בפשטות: ישראל. מאותו רגע, הוא שתק והפסיק את דיבורו וראיתי את השנאה בעיניו. סיפור זה הולך איתי כבר שנים. כי מה לי ולו? מה לפקיסטן ולמדינת ישראל. אין לנו איתם, לא סכסוך גבולות, לא בעיות פליטים כלום. מניין מגיעה השנאה?

זה דבר שיהודי לעולם לא יבין. לי יש אימרה בהקשר זה: במקום שאין שכל והגיון, שם נמצא אלוקים. בפרשתנו, יש שתי פרשיות בהתחלה שהם מעל השכל. אחת היא פרשת פרה שעליה אמר שלמה המלך: אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז כג, על פי המדרש במדבר רבה יט ג. והפרשה השנייה היא חטאו של משה. מה משה עשה שהוא כל כך חמור, שבגינו נאסר עליו להיכנס לארץ. הפרשנים כבר טפלו על משה עשרות חטאים מרוב שהנושא מעורפל.

אלא שיש לומר שיש דברים שהם מעל השכל בפרשה שלנו: פרה אדומה, חטאו של משה וההתנגדות של אדום וסיחון לכניסתם של ישראל לארץ. בכל אחד מנושאים אלו יש את הייחוד שלו אבל המשותף לכולם הוא שהם מעל השכל האנושי.

לעולם, אבל לעולם יהודי לא יבין את השנאה התהומית, הבלתי מוסברת של האנטישמיות. זה התחיל במצרים, עובר לכניסה הראשונה של ישראל לארץ, לכניסה השנייה בעלייה מבבל והעימות עם השומרונים וגם בימינו-בכניסה השלישית.

מתי דבר לא הגיוני זה יעבור מהעולם?!

אולי כאשר ה' יגלה את רוחו עלינו וייראה בעליל הקשר שלא ניתן לנתקו בין עם ישראל לרבונו של עולם ושהוא נתן לנו את הארץ. כמו שגלעד ענה לסיחון בהפטרה (שופטים יא כד):

הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ ה' אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ׃

כאשר כל עמי הארץ יראו בעליל שה' הנחיל לנו את הארץ (על אף שלדעתי, ניתן לראות את זה בעליל היום. אבל יש גם יהודים שלא רואים את זה), אזי אולי אולי אז נוכל לחיות בשלום ובשיוויון עם עמי הועלם ובאמת למלא את השליחות שלנו להיות גם בהכרה של "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" (בראשית כו ד).