חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

עקידת יצחק – עקידת שרה

ינון אחימן, מנכ”ל רשת אור תורה סטון

credit Rony Natan Yinon Ahiman small 768x1024 1
קרדיט צילום: רוני נתן

במדרש ישנן שתי גישות מרכזיות בנוגע לעיתוי מיתתה של שרה.

האחת, לידתה של רבקה המופיעה  שני פסוקים קודם (בראשית כב) “ובתואל ילד את רבקה”. דעה זו הובאה במדרש רבה חיי שרה סימן ב :”שעד שלא השקיע הקב”ה שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, בתחילה והנה ילדה מלכה גם היא בנים ואחר כך ויהיו חיי שרה מאה שנה…”.

כלומר, זריחתה של רבקה היא שהביאה לשקיעתה של שרה.  יש כבר יורשת (ויביאה יצחק האהלה שרה אמו פרק כד, סז שרה סיימה את תפקידה ונאספה אל אבותיה / אמותיה.

אך אותו מדרש (סימן ה) מביא גם גישה שונה בתכלית “ויבא אברהם לספוד לשרה מהיכן בא מהר המוריה ומתה שרה מאותו צער לפיכך נסמכה עקדה לויהיו חיי שרה”, ובלשון רש”י: לפי שעל ידי העקידה פרחה נשמתה. כלומר, יצחק בסופו  של דבר לא נעקד, אך הצער , הדאגה, הם אלו שגרמו למותה של שרה ובמילים אחרות, אולי לא רק האיל נעקד במקומו של יצחק אלא גם שרה .

מה שקשה להבין זה את העדר השיח בין אברהם לשרה סביב עקידתו של יצחק. כיצד אפשר להבין את השתיקה סביב נושא זה?

כידוע אברהם ושרה היום שותפים מלאים הן ביציאה מחרן הן בכל פעילותיהם “אברהם מגייר את הגברים ושרה מגיירת את הנשים”.

במדרש תנחומא חיי שרה  ב מובא:

“ואברהם זקן זה שאמר הכתוב אשת חיל עטרת בעלה”. כלומר כל עוד שרה היתה בחיים היא “עטרת בעלה” , שמרה על כוחו של אברהם . המדרש מתאר את כל מזמור אשת חיל בתהילים כקינה אישית של אברהם על שרה  “התחיל אברהם לבכות עליה ולאומר: ” אשת חיל מי ימצא…. בטח בה לב בעלה, אימתי בשעה שאמר לה אמרי נא אחותי את… כפה פרסה לעני שהיתה נותנת צדקות ומלבישה ערומים…. פיה פתחה בחוכמה אימתי בשעה שאמרה בא נא אל שפחתי…. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה שנאמר הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם (ישעיה יא ב)”.

כלומר שרה היתה שותפה נאמנה, שותפה מליאה, לאברהם. יש אף דעות שנבואתה היתה במדריגה גבוהה משלו, על הפסוק:

” כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה” (בראשית כא יב). נאמר במדרש: “שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות”. (שמות רבה א.א ).

 כיצד ניתן איפה להבין את העדר השיח ביניהם בפרשת העקידה?

ניתן אולי לפרש, בהתאם לפירוש של הרב ריסקין.
בספרו אור תורה לבראשית, על הפסוק “ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה”. שואל הרב, מדוע קודם בא ההספד ורק לאחריו הבכי, הרי באופן טבעי כששומעים בשורה על מות בת/בן זוג, פורצים קודם כל בבכי?

מסביר הרב ריסקין שדווקא בגלל הקשר רב השנים, שיתוף האידיאלים והאמונה בין אברהם ושרה, דווקא הקרבה האינטימית ביניהם היא שגרמה לקהות חושים ולראיית העזר כנגדו כדבר שמובן מאליו:

 “הוא היה כה קרוב אליה עד שהיא הפכה לאני האחר שלו ובשר מבשרו ולעצם מעצמותיו ולכך רק בעקבות ההספד משסיים לסקור ולפרט את פעולותיה וההישגים הרבים החל להתייפח  באמת , רק משהכתה בו ההכרה ששרה היתה באמת האחת והיחידה פרץ בבכי מטלטל באין לו תנחומים בבת אחת התחוור לו כי חייו ואפילו ייעודו האלוהי לא ישובו לעולם להיות כפי שהיו”.

לפי פירושו זה של הרב ריסקין העדר השיח בין אברהם ושרה נובע מראיית אברהם את שרה כחלק בלתי נפרד ממנו, כמי שאין לה קול יחודי משלה, אלא קולה מתמזג בקולו של אברהם.

בצד העדר שיח כל שהוא בין אברהם לשרה המדרש בויקרא רבה (אחרי מות כ סימן ב) מתאר דו שיח בין שרה ליצחק:

“…שחזר יצחק אצל אמו ואמרה לו היכן היית בני, (אמר לה) נטלני אבי והעלני הרים והורידני גבעות וכו’ (אמרה לו) ווי על ברי דריותא, (ווי על בן העלובה) אילולא המלאך כבר הייתי שחוט?(אמר לה)  כן.באותה שעה צווחה שישה קולות כנגד שישה תקיעות. אמרו לא הספיקה את הדבר עד שמתה….”

לפי מדרש זה היה דו שיח בין שרה ליצחק (ורק ביניהם) ונשמתה של שרה פרחה רק בגלל האפשרות של העקידה. דהיינו, בהבדל מאברהם שמקבל את ציווי של הקב”ה לעקוד את בנו, שרה מזועזעת מעצם האפשרות הזו, מזועזעת עד כדי כך שיוצאת נשמתה.

לפי מדרש זה קול השופר בראש השנה, שנועד להזכיר את עקידת יצחק אינו רק כנגד יבבתה של אם סיסרא, קול השופר הוא כנגד בכייתה של אם יצחק, שרה.

יתכן והריק שהתורה יצרה בהעדר השמעת קולה של שרה הוא לכשעצמו השמעת קול, בחינת “קול דממה דקה “.

קול שמאפשר לאמהות בדורות שעוד יבואו להשמיע את קולן. אם בקול המזדהה עם אברהם ואם בקול המתקומם כנגד העקדה.

במדרש הגדול חיי שרה כג ב, כתוב “ותמות שרה בקרית ארבע”, בשביל ארבע קריאות שקראוה במיתתה.

ואלו הן, על זה ששמעה על שאירע לבנה, ויללה שיללה על בנה, ומרירות מיתתה, ושלא היתה שמחתה שלמה”.

הפסוק  המסכם את חיי שרה נוקב במספר שנות חייה וידוע פירוש חז”ל, בת מאה כבת עשרים ליופי וכבת שבע לחטא. על פי מדרש זה ניתן להוסיף, שכל מאה עשרים ושבע שנותיה מצטמצמות ושקולות לא לעשרים ולא לשבע אלא לרגעים ספורים של שעת מיתתה. רגע של יללה, רגע של  מרירות והעדר שמחה.  חיים שלמים של עשייה רבת משמעות של אם האומה הראשונה מתמצים במקום קבורתה קריית ארבע, כנגד ארבעה ביטויים של צער וכאב. גם זוהי מורשתה.

ראוי לציין כי במשך הדורות מרבית הפרשנים והפייטנים  העוסקים בעקידה מתייחסים לאברהם וליצחק בלבד. קולה ובכיה של שרה נעדרים לא רק מהתורה אלא גם מהתייחסות משמעותית במשך הדורות.

ייתכן שכשאנו תוקעים בשופר בראש השנה מאה קולות, שמתוכם שש תקיעות הן מעיקר הדין, אולי אין זה אלא כנגד ששת הקולות שצווחה שרה.

כך אנו משמיעים גם את קולה של שרה, לעיתים מבלי להיות מודעים לכך.

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}