פרשת יתרו: כיצד למד החוזה הדגול להקשיב

הרב אבי בוסוויץ' למד בישיבת המבתר בין השנים 1996–1998 ומשמש כדיקן החינוך בהיברו אקדמי (RASG) במיאמי ביץ', פלורידה.

השלב הראשון בחייו של משה מלא במראות ובמחזות. התופעה מתחילה בפעם הראשונה שבו אנו מתוודעים אל משה, עם לידתו – סיפור שבמהלכו נעשה בתורה שימוש רב השורש ר.א.ה. ראשית, התורה מתארת שאימו ראתה אותו (שמות, ב', ב'). בסצנה הבאה נמסר לנו שבת פרעה ראתה אותו (שמות, ב', ה') ואז ראתה אותו שוב (שמות, ב', ו'). כל מקרי הראייה הללו מהווים תימוכין לרעיון שמשה עצמו היה ראוי להיראות, או קרן באופן כזה או אחר, כפי שמרמז הביטוי "כִּי טוֹב הוּא". פרשנים רבים ניסו להסביר מהי בדיוק משמעות ה"טוב" הזה, אך ברור כי התורה מודיעה לנו שמשה והטוב המובנה שבו נראים.

בשנות חייו המוקדמות, במקרים הבודדים שבהם התורה מספרת לנו על משה, מושם דגש על הראייה המאפיינת אותו. משה רואה את סבל אחיו, ואז רואה איש מצרי מכה איש עברי ושוב רואה כי אין איש (שמות, ב', י"א–י"ב) . מעשיו המוקדמים של משה מונעים על ידי הראייה ועל ידי מה שהוא רואה סביבו בעולם.
בהתחשב בחוש הראייה החד שלו, לא מפתיע שגם המפגש הראשון שלו עם הקב"ה מתחיל בכך שמשה משתמש בו. לאורך שני פסוקים מופיע שורש ר.א.ה לא פחות מארבע פעמים. התורה מספרת לנו שמשה ראה מראה גדול – מלאך בלבת אש, וסנה בוער שאינו מתאכל (שמות, ג' ב'–ג'). שוב מדגישה התורה שמשה הוא אדם בעל ראייה ייחודית.

ואולם, למרות שחוש הראייה של משה היה חזק עד כה, יהיה עליו להתחזק עוד יותר על מנת שיוכל למלא את שליחותו האמיתית. בדברו עם משה לראשונה, אומר ה' שהוא ראה את עניים של בני ישראל. בפסוק נעשה שימוש כפול בפועל – רָאֹה רָאִיתִי – לציון הראייה של הקב"ה. המדרש מבאר שהשימוש במונח הכפול נועד להשוות בין הראייה של ה' לזו של משה. לדברי המדרש, ה' אומר למשה: "אתה רואה ראייה אחת ואני רואה שתי ראיות", כלומר, לדעת הקב"ה, ראייתו של משה יחידה ומוגבלת לעומת הראייה הכפולה שלו עצמו. נדמה שה' מותח ביקורת על תפישתו של משה את בני ישראל, ובמיוחד, את היותם ראויים לגאולה, בהתייחס לדבריו של משה "אכן נודע הדבר", שאותם מפרשים חז"ל כקביעה של משה שלפיה בני ישראל אינם ראויים להיגאל . במעמד הסנה הבוער מלמד ה' את משה שהראייה שלו, על אף היותה יוצאת-דופן, הינה מוגבלת ואינה חודרת מתחת לפני השטח. עליה להתרחב על מנת שמשה יוכל ליטול על עצמו באופן מלא את תפקיד המנהיג של עם ישראל. הרב סולובייצ'יק זצ"ל ציין שהנבואה שניתנה למשה במעמד הסנה הבוער שאיננו אוכל נועדה להבהיר למשה שעל אף שהוא חשב, אולי, שבני ישראל לא ראויים להיגאל, בדיוק כפי שהסנה איננו מתאכל, כל כנסת ישראל, העם היהודי, לא הוכרע במצרים, והנו שלם ומוכן לגאולה.

לאחר החוויה שחווה במעמד הסנה הבוער, משה אכן הופך לחוזה המופתי, מצליח להנהיג את בני ישראל ולהוציאם ממצרים. על אף שחוש הראייה שלו ממשיך למלא תפקיד כל חייו, בפרשת השבוע ישנה התפתחות חיונית נוספת. כי תראו, מבין חמשת החושים, אין ספק שחשיבותו של חוש הראייה אכן רבה, אך הוא אינו החשוב מכולם.

הרב יונתן זקס ז"ל כתב את הביאור הבא:
ביהדות, המעשה הדתי הגדול מכולם הוא השמיעה… את הקב"ה, היחיד שאותו יש לעבוד, אי אפשר לראות. הוא מעל לטבע. הוא ברא את העולם ועל כן נמצא מעל לעולם. לא ניתן לראותו. הוא מתגלה רק בדיבור. לכן מילת המפתח ביהדות היא "שמע". את הקב"ה לא רואים, אך את קולו ניתן לשמוע.

אם השמיעה כה מרכזית, היכן ניתן לראות את משה עושה שימוש בתכונה זו? אם נביט בכל התיאורים של משה בשנות חייו המוקדמות, ונבחן את שיחותיו עם הקב"ה בשלב זה בחייו, לא נמצא אזכור שלו שומע!! אנחנו כן נגלה מקרים חוזרים ונשנים שבהם עליו להתמודד עם אחרים שאינם שומעים בקולו – זקני ישראל, בני ישראל ופרעה. לדעתי, התורה מציעה פתרון בדמות אדם בחייו של משה שמדגים את משמעותה האמיתית של השמיעה, ההקשבה וההפנמה המניעות לפעולה. וזהו לא אחר מאשר חותנו, יתרו. עליו מעידה התורה "וַיִּשְׁמַע", יתרו הוא השומע הגדול. יתרו הוא זה ששומע על האירועים הגדולים שקרו – יציאת מצרים וקריעת ים סוף – ובוחר להצטרף לעם ישראל . לדעתי זה לא מקרי שבפעם הראשונה שאנחנו קוראים על משה השומע, הוא מקשיב לדברי חותנו ולומד ממנו מה כדאי לו לעשות . הדבר מסייע לנו להבין מדוע יתרו ממלא תפקיד כה ייחודי בתולדות עמנו, ולמה ניתן לו מקום כה מכובד בפרשתנו.

הקשבה אמיתית ופעילה נדירה יותר ויותר בעולמנו. העולם מלא ברעשים חזותיים ושמיעתיים עד שאנו מרבים להתנתק. הסחות הדעת האין-סופיות בעולמנו הדיגיטלי מקשות עלינו להיות קשובים באמת, ולמעשה להתמקד במשהו בעזרת כל אחד מן החושים שלנו. דווקא במצב כזה, כדאי לנו לקבל השראה ממורשתם של משה ויתרו, שפיתחו ראייה יוצאת-דופן לצד יכולת לשמוע ולפעול על בסיס מה ששמעו.
בעודנו חווים מחדש את קבלת התורה, מי ייתן שנוסיף לראות, לשמוע ולפעול בהמשך להתגלות של מעמד הר סיני.