קבלת התורה ומציאת המרחב הרוחני שלנו
הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש רשת מוסדות אור תורה סטון
פרשת יתרו, מביאה לנו את עשרת הדיברות, לגביהן נתמקד במשפט אחד שמופיע: "וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם" (שמות כ', י"ד). המפרשים מציינים, שלראות צלילים זה נס. ניסים רבים התרחשו בהר סיני, כולל היכולת לראות צלילים. בין הניסים הייתה גם העובדה, שעל הר סיני כל מי שהתמודד עם אתגרי שמיעה או אתגרים אחרים, התגבר עליהם. בעצם מסיבה זו בתי חולים ברחבי העולם נקראים הר סיני, על סמך ההצהרות המדרשיות האלו.
עם זאת, ישנה פרשנות עתיקה של תרגום יונתן בן עוזיאל, המביאה רעיון יפה על מילים אלה ומסר חשוב שעולה מהן, שכל כך רלוונטי גם בעידן הזה. על פי תרגום זה, כולם מצאו את הצליל שלהם, ראו את הדרך שלהם, ולמרות שהתורה ניתנה לכל עם ישראל, "כאיש אחד, בלב אחד", בצורה אחת מאוחדת, כולם מצאו את נקודת הכניסה שלהם. כולם מצאו מוזיקה משלהם, מרחב משלהם, צליל משלהם.
הדרך שבה אנחנו מתייחסים לילדים שלנו "אותו דבר" היא בלהבין שהם שונים. שהם שומעים צלילים שונים, שרכיבים שונים בחוויה היהודית מדברים אליהם. הדרך שבה אנחנו מתייחסים לאנשים אחרים בכבוד, הדרך שבה אנחנו מתייחסים ליהודים אחרים בכבוד, היא להבין שכל אחד מאיתנו מתבונן ביהדות ומתחבר להיבטים שונים של היהדות.
מסיבה זו, כואב לי כשאנחנו שומעים לא אחת מנהיגים שקוראים תיגר על האותנטיות של יהודים. כשמנהיגים מדברים על יהודי ברית המועצות או על יהודי אתיופיה כאילו שהם אינם יהודים. שכן, גם אם יש אתגרים הלכתיים, עדיין "ראים את הקולת" – הם מחפשים את הצלילים שלהם, הם מחפשים את המרחב שלהם. מסיבה זו, רבים מאיתנו הקדישו זמן לצאת למחות כדי לשחרר את יהודי ברית המועצות לשעבר. עכשיו אנו צריכים "[לראות] את הקולת", אנחנו לא צריכים "לשלוח את עמנו", אלא "ליידע את עמנו". עלינו למצוא דרכים שדרכן כל יהודי וכל אדם יוכל לראות "את הקולת", יוכל למצוא את המרחב הרוחני שלו.
בעזרת ה', נקבל מחדש את הלוחות, את עשרת הדיברות. כל אחד ואחת מאיתנו ימצא את המרחב שלו, ימצא את המוזיקה שלו ויאפשר לאחרים למצוא את המוזיקה שלהם, בגבולות המסורת היהודית, כך שנוכל להיקשר לה' בדרכים המאפשרות לנו ליצור סימפוניה – הן של השיחות בינינו כעם והן בקשר האהוב שלנו עם ה'.
