קול קורא להליכה והתפתחות מתמדת

מוריה דיין, טו"ר ועו"ד מארגון יד לאישה ע"ש מוניקה דניס גולדברג

פרשת לך לך פותחת בציווי המפורסם המופנה לאברהם אבינו והקורא אליו "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".

בסוף פרשת נח מסופר כי אברהם ומשפחתו נמצאים כבר בדרכם לארץ כנען (בבראשית י"א לא), ואם כן- מה מקומו של הציווי בעת הזו, ומה הוא בא להוסיף?

ועוד יש לשאול, במה נתייחד אברהם שזכה לקריאה זו? המקרא לא מפרט את מעשיו של אברהם, מאפייניו או כל דבר אחר שיכול להסביר מדוע פונה ה' דוקא אליו. כאשר ה' פונה אל נוח בפניה אישית המקרא מסביר לנו ש"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", גם על חנוך נותן לנו המקרא רקע – "ויתהלך חנוך את האלו-הים…." אולם לגבי אברהם – המקרא שותק, ולמעט תיאור טכני של תולדות משפחתו וההחלטה לצאת מאור כשדים לכיוון כנען – אין שום מידע מהותי על אופיו ומעשיו של אברהם שיש בהם כדי להסביר את פנייתו של ה' אליו. אם כן מדוע זכה אברהם לפנייה זו?

השפת אמת (בראשית כא) מבאר ע"פ הזוהר הקדוש הסבר מופלא: "נראה כי זה עצמו השבח, ששמע זה המאמר לך לך, שנאמר מהשי"ת לכל האנשים תמיד…  ואברהם אבינו עליו השלום שמע וקיבל".

משמע – הקריאה "לך לך" היא קריאה המופנית אל כל איש ואיש ואינה ייחודית לאברהם אבינו, ה' קורא לכל אחת ואחד מאיתנו. הייחוד של אברהם אבינו היה בכך – ששמע קריאה זו וקיבל אותה. ע"פ הסבר זה מתיישבות שתי השאלות, ברור מה מקומה של קריאה זו למרות שאברהם ומשפחתו כבר בדרכם לארץ כנען, וכן מובן מה ייחודו של אברהם ששמע פניה זו.

ומה טיבה של אותה קריאה המופנית לפי הזוהר הקדוש אל כל איש ואיש? מה היא באה לעורר?

ננסה להבין מהי דרכו של אברהם אבינו וייחודו, ומכך נוכל ללמוד לגבי טיבה של קריאה זו.

עיון בפסוקי המקרא מעלה בהקשרו של אברהם את המילים – הליכה /ריצה /נסיעה / מהירות/ השכמה פעמים רבות. המשותף לכולן זהו מצב של תנועה. אברהם אבינו נמצא כל הזמן בתנועה, בהתפתחות ובתזוזה בלתי פוסקת.

בעקידת יצחק אנו מוצאים שוב את צמד המילים המאפיין "לך לך" (בראשית כב ב). באותה פרשה (כ"ב ג) משכים אברהם בבקר, כמו שמשכים הוא בהפיכת סדום (י"ט כז). בפרשת וירא (יח ב) אברהם רץ אל המלאכים, ובהמשך (שם פס' ז) רץ אל הבקר. באותה פרשיה הוא  ממהר אל שרה ואומר גם לה למהר וללוש עוגות (שם פס' ח) וכך הוא גם ממהר את הנער (שם פס' ו).

זו התכונה המאפיינת את אברהם יותר מכל, וזה החידוש של אברהם בעולם. "כל העולם בעבר אחד ואברהם מעבר אחד" (בראשית רבה מ"ב). אברהם לא נשאר מקובע ולא נצמד למוסכמות הוא נמצא בחיפוש תמידי, ובהתפתחות מתמדת.

חז"ל בבראשית רבא (לט א) ממשילים את אברהם אבינו למי שעובר ממקום למקום ורואה בירה אחת דולקת, ותוהה מי מנהיג את הבירה, "הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: אני הוא בעל העולם". התנועה של אברהם מביאה אותו לברור ולחיפוש מתמיד אחר שורש הדברים. כך גם משווים חז"ל (ב"ר לט ב)  את אברהם לצלוחית עם בשמים שכל עוד מונחת בלא תזוזה אין ריחה נודף, וכשמיטלטלת הצלוחית יוצא ריחה למרחוק. כך אברהם מיטלטל בעולם והתנועתיות שלו מפיצה בעולם ניחוח.

השפת אמת (בראשית כט) מבאר תכונה זו: " לך לך מארצך – כי אדם נקרא מהלך וצריך לעולם לילך ממדריגה למדריגה ולצאת מן ההרגל והטבע. ואפילו כשזוכין לאיזה מדריגה בעבודת הבורא ית' מ"מ גם בזה ההרגל נעשה טבע שני. ולכן צריכין בכל עת לחדש דרכים בעבודת ה' בנפשו…."

בפרשתנו (בראשית יב ט) אנו פוגשים את התנועתיות של אברהם ביתר שאת, בפסוק "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה"  אומר רש"י במקום: "הלוך ונסוע – לפרקים, יושב כאן חודש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר…" תנועה ללא הפסקה.

בהמשך הפרשה, (י"ז א) כרקע לציווי על ברית מילה, אומר ה' לאברהם: "אני א-ל שדי התהלך לפני והיה תמים". שוב פונה ה' אל אברהם בציווי ללכת – להיות בתנועה.

המלבי"ם מפרש מילים אלו פרוש מדהים: "התהלך לפני – כי תהיה שותף עימי במעשה בראשית להשלים ולתקן הכל".

התנועה וההתקדמות הינה שותפות למעשה בראשית, ועניינה תיקון עולם.

הקריאה שקורא ה' לכל איש באשר הוא זוהי הקריאה ששמע אברהם  – הקריאה ללכת ולהתקדם, להיות שותף לה' במעשה בראשית.

לא במקרה מכונה הדרך בה מצווה יהודי ללכת – "הלכה". זוהי דרך שהולכים ומתפתחים בה, לא נשארים מקובעים ולא נצמדים למוסכמות. זוהי דרך שמחייבת אותנו לשמוע את אותה קריאה ששמע אברהם, ללכת לחפש לנוע ולהתפתח בהתאם לנסיבות החיים