חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

לצאת מהבור

יואב וינשטוק, רכז פדגוגי ומורה להיסטוריה ומחשבת ישראל בישיבה התיכונית אור תורה נווה שמואל ע”ש שמואל אהרמן

יואב וינשטוקהבור מסומן יותר מכל דבר אחר עם דמותו של יוסף. ברצף החיים של יוסף, אנחנו מוצאים שתי בורות, שתי תהומות, כאשר כל אחד מן הבורות נראה מייאש מקודמו. התורה מספרת לנו הרבה על הבור הראשון: על המפגש בין האחים ליוסף, על הדיונים בין האחים, ואפילו על הזעקות שזעק יוסף[1], כאשר אחיו השליכו אותו לבור. עם הגיעו למצרים אנחנו למדים על שהוא זוכה לברכת ה’ וכל אשר הוא עושה הוא מצליח[2]: כך בבית פוטיפר[3], וכך אף בבית הכלא[4]. בבית הכלא אנו גם למדים על יכולתו לפתור חלומות. עם זאת, יוסף נשכח מלב שר המשקים ושר האופים, ונשאר עוד שנתיים שלמות בבור. רש”י תולה את הישארותו בבור השבי עוד שנתיים על שום שהוא שם את מבטחו בשרי המשקים והאופים, שיוציאו אותו מן הבור[5]. כאשר יוסף יוצא לבסוף מהבור, אנחנו פוגשים יוסף אחר: יוסף שאינו אומר דבר בפני פרעה בלי ששם שמיים כרוך על שפתיו: “וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי, אלקים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה[6]“. במלה “בִּלְעָדָי” – טמון סוד גדול.  הפרשנים נותנים היבטים שונים למילה זו כשהקו המשותף הוא, שיוסף מנתק בין יכולתו לפתור חלומות לבין אישיותו וכוחותיו, לא אני הבעלים והמקור של החכמה, וכלשונו של רבינו בחיי: “אין כח החכמה והבינה בי אלא חוץ ממני[7]“. הדברים מגיעים לשיאם בסיום פרקי יוסף בהתוודעות יוסף אל אחיו, שם הוא אומר בפניהם: : “וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם:וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם[8]“. יוסף חי את הברכה האלוקית בחייו. בתחילת חייו הוא בורך בחלימת חלומות, ועכשיו הוא מבורך בפתירתם. הוא מבין עכשיו משהו, שבצעירותו הוא לא הבין. מה השתנה בין יוסף בצעירותו ליוסף שיצא מהבור?

יוסף  בנערותו הוא בעל החלומות ששונאים אותו לכאורה על דבר החלומות שהוא מספר להם[9]. השנאה של אחיו, אינה רק על תוכן החלום כי אם על עצם סיפור החלום בפניהם. שנאת האחים בפסוקים מופיעה עוד לפני התוכן של החלום, וכבר עמדו על כך פרשנים שונים[10], שיוסף בהתנהגותו היהירה והמתנשאת, מעצים את השנאה כלפיו. בעל העמק דבר אף מתבטא בחריפות יתירה כנגד יוסף:  “באשר ידוע שאין להגיד חלום אלא לאוהב.. והוא בא להגיד להם חלומו ומראה בזה שחושב אותם לאוהביו וזה אינו אלא צביעות וחנופה שאינו מתקבל על דעת נקיה…”- מול האחים שפיו וליבם שווה[11], יוסף גם אינו כן ברגשותיו. רגע לפני השיא בסיפור מכירת יוסף וההתנכרות הסופית כלפיו, אנו נחשפים גם לביקורת של יעקב כלפי יוסף: “וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:”– יש המפרשים הרואים בביקורתו של יעקב ביקורת טקטית להרגיע את שנאת האחים[12], אך מנגד יש הרואים בכך ביקורת אמיתית וכואבת של יעקב כלפי רום לבבו של יוסף, כדברי הרמב”ן[13]: “..לומר איך נשאך לבך לחלום החלום הזה, אין זה כי אם גובה לב ונערות שיעלו דברים כאלו על לבבך..”. בכל הפרשייה הזאת אין שם ה’ נישא בפי יוסף, והסיפור מסתיים במכירתו של יוסף למצרים.

אז מה משנה את יוסף? הבורות.

שני הבורות, הבור הראשון שיוסף מושלך אליו על ידי אחיו, והבור השני, שממנו מריצים אותו אל פרעה בפרשת שלנו, מקלפים את יוסף מכל מה שמחזיק אותו בעולם. יוסף, שהתחיל כנער כשרוני ואהוב, מושלך הרחק מבית אביו אל הבור, בלי משפחה, לכאורה כבר בלי חלומות, מנותק מכל מה שהחזיק אתו בעולם. הזוהר ברגישותו מתאר את יוסף בבור במצרים כמי ש”הוה עציב בעציבו דרוחא בעציבו דלבא דהוה אסיר תמן [14]” . עם זאת מתוך העצבות הזאת, מתוך השהייה הזאת בבור, ממשיך הזוהר ומתאר שיצא משם יוסף אחר: “וירציהו מן הבור- אסלק מן דא ואתעטר באר מיים חיים[15].

השינוי הגדול נראה בכך שיוסף מתערטל מהבעלות על הכישרון שהוא בורך בו, כלשון רבינו בחיי שראינו למעלה: “אין כח החכמה והבינה בי אלא חוץ ממני[16]“. בנעוריו הברכה הפכה ליהירות ובמצרים להצלחה. שתי הקומות הללו עדיין כלואות בתוך המסגרת של האגו, של הבעלות האישית על הברכה. הבור זאת התקיעות בתוך הדבר עצמו. אין שום דבר מחוץ לבור ואי אפשר לצאת ממנו.  דווקא משום כך, היציאה מן הבור, היא כעין פתח שמוציא את יוסף מחוץ לעצמו, ופותחת ביוסף את הפתח להתייחס לברכה ששורה בו כשפע שזורם דרכו, ומתוך כל הוא הופך להיות משביר לכל חי.  גם לנו יש ברכות קטנות בחיים: לאחד זה היכולת להעניק שמחה, לאחר זה כישרון בגוף או בשכל ולשלישי זה שפע ממוני. כל אחד מן הברכות שלנו עלול להוביל אותנו למקום של בעלות או הצלחה. יוסף מלמד אותנו שיעור חשוב באופן שבו יש להסתכל על הברכות בחיינו: “ בִּלְעָדָי “- זה לא באמת שלנו. זה ניתן לנו, בכדי שנמשיך את זה בעולם לטובה .שנזכה להיות ברכה שממשיכה את ברכת ה’ בעולם

[1] כפי שהאחים מספרים לפי תומם בינם לבין עצמם בפרשתנו בפרק מב , כא: “בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ”
[2] יוסף הוא היחיד בתורה שכלפיו נאמר הביטוי מצליח בתורה.
[3] בראשית פרק לט: (ב) וַיְהִי ה’ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי: (ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה’ אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה’ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ
[4]  בראשית פרק לט:”(כא) וַיְהִי ה’ אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר:(כב) וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה:(כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה’ אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה’ מַצְלִיחַ: ס”
[5] רש”י בראשית מ, כג: “מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהלים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים רהב:” (ישעיה ל ז)
[6] בראשית מ, טז, וכך גם בהמשך הפסוקים, עיין בראשית מ כח, לב, ובהתייחסות פרעה בפסוק לח.
[7] רבינו בחיי על בראשית פרק מא פסוק טז
[8] בראשית פרק מה פסוק ה-ח
[9] בראשית לז, ב-יא: “אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.. וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: ..וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר”.
[10]  הרמב”ן על פסוק ח כותב ש: ” וגם על הסיפור שהוא מספר אותו להם כמתהלל, כמו שאמר שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי”.  כך גם רבינו בחיי על פסוק א: “..יוסף חטא כי חטא האחים בו, הלא הוא היה הסבה כשהיה משתרר על אחיו הנכבדים הגדולים ממנו, והיה מכעיס אותם ומתפאר כנגדם בחלומותיו”.
[11] רש”י בראשית פרק לז פסוק ד:”ולא יכלו דברו לשלום – מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב:”.
[12] כך למשל רש”י על פסוק י :”..ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו..”
[13] רמב”ן בראשית פרק לז פסוק י
[14] זוהר בראשית דף קצד עמוד א: תרגום: “יוסף היה בעצבון בעצב רוח ובעצב לב שהיה אסור שם בבית האסורים”
[15] שם: תרגום: נתעלה מזה הבור והתקשט בבאר מים חיים.
[16] רבינו בחיי על בראשית פרק מא פסוק טז

תאריך פרסום:
תגים

פוסטים אחרונים

הצטרפו לניוזלטר

קבלו עדכונים שבועיים על דברי תורה, חדשות ועדכונים כלליים ישירות לתיבת הדוא”ל שלכם מאור תורה סטון.

"*" אינדוקטור שדות חובה

מדינה*
שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.
.pf-primary-img{display:none !important;}