חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שבירת הלוחות

הרב שלמה בראון, מנהל מדרשת או”ת לינדנבאום

Shlomo Brownשבירת הלוחות היא מהאירועים הדרמטיים בתורה .

התורה מסתימת בשבחו של משה לאחר מותו :

(י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְקֹוָק פָּנִים אֶל פָּנִים:

(יא) לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ:

(יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: (דברים פרק לד י – יב)

מפרש רש”י “לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב”ה לדעתו, שנאמר (שמות לד, א) אשר שברת, יישר כחך ששברת”

לשאלה מדוע שבר משה את הלוחות ניתנו במהלך הדורות פרושים מפרושים שונים , וניתן לחלק אותם לשלש גישות שונות :

הגישה הראשונה – הלוחות נפלו מידיו של משה .

“תני בשם ר’ נחמיה הכתב עצמו פרח ר’ עזרה בשם ר’ יהודה בי רבי סימון הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו ” ( ירושלמי תענית ) , בדרך דומה הלך הרשב”ם  ” וישלך מידו – כשראה את העגל תשש כחו ולא היה בו כח והשליכם רחוק ממנו קצת שלא יזיק את רגליו בנפלם, בדרך כל משליכי משאוי כשאין בהם כח לשאת. וכן ראיתי בפרקים של רבי אליעזר, ועיקר פשוטו כך “

לדעות אלו כשראה משה את העגל אחזה את משה חולשה ולא היה בכוחו להחזיק את הלוחות בידו ונפלו מידו .

הגישה השניה – משה שבר את הלוחות בציוויו של הקב”ה .

במשנה באבות דרבי נתן – רבי יהודה בן בתירא אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה שנאמר פה אל פה אדבר בו (במדבר י”ב ח’) פה אל פה אמרתי לו שבר את הלחות. בהמשך המשנה מופעים רשימה ארוכה של תנאים שהלכו בדרך זו . ר’ יהודה בן בתירא  לא הסביר מדוע ציווה הקב”ה לשבור את הלוחות . ונראה לומר שלדעתו לאחר שחטאו ישראל בעגל לא היו ראויים לקבל את הלוחות , ורצה הקב”ה שידעו בני ישראל את התוצאה של החטא , ולכן בראשונה נתן את הלוחות למשה ואח”כ ציווה שישברם לעיני בני ישראל . פשט הכתוב לא תומך בפרוש זה ובשום מקום לא מוזכר שמשה שבר את הלוחות בציוויו של הקב”ה . פרוש זה מלמדנו עד כמה רדיקאלי הייתה שבירת הלוחות על ידי משה , ולכן מעדיפים התנאים להוציא את הכתוב מדי פשוטו ולאמר ששבירת הלוחות נעשתה בציוויו של הקב”ה .

הגישה השלישית – משה שבר את הלוחות מדעתו .

גישה זו מתפרשת לכיוונים שונים :

הכיוון הראשון – כשראה משה את העגל כעס ומתוך כעס שבר את הלוחות , כך מפורשים הדברים בדברים רבה “אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח , ומי היה זה שכעס זה משה , שנאמר (שמות לב) ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות אמר לו הקדוש ברוך הוא הא משה אתה מפיג חמתך בלוחות הברית “

כעסו של משה מובן – ומשבירת הלוחות אנחנו למדים עד כמה כעס …

הכיוון השני – משה שבר את הלוחות במטרה להגן על בני ישראל , כך מפורשים הדברים בשמות רבה ” ראה משה שחטאו ושבר את הלוחות, משל לשר שנטל אשה וכתב לה כתובה ונתנה ביד השושבין, לאחר ימים יצא עליה שם רע, מה עשה השושבין קרע את הכתובה אמר מוטב שתהא נדונית כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה אמר אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה ” ובדרך זו הלך האבן עזרא ” ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות. והנה קרע שטר התנאים. וזה היה לעיני כל ישראל, כי כן כתוב “

רש”י שבו פתחנו את דברנו הלך בדרך זו , ” שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם ” , אך לא ביאר מה ראה משה לשבור את הלוחות .

נלך בדרכו של רש”י ונבאר את הדברים :

שבירת הלוחות מתוארת בפרשתנו ובספר דברים בפרשת עקב , ואם בפרשתנו יש ספק האם מדובר במעשה הנובע ממחשבה ותכנון,  הרי שהתיאור בספר דברים לא משאיר כל ספק:

וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶתְכֶם:

וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם: (דברים פרק ט טז – יז ).

ומסתבר שסוף מעשה במחשבה תחילה , משה מבין ששבירת הלוחות לעיני כל ישראל היא התיקון הראוי לחטא העגל .

ריה”ל בספר הכוזרי מאמר ראשון מסביר את הסיבות שהביאו לחטא העגל :

” העמים כולם בזמן ההוא היו עובדי תמונות…כך לא הסכים אז ההמון על שום תורה אם לא נקשרה בדמיונו עם תמונה מוחשת שאפשר לכון אליה, והנה בני ישראל אף הובטח להם כי יורד אליהם מעם האלוה דבר מה אשר יראוהו ויכונו אליו …ומשה עלה אל ההר מתוך צפיה ללוחות הכתובים אשר יוריד אל העם ..הם בקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש אליו יוכלו לרמז מדי ספרם את נפלאות אלהיהם “.

לדבריו אחד הגורמים המרכזים לחטא העגל  היו הלוחות , בני ישראל חיכו בקוצר רוח להבאת הלוחות , מכיוון שהיו צרכים אובייקט מוחשי
שאליו יוכלו להתייחס בעבודת ה ‘ , וכשראו שמשה לא מגיע בזמן שקבע להם , פנו לאהרון ובקשו ממנו ליצור תחליף ללוחות שלהם חיכו . קרי חטא העגל לא היה ע”ז פָּר אֶקְסֶלַנְס אלא עבירה על איסור עשית פסל .

לפי הסברו של הריה”ל אחד הגורמים המרכזיים לחטא הייתה החשיבות שבני ישראל נתנו ללוחות , לאור כך ברור למה שבר משה את הלוחות. לא מדובר במעשה הנובע מכעס או מחולשה ולא מדובר בעונש אלא במעשה מחושב היטב.  מעשה חינוכי שמטרתו להעביר מסר , לא הלוחות חשובים אלא תוכן הלוחות הוא זה שחשוב .

על מנת לסבר את האוזן , דמו בנפשכם רב שהיה לוקח ספר תורה , משליך אותו לארץ וזאת על מנת להביע את מחאתו על העוולה שנעשית בחסות התורה . ברור לכל שלא היה אחד שהיה עומד ומלמד עליו זכות .

וכאן – משה שובר את הלוחות שעליהם נאמר :

(טז) וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת: (שמות פרק לב פסוק טז ) .

 ” חבל על דאבדין  ולא משתכחין “  – בעלי יד חזקה כידיו של משה ,

כאלה המסוגלים לשבור את הלוחות,  אך מתוך השבירה  – להביא לתיקון גדול .

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}